אנחנו לא מטפלים רק בסרטן השד, אלא באישה שאובחנה עם סרטן השד”, אומרת ד”ר אורלי פרידמן-אלדר, כירורגית שד בכירה במכון השד במרכז הרפואי קפלן מקבוצת כללית, ומתארת את השינוי שעבר התחום בשנים האחרונות. מאחורי המשפט הזה עומדת תפיסה רחבה, שלפיה לצד השאלה כיצד מטפלים בגידול, צריך להתייחס גם לאישה שנמצאת מול הצוות הרפואי: לפחדים שלה, לדימוי הגוף, למשפחה ולילדים, לתזונה, להרגלי החיים, לחזרה לשגרה וגם לתופעות הלוואי שעלולות להתלוות לטיפול. במכון השד ובמכון האונקולוגי בקפלן, הגישה הזו באה לידי ביטוי ברצף הטיפולי ובשיתוף פעולה בין אנשי המקצוע המלווים את המטופלת.
אבל עוד לפני שמגיעים לשאלת הטיפול, יש שלב אחד שאי אפשר לדלג עליו: הגילוי המוקדם. ד”ר עדי רסקו, מ”מ מנהלת המכון האונקולוגי בקפלן, מדגישה כי “חשוב להקפיד על שגרת הבדיקות לפי כל ההמלצות הרפואיות”, זאת מתוך הידיעה שגילוי מוקדם מציל חיים. “בסרטן שם המשחק הוא גילוי מוקדם – ככל שהמחלה מתגלה בשלב מוקדם יותר, כך עולה הסיכוי לריפוי ולמענה טיפולי מדויק”. למרות זאת היא מתארת כי חלק מהנשים עדיין דוחות את הבדיקות בגלל חשש, בגלל מרוץ החיים או בגלל סיבות אחרות שבגינן הבדיקה אינה בראש סדר העדיפויות.
הנתונים שמציגה ד”ר רסקו ממחישים את הפער: אם כל מיליון הנשים בגילאי 74-50 שמתגוררות בארץ היו מבצעות כנדרש ממוגרפיה אחת לשנתיים, היו אמורות להתבצע כחצי מיליון בדיקות בשנה. בפועל, מבוצעות כ-350 אלף. כלומר, כמעט שליש מהנשים לא מגיעות להיבדק. “יש תפיסה שסרטן הוא גזר דין מוות, זו תפיסה מוטעית. יש דרכים להתמודד עם המחלה, ובשלבים המוקדמים מטרת הטיפול היא ריפוי”.
במכון השד בקפלן התהליך מתחיל בבדיקות הסקר, בראשן ממוגרפיה, וממשיך, בהתאם לצורך, בביופסיה או בבדיקות נוספות. אם הביופסיה מצביעה על סרטן, המטופלת ממשיכה לבירור ולטיפול, הכול במקום אחד.
“עבור אישה שקיבלה אבחנה חדשה, התקופה שבין הבשורה ובין תחילת הטיפול עלולה להיות קשה במיוחד”, אומרת ד”ר פרידמן-אלדר. “היא יודעת שיש גידול בגופה אבל עדיין נמצאת בתהליך של בדיקות וקבלת החלטות. אנחנו מנסים לקצר ככל האפשר את הדרך מהאבחנה לתחילת הטיפול, בין אם מדובר בניתוח ובין אם בטיפול אונקולוגי, בהתאם למצבה של כל מטופלת”.
ד”ר פרידמן-אלדר מתארת את המכון כמסגרת טיפולית אחת רציפה: המטופלת יכולה לעבור את שלבי האבחון והטיפול באותו מקום, כשהצוות הרפואי כולו נמצא ומלווה אותה לאורך הדרך. “רדיולוגים, כירורגים ואונקולוגים עובדים יחד ומקבלים החלטות טיפוליות מתוך הסתכלות על התמונה המלאה”, היא אומרת ומוסיפה שגם מבחינה לוגיסטית, המשמעות היא שהאישה אינה צריכה לעבור ממקום למקום במהלך תקופה שגם כך אינה פשוטה עבורה.
הליווי אינו מסתיים בטיפול הרפואי. הצוות מסייע גם בהתמודדות עם ההיבטים הרגשיים והביורוקרטיים כאחד, ובמידת הצורך מצטרפים לתהליך אנשי מקצוע מתחומים נוספים. “המטרה היא להסתכל בצורה הוליסטית: הצוות כולל ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, דיאטנית להמלצות תזונתיות וצוות פסיכולוגי, כדי ליצור מעטפת שתאפשר למטופלת לצאת למסע בצורה הטובה ביותר”, אומרת ד”ר רסקו. “התפקיד שלנו ושל הצוות הוא לומר למטופלת: את יוצאת למסע לא פשוט, אבל את לא לבד – כולנו פה לעטוף אותך”.
בלב המעטפת שמקבלת כל מטופלת, נמצאת ההחלטה הרפואית עצמה. בשנים האחרונות התחדדה ההבנה שסרטן השד אינו מחלה אחת אלא קבוצה של מחלות בעלות מאפיינים ביולוגיים שונים, ולכן גם הטיפול אינו יכול להיות אחיד לכל הנשים. “בעבר נשענו ההחלטות הטיפוליות במידה רבה על שלב המחלה – גודל הגידול ומעורבות בלוטות הלימפה”, מסבירה ד”ר פרידמן-אלדר. “כיום, לצד שלב המחלה, ניתן משקל מרכזי גם לביולוגיה של הגידול. במידה רבה לכל גידול יש מעין ‘טביעת אצבע’ משלו, ולכן צריך להתאים לכל אישה את הטיפול לסוג הגידול, לשלב שבו הוא התגלה, לגיל שלה ולמחלות הרקע שלה”.
בהתאם למאפייני המחלה קיימים כיום טיפולים ביולוגיים ואימונותרפיים לצד אפשרויות טיפול נוספות. “המטרה היא למצוא את האיזון בין טיפול אונקולוגי יעיל להפחתת תופעות הלוואי ככל האפשר”, אומרת ד”ר פרידמן-אלדר. ד”ר רסקו מגדירה את התפיסה הזו באמצעות עיקרון שנעשה מרכזי באונקולוגיה: “פחות זה יותר”: במקום עוצמה מרבית בכל מחיר, השאיפה היא לדייק את סוג הטיפול ושילוב התרופות, כדי להגיע ליעילות קלינית מרבית תוך הפחתת הפגיעה בגוף ובאיכות החיים.
ההתייחסות לאישה אינה מסתיימת בהחלטה איזה טיפול לתת לגידול. היא מגיעה גם לחדר הניתוח. ד”ר פרידמן-אלדר מספרת שהמטרה האונקולוגית עדיין עומדת בראש סדר העדיפויות, אבל לצדה ניתן כיום משקל רב יותר גם לתוצאה האסתטית ולדימוי הגוף. “פעם התייחסו פחות לאספקט הזה בניתוחים”, היא אומרת. “כיום השאיפה היא, במקרים המתאימים, לשמר את השד ככל האפשר, לבצע ניתוחים מדויקים ולהתחשב במראה ובתחושה”.
הגישה הזו נובעת גם מההבנה שהמטופלות צפויות לחיות שנים רבות לאחר ההחלמה. לכן חשוב לא רק שהטיפול יהיה יעיל, אלא שגם התקופה שאחריו תהיה טובה ככל האפשר.
בקפלן מתקיים שיתוף פעולה בין מכון השד לכירורגיה פלסטית בתחום השחזור הלימפטי. במקרים שבהם נדרשת הסרה של בלוטות הלימפה מבית השחי, אפשר במהלך הניתוח לזהות את כלי הלימפה, ובטכניקה מיקרו-כירורגית לחברם לכלי דם ורידיים קטנים כדי לשמר את הניקוז הלימפטי ולהפחית את הסיכון להתפתחות לימפאדמה.
חידושים נוספים הצפויים להיכנס בעתיד הקרוב לתחום הם ניתוחים רובוטיים לכריתת השד וטכניקות המיועדות לשימור התחושה במהלך כריתת השד, במקרים המתאימים מבחינה רפואית.
ד”ר עדי רסקו: "בסרטן שם המשחק הוא גילוי מוקדם – ככל שהמחלה מתגלה בשלב מוקדם יותר, כך עולה הסיכוי לריפוי ולמענה טיפולי מדויק"
כשהמחלה נהיית מסע של טיפולים, עולות אצל נשים שאלות שאינן רפואיות בלבד. ד”ר רסקו מכירה אותן היטב: “מטופלות יושבת אצלי בחדר ושואלות מתי אחזור להיות מי שאני, מה יגידו עליי ואיך הילדים יתמודדו”. לעתים, היא מספרת, עצם המחשבה על כימותרפיה מעוררת פחד גדול בגלל הדימוי ותופעות הלוואי המזוהות איתה.
במכון האונקולוגי בקפלן מבקשים לתת לשאלות האלה מקום. הצוות כולל ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, דיאטנית וצוות פסיכולוגי, מתוך תפיסה של גוף ונפש שהולכים יחד. ד”ר פרידמן-אלדר מדגישה שגם כאן המטרה היא לראות את כל התמונה: איך מספרים לילדים, איך מתמודדים עם נשירת השיער, איך ממשיכים לתפקד ומה מפחיד את האישה יותר מכול. בהתאם לצורך אפשר להציע תמיכה מתאימה.
הגישה הזו משקפת את השינוי שעבר התחום כולו: המטרה הראשית הייתה ונשארה לטפל בסרטן השד ולהביא לריפוי, אבל הטיפול אינו מסתיים בכך. “היום אנחנו לא חושבים רק איך להוציא את הסרטן”, אומרת ד”ר פרידמן-אלדר. “אנחנו חושבים גם על האישה שתקום אחרי הניתוח ותמשיך לחיות את חייה”.
לכן המסע מתחיל בבדיקה שמומלץ לא לדחות, ממשיך באבחון מדויק ובהתאמת הטיפול ונשען על צוות שמלווה את המטופלת גם ברגעים שבהם השאלה כבר אינה רק מה קורה עם הגידול, אלא מה קורה איתה. מבחינת ד”ר רסקו, המסר החשוב הוא פשוט: “כדי שהחיים יימשכו, צריך לעצור את מרוץ החיים, לשים את עצמך במרכז וללכת להיבדק”.
