עדי (מימין) והודיה בחתונה.  "הפכנו לזוג הנשים הראשון בארץ שקיבל צו אימהוּת, יצרנו תקדים משפטי"

"שאלו אותי, 'התחרפנת? מה יש לך לחפש עם מישהי עם שישה ילדים?'"

עדי סיברובר והודיה בנימין הכירו בסדנת קונדיטוריה: האחת לסבית תל־אביבית, השנייה אם לשישה, ממשפחה דתית אדוקה, בהליכי פרידה מבעלה. היום הן נשואות, מגדלות את בתן (שנולדה מביצית של עדי וגדלה ברחם של הודיה), ויש להן קייטרינג משותף

פורסם: 27.09.21, 09:10
"בפעם הראשונה שעדי לקחה אותי למסיבה של הקהילה הלהט"בית כמעט התעלפתי", מספרת הודיה בנימין־סיברובר, "זה היה כמה חודשים אחרי שהכרנו. לבשתי שמלת טריקו אדומה עד הברך, צנועה ופשוטה. כשהגענו לגני התערוכה גיליתי שכולם עם נצנצים ופלטפורמות, ואני לבושה כמו חנה'לה ושמלת השבת. לא הבנתי מה הולך מימיני ומשמאלי, רוב הגברים היו ללא חולצות, בשבילי זה מוזר, כן? למה שאני אראה מלא גברים בלי חולצה? איפה הצניעות? לא ידעתי איך לעכל את כל זה, העולם הסתובב סביבי. התיישבתי בצד, שמתי ידיים על הראש, ואמרתי לעדי, 'אני לא יכולה להיות פה'. היא ישר הבינה ויצאנו משם".
הסיפור הזה מדגים את ההבדלים בין שתי גיבורות הכתבה הזו: הודיה בנימין (34), שגדלה בבית דתי בטלזסטון (קריית־יערים) שבפרוזדור ירושלים, גרושה ואם לשישה ילדים בגילאי חמש וחצי עד 14 וחצי, ועדי סיברובר (35), רווקה ולסבית מוצהרת מתל־אביב. באופן שהיה קשה לסביבה שלהן לעכל, השתיים, קונדיטוריות במקצוען, הפכו לפני ארבע שנים וחצי לזוג, התחתנו והביאו ילדה לעולם, כיום בת שנה וחצי. היום הן גרות עם שבעת הילדים באורנית שבמערב השומרון.

הודיה:"לא ידעתי שאני אוהבת בנות"

הודיה גדלה כילדת סנדוויץ' במשפחה דתית־אדוקה בת חמישה ילדים. לחגיגת בת המצווה בכיתה אפתה את העוגה הראשונה בחייה: "פתחתי ספר בישול שהיה בבית, 'מטעמי הבית היהודי', ובחרתי בעוגה הונגרית בשם ריגו יאנצ'י. אחרי שכולן עפו על העוגה, המחנכת ניגשה אליי ושאלה אם אני יכולה לבקש מאמא את המתכון, אמרתי לה, 'זה אני הכנתי', והיא לא האמינה לי".
אחרי לימודים ב"בית יעקב" המשיכה לסמינר. "תמיד הייתי בסביבת בנות והייתי מאוהבת בחברות הטובות שלי", היא מספרת. "פיתחתי רגשות וחשבתי שזה נורמלי בין חברות".
הודיה: בפעם הראשונה שעדי לקחה אותי למסיבה של הקהילה הלהט"בית כמעט התעלפתי. כולם היו עם נצנצים ופלטפורמות, ואני לבושה כמו חנה'לה ושמלת השבת"
היא למדה שנה אחת לתואר בניהול ושיווק טכנולוגיה במכון טל שבירושלים, וזמן קצר לפני שמלאו לה 19 נישאה לבחור שהכירה מנעוריה. "לא ידעתי שאני אוהבת בנות", היא אומרת. כעבור עשרה חודשים הרתה, למדה איפור וקוסמטיקה, פתחה מכון בביתה, והמשיכה ללמוד ולהשתלם. בהמשך פתחה מכון בקניון חרדי בירושלים. במהלך הריונה השלישי החליטה לסגור אותו.
כשהרתה שוב, עם תאומות, נכנסה לשמירת היריון והשתעממה בבית. "התחלתי לאפות, לערוך ניסויים ולחלק את התוצרים", היא נזכרת. "כשעוגיות מקרון, שנחשבות מורכבות להכנה, הצליחו בניסיון הראשון, הבנתי שאני טובה בזה. לבריתה של התאומות הכנתי את כל העוגות והעוגיות בעצמי. אנשים לא הפסיקו להחמיא לי ושאלו אם אני מקבלת הזמנות".
היא נרשמה ללימודי קונדיטוריה בבית הספר של אסטלה (מתוכנית הטלוויזיה "בייק אוף ישראל"), וחודשים אחדים לאחר סיום הקורס החלה להעביר סדנאות בתחום הקונדיטוריה. בהמשך פרסמה מתכונים מתוקים במגזין האוכל של העיתון הדתי "משפחה".
חמישה חודשים לאחר לידת בנה הקטן החליטה לטוס ("עם התינוק ועם מטפלת") לסדנת קונדיטוריה באוקראינה בהנחיית קונדיטור צרפתי ידוע. כשקלטה את הפוטנציאל של סדנאות הקונדיטוריה במזרח אירופה, שעלותן מחצית מעלות סדנאות כאלה בישראל, פנתה למארגנת הסדנה וביקשה להפוך לנציגתה בארץ. "היא נתנה לי לארגן סדנה אחת וראתה שיש לי יכולת לסחוף אנשים", נזכרת הודיה, שארגנה מאז קבוצות רבות של קונדיטורים ישראלים שטסו לסדנאות באוקראינה וברומניה.
עדי: "מאז ומתמיד הרגשתי טיפה שונה וחשבתי שאני היחידה בעולם שמרגישה ככה", מספרת עדי. "כל הבנות החליפו מכתביות, ואני רציתי לשחק כדורגל; כולן אהבו את החתיך של השכבה, ואני לא הבנתי מה הן רוצות"
לאחת הסדנאות האלה הגיעה עדי, שגדלה ברמת־ישי כבת בכורה בין שלושה. "מאז ומתמיד הרגשתי טיפה שונה וחשבתי שאני היחידה בעולם שמרגישה ככה", מספרת עדי. "כל הבנות החליפו מכתביות, ואני רציתי לשחק כדורגל; כולן אהבו את החתיך של השכבה, ואני לא הבנתי מה הן רוצות. חוויתי תסכול מטורף ולא הבנתי למה. למרות שידעתי שאני לא בעניין של בנים, בכיתה ט' ניסיתי להיכנס למסלול והיה לי חבר, אבל זה לא עבד. לבשתי דגמ"חים ונעלי פלדיום, עשיתי קוצים בשיער, ולא חשבתי שיש משהו שאני צריכה להסתיר.
"בגיל 16 עבדתי במקדונלד'ס והכרתי מישהי גדולה ממני בכמה שנים, לסבית מוצהרת, שחיזרה אחריי. היא הפכה לחברה הראשונה שלי. הרגשתי שגיליתי משהו חדש ומטורף, סוף־סוף הבנתי מה זה פרפרים בבטן".
הקשר שרד שנה. עדי התגייסה כמפעילת האמרים, והייתה מ"כית מוערכת שפיקדה על קורסי מפעילות האמרים. אחרי השחרור התלבטה ממושכות מה ללמוד ובחרה, די באקראי, בקונדיטוריה. "פתאום גיליתי שאני טובה בזה", היא אומרת, "זו הייתה חוויה מעצימה שבנתה את הביטחון העצמי שהייתי צריכה אחרי השחרור".

עדי: "לא היה אפשר לפספס את הודיה"

אחרי סיום לימודיה, לפני עשור, עבדה עדי במשך כשנה וחצי בכמה מסעדות תל־אביביות ידועות. כשחזרה לצפון ועבדה במסעדה איטלקית, נקראה לנהל את הקונדיטוריה של "מסה", תפקיד שעשתה בהנאה עד פרוץ הקורונה (והיא גם השתתפה ב"משחקי השף קונדיטור 4", אולי אתן זוכרות אותה משם).
באחד הערבים הגיעה הודיה ל"מסה", מלווה בטטיאנה ורביצקה, קונדיטורית רוסיה ידועה. "אמרו לי שטטיאנה במסעדה, ויצאתי לומר לה שלום", משחזרת עדי. "לא היה אפשר לפספס את הודיה, היא לא אחת שנבלעת בנוף. אמרתי לעצמי: היא כמו הוריקן, הבחורה הזו, מדברת ומדברת בהתלהבות, לא נחה".
עדי עם השף יוסי שטרית בתוכנית "משחקי השף קונדיטור"

הפגישה הבאה בין השתיים התקיימה כשעדי נרשמה לסדנה שהודיה ארגנה באוקראינה, עם השף־קונדיטור הצרפתי הידוע סֶדריק גרוֹלֶה. "בדקתי ברשתות החברתיות את כל מי שרצה להירשם לסדנאות, כדי להבין את הרמה המקצועית", מגלה הודיה, "ראיתי באינסטה של עדי תמונה עם בת זוג, והבנתי שהיא לסבית. בסדנה הסתכלתי עליה והיא נורא סקרנה אותי. המראה שלה, היא מהממת, הפאסון שלה, צורת הדיבור שלה - הכל סקרן אותי". הודיה כבר הייתה פרודה מבעלה. "הבנו שאנחנו חברים טובים ומאוד אוהבים אחד את השני אבל לא מתאימים לקשר זוגי", היא מסבירה. "אבל עוד לא ידעתי שאני לסבית. מהרגע שהחלטנו להתגרש ועד הגט חלפו שנתיים וחצי, כי עשינו את זה לאט־לאט ובצורה חכמה, למען הילדים", היא מספרת. כדי להימנע מהתגובות המקובלות במגזר החרדי כשזוג מתגרש, בחרה המשפחה לעבור לאורנית עוד לפני הגירושים.
עדי הייתה אז במקום אחר: "הגעתי לסדנה עם חברה מ'מסה', חודש אחרי פרידה ממישהי שהייתי איתה שלוש שנים, ולא חיפשתי להתיידד עם אף אחד. התייחסתי להודיה כמארגנת הטיול ולא מעבר לזה".
הודיה: "בעלי ואני הבנו שאוהבים אחד את השני אבל לא מתאימים לקשר זוגי, אבל עוד לא ידעתי שאני לסבית. מהרגע שהחלטנו להתגרש ועד הגט חלפו שנתיים וחצי, כי עשינו את זה לאט־לאט ובצורה חכמה, למען הילדים"
בערב השני של אותה סדנה באוקראינה שלחה הודיה לעדי ווטסאפ שבו כתבה: "רוצה לבוא איתי לדרינק בבר?". עדי, שידעה שמדובר באישה דתייה, נשואה ואם לשישה, לא הבינה מה הודיה רוצה ממנה. "שאלתי את עצמי, עשיתי משהו? אולי התנהגתי לא יפה והיא רוצה להגיד לי שזה לא מתאים? עניתי לה 'בסדר', וחצי שעה אחר כך נפגשנו בבר של המלון.
"הגעתי לשם בסקרנות, ופתאום אני רואה שהיא מחייכת חיוך נבוך. התחלנו לדבר על עבודה, ואחרי כמה דקות היא התחילה להפיל עליי שאלות: 'מתי הבנת שאת לסבית? מתי יצאת מהארון?'. לא הבנתי למה היא שואלת את כל השאלות האלה, בהתחלה חשבתי שזו סקרנות טהורה של חרדית, אבל מהמבטים שלה הבנתי שיש פה משהו אחר".
עדי: "הודיה התחילה להפיל עליי שאלות: 'מתי הבנת שאת לסבית? מתי יצאת מהארון?'. לא הבנתי למה היא שואלת את כל השאלות האלה, בהתחלה חשבתי שזו סקרנות טהורה של חרדית, אבל מהמבטים שלה הבנתי שיש פה משהו אחר"
הודיה סיפרה לה שהיא בתהליך גירושים ושאלה את עדי אם שאלותיה מביכות אותה. "עניתי: 'אני לא מבינה לאן את חותרת'", משחזרת עדי. "והודיה ענתה: 'אני רוצה להכיר אותך...', וחייכה כזה חיוך, שלא היה צורך בהסברים נוספים. היא שרבבה שפתיים, שתתה את הדרינק שלה עם קש והסתכלה עליי במבט טורף. אמרתי לעצמי, 'וואו, וואו, זאתי באה היום לטרוף, היא במוּד של טורנדו".
"השיחה הזו עשתה אצלי גלים", נזכרת הודיה, "שאלתי את עצמי איך היא הבינה שהיא לסבית בגיל צעיר ואני לא. זה החזיר אותי אחורה, ולאט־לאט דברים התחילו להסתדר אצלי בראש, התחלתי להבין סיטואציות שלא קראתי נכון, והבנתי שהדרך שבחרתי בצעירותי לא הייתה נכונה לי. לא הסתרתי כלום מהאקס שלי. כבר באותו ערב סיפרתי לו שפגשתי לסבית שמסקרנת אותי".
הוא הבין מהמשפט הזה שאת לסבית?
"אני חושבת שכן. היה לו יותר קל לגלות שאני עוברת צד מאשר הולכת עם גבר אחר. זה פחות פוגע באגו הגברי, שאשתך לא קמה והולכת בשביל גבר אחר, היא פשוט אוהבת משהו אחר. אתה לא הבעיה".

3 צפייה בגלריה
עדי סיברובר והודיה בנימין
עדי סיברובר והודיה בנימין
עדי סיברובר והודיה בנימין
( צילום: ניסן אביטל, "טריו")

עדי: "שאלו אותי אם התחרפנתי"

כששבו ארצה, השתיים המשיכו להיפגש. מספרת עדי: "אחרי חודש זה הכה בה שהיא לסבית, למרות שלאורך כל השנים היא הרגישה ככה אבל לא ידעה לתת לזה שם. בהתחלה חשבתי שהיא בהתרגשויות של גילוי עולם חדש ויכול להיות שאני מעניינת אותה היום אבל מחר כבר פחות. מהר מאוד הבנתי שזה לא הסיפור ושזה אמיתי. בשלב מאוד מוקדם היא דיברה איתי על העתיד, שנגור יחד, אלה לא דברים שאומרים סתם".
חודשים אחדים לאחר אותה נסיעה התבשרו הילדים כי הוריהם מתגרשים, והמשפחה התפצלה לשתי דירות באורנית. שנה לאחר היכרותן הייתה הודיה גרושה רשמית. "כשהתחלנו לצאת, עדי הייתה מגיעה אלינו הביתה, ואמרתי לילדים שהיא חברה שלי", מספרת הודיה. "אחרי כמה חודשים סיפרתי להם שאנחנו בזוגיות. הם שאלו שאלות, והסברתי להם שבת יכולה לאהוב בת או בן, הלב שלנו בוחר את מי לאהוב. הקטנים קיבלו את זה בקלות, לגדולים היו יותר שאלות, אבל הם ראו שיש תמיכה מצד אבא שלהם, אז זה עבר חלק".
עדי: "ידעתי שאם אני נכנסת לסיפור הזה, זה אוֹל־אין, זה להיות חצי אמא לשישה ילדים. אז כן, יכול להיות שזה מטורף ואהבה יכולה להיות לפעמים מטורפת,
עדי, לא חשבת שזה מטורף להיכנס לקשר עם דתייה עם שישה ילדים?
"זה בדיוק מה ששאל כל מי ששמע על הקשר שלנו: 'תגידי, את מטורפת? התחרפנת? מה יש לך לחפש עם מישהי עם שישה ילדים? אין לך מה לעשות בחיים?'. היו גם כאלה שאמרו לי: 'עוד שבוע־שבועיים כבר לא תהיו ביחד'. כל ההערות האלה לא ערערו אותי. ידעתי שהקשר יהיה מורכב, לא רק בגלל המקומות השונים שמהם אנחנו מגיעות, אלא בגלל שיש פה ילדים, וצריך לעשות הכל בעדינות כדי לא לפגוע באף אחד. ידעתי שאם אני נכנסת לסיפור הזה, זה אוֹל־אין, זה להיות חצי אמא לשישה ילדים. אז כן, יכול להיות שזה מטורף ואהבה יכולה להיות לפעמים מטורפת, אבל הרבה שנים חיפשתי מישהי כמו הודיה, והיא נתנה לי את כל מה שרציתי. זה היה שווה את זה".
הודיה, לא חששת מהתגובות של המשפחה, החברים, אנשים מטלזסטון?
"ידעתי שאני הולכת להיות סקוּפ במגזר ופחדתי שזה יפגע בהורים ובאחים שלי, אבל החלטתי לחיות את החיים שלי לפי מה שנכון לי. מתוך התחשבות במשפחה הקפדתי שלא להעלות תמונות זוגיות לפייסבוק. היו מלא ריכולים עליי בטלזסטון, ואני יודעת שיש אנשים שזה לא ירד להם בגרון. זה שלהם, לא שלי. נפגעתי רק מאישה אחת, חרדית שהעסיקה אותי כקונדיטורית במלון בחו"ל בחגים. כשהיא שמעה שאני בזוגיות עם אישה, היא החליטה שלא להעסיק אותי יותר ודיברה עליי בצורה מאוד לא יפה. הייתי בהלם. אני מרחמת על אנשים שבוחרים להתנהג ככה, מה זה מפריע לך? העוגות שלי פחות טעימות עכשיו?".
הודיה: "כמה חודשים אחרי תחילת הקשר עם עדי סיפרתי להוריי ולאחיי, כי רציתי לחלוק איתם את האושר, אבל לקח לי כמעט שנה עד שיכולתי להגיד לעצמי 'אני לסבית', כי גדלתי בסביבה שבה לסבית נחשבת פסולה"
מתי הצלחת להגיד "אני לסבית"?
"כמה חודשים אחרי תחילת הקשר עם עדי סיפרתי להוריי ולאחיי, כי רציתי לחלוק איתם את האושר, אבל לקח לי כמעט שנה עד שיכולתי להגיד לעצמי 'אני לסבית', כי גדלתי בסביבה שבה לסבית נחשבת פסולה, פגומה. היה יותר קשה להגיד את זה לעצמי מאשר לאחרים. היום אין לי ספק שאני אוהבת נשים. למען הדיוק אני לא נמשכת לנשים, אני נמשכת לאשתי!".

הודיה: "סירבו לרשום את שתינו כאמהות"

שנה וחצי לאחר ההיכרות עברה עדי להתגורר עם הודיה ועם ילדיה באורנית. הודיה: "קורה לי שאני מסתכלת על עדי ואומרת לעצמי, וואו, אני לא יודעת אם הייתי יכולה לעשות את מה שהיא עושה, לגדל איתי שישה ילדים לא שלה, לבשל, להאכיל, לעזור בשיעורי הבית. אני מעריצה אותה על האומץ שלה ועל ההכלה והסבלנות שלה לילדים. עם זאת, זה לא תמיד קל לה. כשרועש לה מדי היא יוצאת להתאוורר וחוזרת אחרי שעה". ועדי מוסיפה: "לפעמים כשחברות שלנו מגיעות לשבּת, והסלון הפוך ויש מלא צעקות, הן אומרות לי, 'אין, את, הצליח לך'. בהומור, לא כדי לעקוץ".
חצי שנה לאחר המעבר למגורים משותפים הגיעה הצעת הנישואים. "בדיוק בוולנטיינ'ס דיי חזרתי מרומניה עם קבוצה שלקחתי לסדנה, ועדי חיכתה לי בקבלת הבאים בשדה התעופה", נזכרת הודיה. "התקרבתי אליה וראיתי שהפנים שלה זורחות. היא כרעה ברך, החזיקה טבעת ושאלה 'התינשאי לי?'. צעקתי 'כן' מול כל העולם".
עוד לפני החתונה החלו השתיים בפרויקט הבא: ילד משותף, "פרי אהבה של שתינו", אומרת הודיה. "בהתחלה רצינו תאומים, ביצית מכל אחת מאיתנו, אבל הסבירו לנו שיש בזה סיכונים. עדי רצתה ילד שיהיה 100% שלה מבחינה גנטית, והחלטנו שניקח ביצית שלה, נפרה אותה בזרע מחו"ל ונשים אותה ברחם שלי". "הרגשתי נכון יותר שהודיה תישא את ההיריון ולא אני, מסיבות אישיות", אומרת עדי. "זה שאני יכולתי ללדת את הילדה הזו, הפך את זה למושלם", מסכמת הודיה.
הודיה: "חזרתי מרומניה עם קבוצה, ועדי חיכתה לי בשדה התעופה. היא כרעה ברך ושאלה, 'התינשאי לי?'. צעקתי 'כן' מול כל העולם"
באוקטובר 2019, כשהודיה בחודש החמישי להיריון, נישאו השתיים בחתונה אזרחית, כשבתפקיד הרבּה מכהנת אמא של עדי. "הייתי מאוד מאושרת", מספרת הודיה, "הייתה חתונה מדהימה עם האנשים הכי קרובים אלינו, מלבד ההורים שלי, אחותי ואח נוסף שלא הגיעו. זה קצת צבט לי בלב, אבל קיבלתי את זה בהבנה ולא כעסתי. היום הם מקבלים אותנו ותומכים בנו. בסופו של דבר כל הורה רוצה שיהיה לילד שלו טוב".
כשהגיעה הקורונה, נעצרו הסדנאות והפרויקטים של הודיה בחו"ל, הקייטרינג שבו עבדה נסגר - ועדי נשלחה לחל"ת יום לפני לידת התינוקת, שזכתה לשם אלי. "יצא לי טוב, חופשת לידה יחד עם הודיה", אומרת עדי. "אלי מילאה את כל מה שהיה חסר בחיים שלי".
במקביל נאלצו השתיים להיאבק בחומות של בירוקרטיה. הודיה: "המדינה הכירה בעדי כאמא של אלי רק מתוקף היותה בת הזוג שלי, אבל במקרה שלנו עדי היא האמא הביולוגית. אמרו לנו: 'בישראל היולדת היא האמא'".
והלכתן לבית משפט.
הודיה: "עדי התעקשה שיכירו בה כאמא של אלי מתוקף היותה האמא הביולוגית. הלכנו לבית משפט ונתבקשנו לספק הוכחות גנטיות. בסופו של דבר בית המשפט פסק שעדי היא האמא הביולוגית ואני אמא שלה כי ילדתי אותה. הפכנו לזוג הנשים הראשון בארץ שקיבל צו אימהוּת, יצרנו תקדים משפטי".
הודיה: "בית המשפט פסק שעדי היא האמא הביולוגית ואני אמא שלה כי ילדתי אותה. הפכנו לזוג הנשים הראשון בארץ שקיבל צו אימהוּתי"
מדהים.
"לצערנו זה לא היה סוף העניין. במשך חודשים על גבי חודשים משרד הפנים בראש־העין סרב לרשום את שתינו כאמהות, למרות שבאנו עם צו בית משפט. שכרנו עורך דין נוסף, ועדיין משרד הפנים התעקש שלא לרשום את שתינו. בשלב מסוים מישהו הציע לנו: 'אולי פשוט תלכו למשרד הפנים בתל־אביב?', וזה עבד. התברר לנו שפקידים חשוכים מחליטים על דעת עצמם. חבל על אלפי השקלים ששילמנו לעורכי דין ועל עוגמת הנפש שנגרמה לעדי".
3 צפייה בגלריה
עדי סיברובר והודיה בנימין
עדי סיברובר והודיה בנימין
עם בתם המשותפת אלי. "היא מילאה את כל מה שהיה חסר בחיים שלי", אומרת עדי
( צילום: דנה קופל)

עדי: "נוכחתי שהחברה הדתית שונה משחשבתי"

בסיומה של חופשת הלידה הקימו השתיים את העסק "עדי והודיה - בנות עושות פיצה" (אינסטגרם: adi_hodaya_pizza). ההשראה באה להן מטאבון נייד שקיבלו במתנה לחתונה, וכשהודיה נכנסה לשמירת היריון, החלו בנות הזוג לשחק עם בצקים ופיתחו בצק ייחודי לפיצה, שהן מתפיחות במשך שלושה ימים.
"שילבנו את הידע והניסיון של עדי במסעדות עם היד שלי בבישול, שקיבלתי מאמא שלי, הבשלנית הכי טובה שאני מכירה", אומרת הודיה. כיום מחזיק העסק ארבעה טאבונים ניידים ומגיע לכל מקום בארץ, מאילת ועד מטולה. בין המנות שבתפריט: פיצה ירוקה "עם רוטב כוסברה, שום ותבלינים, גבינות שמעדנות אותו, מתיקות של בצל שרוף וקרירות של איולי עם שמנת חמוצה"; פיצה עם רוטב שמנת, מוצרלה, גבינת עזים, דבש ותימין; לקינוח - קלצונה קרמל ובייגלה מלוח. "אנחנו עובדות עם חומרי גלם טריים ומשובחים, נותנות את הלב שלנו באוכל - ומרגישים את זה", מצהירה הודיה. עדי, שבינתיים החלה לעבוד כמנהלת קונדיטוריה במסעדה אחרת, מסייעת להודיה בקייטרינג ככל שביכולתה.
עדי: "בסיפור שלנו יש מסר ללסביות, חילוניות או דתיות, שמפחדות לעשות את הצעד ולצאת מהארון. הכל טוב - לא צריך לפחד! כיף מחוץ לארון! אתן תמצאו את הדרך שלכן והכל בסדר"
חוץ מהזמנות מקבלת הודיה גם פניות רבות דרך האינסטגרם מנשים דתיות ששמעו על סיפורה ושואלות כיצד לצאת מהארון. "אני מנסה לייעץ ולהסביר שאין דרך אחת נכונה, וצריך לעשות את מה שנכון לנו בלי לפגוע בסביבה. הכי חשוב שנחיה את החיים שלנו כמו שאנחנו רוצות - ושלא נישאר במקום שלא טוב לנו רק מתוך פחד".
עדי: "בסיפור שלנו יש מסר ללסביות, חילוניות או דתיות, שמפחדות לעשות את הצעד ולצאת מהארון. הכל טוב - לא צריך לפחד! כיף מחוץ לארון! אתן תמצאו את הדרך שלכן והכל בסדר. חשוב לי לפנות גם לנשים או לגברים ללא ילדים שמתלבטים אם לצאת עם פרטנר/ית גרוש/ה עם ילדים: כשאוהבים אפשר לעשות הכל! הודיה ואני עשינו ויתורים עצומים כדי להיות יחד, אבל באנו עם הרצון הזה ועם אהבה ענקית, שבלעדיה זה לא היה עובד אפילו דקה".
עדי, התקרבת קצת לדת?
"אני שומרת כשרות, כי הבית כשר, ואני מאוד מכבדת את הדת, כך שאם יש דברים שמפריעים, כמו לראות טלוויזיה בסלון בשבת, לא אעשה אותם. עם הזמן נוכחתי שהחברה הדתית שונה משחשבתי. אני פוגשת אנשים פתוחים, שמבינים שמי ששונה מהם אינו פסול ומנסים לקבל את חברי הקהילה הלהט"בית. זה מאוד משמח אותי".
ומה עם המסיבות של הקהילה, הלכתן שוב?
"כן, לפני חודשיים! הפעם הודיה כבר הבינה לאן היא הולכת, לבשה ג'ינס וטי־שירט, שתתה, רקדה ונהנתה".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.