אני מודה, גם אני גיחכתי לרגע כשראיתי את תמונת הפפראצי של ליאונרדו דיקפריו. הסתכלתי על הכרס המשתפלת שלו וחשבתי: "פששש... ככה הוא נראה עכשיו? יופי. לפחות החברה הצעירה שלו מרוויחה כרית נוחה לשנ"צ".
אלא שאחרי שהתמונה צצה בעוד אתר ובעוד ציוץ, הסתכלתי שוב. רגע, על מה בעצם ההתרגשות? מדובר בגבר בן 51, עם שיער שופע, בייבי־פייס הורס וקצת בטן. הלוואי על כל הגברים בגילו להיראות כמוהו. בואו. הלוואי עליי שכל הגברים בגילו היו נראים כמוהו.
אבל עבור אתרי הבידור זו הייתה התפתחות שדרשה דיון חירום נרחב. אדם שחלפו כמעט 30 שנה מאז שצעק על סיפונה של ה"טיטאניק" שהוא מלך העולם, כבר לא נראה כמו מלך העולם. הוא השמין. הוא - גוועלד! - הזדקן.
מיד אחר כך התחילו לזרום מאמרי דעה עם טענות שאילו אישה הייתה מצולמת ככה, הקריירה שלה הייתה נגמרת. וחשבתי שהם טועים.
כלומר, כן, ברור. אין ספק שלנשים בהוליווד נותנים הרבה פחות חופש להתבגר. גבר יכול להאפיר, להתקמט, וימשיכו ללהק אותו כגיבור רומנטי, לצד שחקנית שיכולה ליטרלי להיות בתו. אצל נשים, שיער לבן עדיין דורש תסריט שמסביר את הטרגדיה.
אבל מבחינת הסיקור התקשורתי? דווקא כאן הרגשתי שבגלל שהוא גבר הרשו לעצמם יותר. אצל נשים למדו לעשות זאת בסאבטקסט מופלא. יפרסמו גם אצלן את התמונות הכי פוגעניות, אבל בטקסט עצמו ישמרו על שפה נקייה, וישאירו את הטינופת לטוקבקיסטים.
"מהתגובות נשמע שאני עשיתי איזה מחדל ניהולי. שהתרשלתי, לא שמתי לב, ופתאום חלפו עוד כמה שנים. אילו רק הייתי קצת יותר אחראית ומאורגנת, הייתי נשארת בת 32"
קחו למשל את התמונות של ג'ניפר אניסטון וקורטני קוקס מחופשתן האחרונה במיורקה. מכל האופציות בחרו כל האתרים בעולם דווקא את אלה שבהן אניסטון יושבת ברגליים משוכלות כשקפלי הבטן שלה בולטים במרכז הפריים, וקוקס בתאורה אכזרית שמבליטה כל קו ברגליה הדקיקות.
הכותרות הראשיות היו מתקתקות: "חברות טובות נהנות בשמש". אבל התמונות היו הזמנה פתוחה לזום־אין, והתגובות כמובן זרמו: "איכס, יש לה פלג גוף תחתון של אישה זקנה", קבע אחד. "מקומן בבית אבות", קבע שני.
וכן. הקו המקשר בין הכרס של ליאו לקמטוטי העור של אניסטון וקוקס הוא פשוט גילנות צרופה. הנאה טהורה מלראות עד כמה אדם השתנה וההנחה המופרכת שגיל מבוגר הוא סוג של פדיחה פומבית.
ראיתי זאת אפילו בתגובות לטור שלי. כתבו שאני "גרושה שפג תוקפה", שגברים "יעדיפו בת זוג צעירה" ואותי ירצו רק לדברים מגונים. אנשים יצירתיים. חבל שלא הלכו לקופירייטינג.
רק שמהתגובות האלה הייתי בעיקר משועשעת. הם באמת חשבו שזה אמור לפגוע בי? העובדה שאני מתבגרת? תמיד עניין אותי בני כמה הטוקבקיסטים האלה, ובעיקר מה התוכנית האסטרטגית שלהם להמשך? האם הם פיצחו את סוד האלמוות ופשוט שומרים אותו לעצמם? כי מהתגובות נשמע שאני עשיתי איזה מחדל ניהולי. שהתרשלתי, לא שמתי לב, ופתאום חלפו עוד כמה שנים. אילו רק הייתי קצת יותר אחראית ומאורגנת, הייתי נשארת בת 32.
אבל נדמה שאין דבר שאנחנו אוהבים יותר מלגלות שהזמן עבר גם על אחרים, בייחוד אם פעם ניחנו במראה מושלם. ואני, כאמור, לא מוציאה את עצמי מהכלל. הרי גם אני גיחכתי מול תמונתו של דיקפריו, אבל במבט שני תהיתי: מה בדיוק הרווחתי מהבטן שלו? שלי לא התכווצה בתמורה. וגם בהייה באניסטון בזווית לא מחמיאה לא תהפוך אותי ליפה כמוה.
אנשים מתייחסים להזדקנות כמו אל כישלון במבחן ושוכחים פרט קטן אחד: גם הם יהיו מחר מבוגרים ביום. ואני, בכל אופן, מאחלת גם להם להזדקן. זה לא מעליב. זאת ברכה, בהתחשב בחלופה.
