קרינה שטוטלנד, העורכת הראשית של שבועון "לאשה"

קרינה שטוטלנד, העורכת הראשית של שבועון "לאשה", היא זוכת פרס סוקולוב

העורכת הראשית של "לאשה" היא כלת פרס סוקולוב לעיתונות לשנת 2021. זו הפעם הראשונה שעיתונאית או עורכת ממגזין נשים זוכה בפרס. בשנות עריכתה העניקה שטוטלנד ביטוי בולט למאבק באלימות כלפי נשים, הרחבת מודל היופי וסוגיות חברתיות שנוגעות לשילוב קריירה ומשפחה

פורסם: 14.06.21, 12:08

קרינה שטוטלנד, העורכת הראשית של שבועון "לאשה" מבית "ידיעות אחרונות", היא כלת פרס סוקולוב לעיתונות לשנת 2021.
את הפרס על שמו של נחום סוקולוב מעניקה עיריית תל־אביב כדי לעודד עיתונאים שהצטיינו בעבודתם העיתונאית והטביעו את חותמם. הפרס מחולק לעיתונאים אחת לשנתיים, ואחת לארבע שנים ניתנת אפשרות להעניקו גם לעורכים מצטיינים. זו הפעם הראשונה שעיתונאית או עורכת ממגזין נשים זוכה בפרס סוקולוב, מאז נוסד בשנת 1956.
"קרינה שטוטלנד הרחיבה את תחומי עיסוקו של השבועון 'לאשה' לדיון בחסמים המקשים על נשים בהשתלבות ובהתקדמות בחברה הישראלית ובביתן", נכתב בנימוקי ועדת השופטים, שבראשם אשת התקשורת נורית קנטי. "בכך היא תורמת תרומה מהותית להתפתחות העיתון שהוגדר בעבר כייעודי לנשים, אל שיח מעצים ודיון במכשולים הניצבים בעיקר בפני נשים. שילוב תכנים אלה בשבועון הפונה לנשים מכל שכבות האוכלוסייה הוא אמירה צלולה ופורצת דרך בסוגה המגזינית בעברית".
קרינה שטוטלנד משמשת בשש וחצי השנים האחרונות כעורכת ראשית של "לאשה", המגזין הנפוץ והמצליח בישראל, שיציין השנה 75 שנים להיווסדו. בשנות עריכתה היא נותנת ביטוי קבוע ובולט למאבק באלימות כלפי נשים, כדוגמת הפרויקט פורץ הדרך "לא תאנסו אותנו לשתוק" (מרץ 2016). שנה וחצי לפני פרוץ תנועת MeToo, הציג הפרויקט על גבי השער 22 נשים, כמניין אותיות הא"ב (בהשראת השער של "ניו יורק מגזין"), שאזרו אומץ לספר בשמן ובתמונתן על האונס או התקיפה המינית החמורה שעברו - צעד יוצא דופן לתקופה שבה נשים עדיין נהגו להתראיין בטשטוש פנים וקול כשדיברו על הנושא.
לא תאנסו אותנ ולשתוק

השער נוצר בהשראת ובברכת "ניו יורק מגזין", שפרסם חצי שנה לפני כן את השער המטלטל של נפגעות ביל קוסבי. פרויקט "לא תאנסו אותנו לשתוק", שכתבה שרון רופא-אופיר, זכה לסיקור עולמי נרחב, ובעקבותיו פנו אל מערכת "לאשה" מאות נשים שביקשו לספר לראשונה על האונס שעברו.
"לאשה" בהובלתה של שטוטלנד עוסק גם בהרחבת מודל היופי ותפיסת הנשיות, כדוגמת שער "לאשה" מאוקטובר 2020 עם היוצרת אילון נופר, מייסדת מיומנה, שהצטלמה ימים ספורים לאחר ניתוח כריתת שדיים כפול שעברה ושיתפה בהחלטה להימנע משחזור שד. גם השער הזה זכה לתהודה בארץ ובעולם, ותרם לקידום מודעות בקרב נשים בנוגע לאפשרות שלא לעבור ניתוחי שחזור.
5 צפייה בגלריה
שער "לאשה"
שער "לאשה"
אילון נופר
שער נוסף מהשנה האחרונה, שזכה גם הוא לסיקור עולמי, היה השער של הדוגמנית והחיילת הישראלית יעל שלביה, שפורסם במקביל במגזין L'Officiel Arabia מדובאי. הייתה זו הפעם הראשונה בעולם שבה שני מגזינים ממדינות שונות, שעד לאחרונה לא היו ביניהן יחסים דיפלומטיים, שיתפו פעולה ופרסמו שער זהה באותו יום ובאותה שעה. הפרויקט הוכיח שגם אופנה ודיפלומטיה רכה יכולות לקדם ערכי שיתוף פעולה ושלום.
5 צפייה בגלריה
שער "לאשה"
שער "לאשה"
יעל שלביה

האג'נדה החברתית שמובילה שטוטלנד ב"לאשה" כוללת מתן ייצוג לנשים עם מוגבלות, דבר הבא לידי ביטוי כמעט מדי שבוע בכתבות במגזין "לאשה" ואף בשערים: דורון גנון המרותקת לכיסא גלגלים (נובמבר 2020) ומלכת היופי תהילה לוי שחלקה את השער עם אחיה אורי, שנמצא על הספקטרום האוטיסטי (נובמבר 2020).

5 צפייה בגלריה
שער "לאשה"
שער "לאשה"
דורון גנור

לצד שערים שעוררו תהודה בחו"ל, מגזין לאשה הציג השנה שערים בולטים נוספים, כמו זה של שירה איסקוב ושל מירית הררי ז"ל. לאשה עוסק באופן קבוע גם בנושאי בריאות נשיים, כמו הקפאת ביציות, ובסוגיות חברתיות שנוגעות לשילוב קריירה ומשפחה.
5 צפייה בגלריה
הצצה לגליון לאשה
הצצה לגליון לאשה
שירה איסקוב

הילדה מבאר שבע שחלמה לעבוד בעיתון

קרינה שטוטלנד (44) עלתה לישראל עם משפחתה בגיל שנתיים וחצי מקייב שבאוקראינה וגדלה בבאר-שבע. היא עוסקת בעיתונות מגיל 12, והייתה בנעוריה כתבת של המקומון הבאר-שבעי "שבע". בצבא שירתה ככתבת צבאית של המגזין "במחנה", ובשני העשורים האחרונים היא משמשת בתפקידי עריכה שונים בקבוצת "ידיעות אחרונות". היא ערכה במשך שש שנים את מוסף "זמנים מודרניים", ובשנת 2014 החליפה את אורנה ננר בעריכת "לאשה".
שטוטלנד היא עורכת דין שאינה עוסקת במקצוע, בעלת תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל אביב, והתמחתה ברשות לאיסור הלבנת הון במשרד המשפטים.
"זה כבוד עצום עבורי להיכלל ברשימה המרשימה של זוכות וזוכי פרס סוקולוב לאורך השנים, וייקח לי זמן לעכל את זה", אומרת שטוטלנד. "זה לא משהו שהילדה בת ה-12 מבאר שבע, שחלמה לעבוד בעיתון, יכלה לתאר לעצמה שיקרה. עבור הילדה ההיא, האפשרות לעסוק במקצוע העיתונות הייתה הפרס הכי גדול שניתן לקוות לו.
"יש רבות ורבים שאני חייבת להם תודות על כל מה שלמדתי מהם לאורך הדרך, וגם אעשה זאת בהמשך. אבל בשלב ראשון אני רוצה להודות לחברי ועדת פרס סוקולוב, שבעצם מתן הפרס ביטאו הכרה בחשיבותה של עיתונות נשים בכלל ומגזין 'לאשה' בפרט. העיתונות הזו מגיעה לקהלים מגוונים, מהפריפריה ועד למרכז, ונהנית מקוראות ומקוראים בטווח רחב של גילים ועיסוקים. יש לה אפשרות לחולל שינוי אמיתי בתפיסות באמצעות הצפת נושאים חשובים ומתן קול לנשים מרשימות שיכולות להעניק השראה לאחרות.
"אני רוצה להודות למרים (מימי) נופך-מוזס, העורכת האחראית של מגזין "לאשה", על האמון כשהפקידה בידיי את שרביט הניצוח על התזמורת המדהימה של 'לאשה'. הפרס הזה מגיע לשורה ארוכה של נשות (ואנשי) מקצוע מעולות מהשורה הראשונה שמרכיבות את המערכת שלנו. אי אפשר לעשות את "לאשה" בלי הצוות המנצח של מערכת "לאשה". כבוד הוא לי לעבוד לצדן וללמוד מהן.
"תודה ענקית גם לנשים המרשימות והאמיצות שהתראיינו ל'לאשה' לאורך השנים ובחרו בנו כפלטפורמה בה הן חושפות את סיפורן האישי. אני מקווה שהצדקנו את האמון שנתתן בנו. ותודה ענקית אחרונה (בינתיים) לקוראות, לקוראים, לעוקבות ולעוקבים של 'לאשה' שכותבות לנו, משתפות ומציעות רעיונות. אנחנו מתחרות על תשומת הלב שלכן עם אינספור מקורות תוכן מצוינים אחרים. העובדה שאתן בוחרות לקרוא אותנו אינה מובנת מאליו בעיניי, מרגשת אותי מדי שבוע מחדש ומדרבנת את כל המערכת להמשיך לעבוד קשה כדי שניפגש גם בשבוע הבא".

לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.