בשעת בוקר מוקדמת ב־15 באוקטובר 2025 צלצלו הטלפונים של שחר לוי, אמו אביבה לוי־זכי ובת זוגה חן. על הקו הייתה קצינת הקשר המשפחתית. "איתן הוחזר", אמרה, ולא הרחיבה.
"זאת הייתה שיחה קצרה מאוד, ואני ראיתי מסך שחור מול העיניים", אומר שחר, בנו של איתן לוי ז"ל.
"כמה שמכינים אותך לרגע כזה, אי־אפשר באמת להתכונן אליו. התחושות מעורבות. מצד אחד אמורה להיות הקלה, אבל מצד שני הרי אבא לא חזר בחיים, אז אין באמת הקלה ממשית".
איתן לוי, שגופתו הוחזרה כאמור באוקטובר האחרון, נרצח ב־7 באוקטובר 2023 על ידי מחבלי חמאס, כשהסיע במוניתו נוסע למסיבת הנובה. באוגוסט האחרון התראיינו בני משפחתו ל"לאשה" וסיפרו את סיפורם המיוחד.
שחר (25) הוא בנו היחיד של איתן (בן 53 בהירצחו). לאחר שאיתן ואביבה התגרשו, אביבה נכנסה לזוגיות עם חן ונולדו להן שלושה ילדים (בת שש ותאומים בני ארבע). למרות הגירושים, איתן ואביבה שמרו על מערכת יחסים חמה. איתן היה למעשה האב הלא רשמי של המשפחה המורחבת, תמך בה כלכלית, היה "הדוד הטוב" של שלושת הילדים של גרושתו ובת זוגה, הקפיד לראותם מדי יום ולא חסך מהם מאומה.
במשך 40 יום אחרי שנחטף הוגדר איתן לוי כנעדר. כשבני משפחתו ראו סרטון טלגרם שבו תועדה גופתו מוקפת מחבלים, לא השלו את עצמם לגבי שובו. עם זאת, שחר סיפר בריאיון על ההחלטה לדחות את חתונתו עד להשבת הגופה. הוא היה אמור להתחתן באוגוסט 2024 עם בת זוגו, שיר דויד, אבל הרגיש שעד שאביו לא ייקבר בישראל, לא יוכל להתחיל לבנות לעצמו חיים חדשים.
שחר, שעובד, כמו אביו ז"ל, כנהג מונית, התגייס לסייע בפרנסת אמו, בת זוגה וילדיהן, ובימים אלה הוא יוצא לגיוס המונים "שחר של תקווה" באתר GIVEBACK. "אחרי שנתיים קשות במאבק להחזרת אבא שלי משבי החמאס, אני מתחתן", הוא כותב שם. "תעזרו לי לגרום לחתונה הזו להתקיים ולהגשים את החלום של אבא שלי".
עם ישראל כבר התגייס לעזרתם של חטופים רבים, כדי שיוכלו להשתקם. מה תגיד למי שיטען שחתונה זו לא מטרה מתאימה לתרומות ושאפשר גם לעשות אירוע צנוע?
שחר: "בדומה לחטופים שבים שזקוקים לשיקום, גם משפחה של חלל חטוף זקוקה לשיקום. זה חלק מהניסיון שלי לחזור ולעמוד על הרגליים. אני לא מבקש תרומות לחתונה מפוארת, אבל אין לנו אפשרות לממן אפילו חתונה צנועה. הסכום שייאסף מיועד לעזור לנו בתחילת חיינו המשותפים, שמתחילים מנקודה נמוכה מאוד מבחינה כלכלית. עברנו שנתיים של גיהינום, ואני חושב שלגיטימי לרצות לחגוג ערב אחד אחרי התקופה הנוראה הזו. לא מדובר באירוע גרנדיוזי, אלא במשהו קטן שייתן לנו הזדמנות לשמוח, למרות שהשמחה שלנו אף פעם לא תהיה שלמה.
"בדרך כלל, כשבני זוג מתחתנים, המשפחה מתגייסת לעזרתם. כאן מדובר במשפחה שנכנסה לכאוס כלכלי אחרי 7 באוקטובר. ההורה המפרנס נרצח, ובמקום שאמא שלי תהיה יד עוזרת, אני נהייתי המפרנס שלה ושל משפחתה".
מה עם סיוע של המדינה?
"למרות הנסיבות המיוחדות, המדינה לא הכירה באמא שלי ובמשפחה שלה כמשפחה של נרצח בפעולות איבה, כפי שציפינו וביקשנו. בעקבות החטיפה והרצח אובחן אצלי PTSD, פוסט־טראומה, ובמקביל קיבלתי הכרה בנכות כללית זמנית שאמורה להסתיים באפריל. אני עובד כמעט 24 שעות ביממה, וכיום כ־90% מהמשכורת שלי הולכים לבית של אמא. בינתיים אני גר שם, אבל בפברואר שיר ואני אמורים לעבור לדירה שכורה בלוד. הפנייה לגיוס המונים היא חלק מהניסיון להתחיל לחיות את חיינו".
התלבטתם לפני שיצאתם לגיוס כספים?
"לא היה לי פשוט לפנות בבקשת עזרה, אבל הבנתי שזו לא בושה אלא גבורה. החתונה היא מעין ניצחון של החיים על המוות. החלום של אבא היה ללוות אותי לחופה. לצערי הרב הוא לא זכה לכך, וגם אני לא זכיתי שהוא ילווה אותי. אבל בסופו של דבר אני מנסה לחיות, לאהוב, לרקוד בשבילו ובזכותו, ולא אוכל לעשות את זה בלעדיכם".
