אחרי 491 יום ללא סימן חיים, רבקה בוחבוט קיבלה מסר מבעלה אלקנה, החטוף בעזה. "אחד החטופים שהיה איתו כל התקופה וחזר לאחרונה מהשבי, העביר לי מסר ממנו. אלקנה הקדיש לי את השיר 'לוחמת' של אייל גולן, עם המשפט 'יש לך כוח של צבא שלם', וביקש ממני להיות חזקה", היא מספרת. "הוא נמצא במנהרה כל תקופת השבי, רוב הזמן קשור, בלי אור ובלי אוכל. באיזשהו שלב הוא חטף דלקת בעור, הייתה לו פריחה רצינית והתפתח זיהום, עשו לו כמה זריקות כדי לטפל בזה".
איך את מתמודדת עם המצב הבלתי נסבל?
"בעיקר עם כדורי קלונקס וציפרקלס, רק ככה אני יכולה להתמודד עם המצב. אני מחכה ליום שהוא יחזור ואוכל לזרוק את כל התרופות האלה לפח, כי בסופו של דבר אני אישה חזקה. יש לנו גם מעטפת של חברים, שכנים ומשפחה שעוזרים לי ולבני ראם דוד, אבל כרגע אני מרגישה ייסורי מצפון על כל כוס קפה שאני שותה ואלקנה לא".
בנכם ראם כבר מבין מה קרה לאבא?
"הסברנו לו שאנשים רעים באו ולקחו את אבא ועוד הרבה אנשים לעזה. היה חשוב לנו להגיד לו שאבא לא לבד. בחודש האחרון הוא רוצה לישון רק איתי, כי אין מה לעשות - כמה שאני מנסה לחייך ולהראות שהכול בסדר, ילדים מרגישים הכול. לפני שבועיים נסעתי לדבר במטה של האו"ם בז'נבה, פעם ראשונה לבד, ל־24 שעות בלבד. כשחזרתי הוא סיפר לי שהוא בכה בלילה כי הוא פחד שגם אני חטופה. הילד בטראומה".
"לאלקנה יש קעקוע של ציפור במעופה, בשבילו החופש זה הכול. הוא לא הסכים ללכת לגן חיות עם ראם, כדי לא לראות בעלי חיים בכלוב"
אלקנה היה אחד משלושת מארגני ה"נובה", השניים האחרים נרצחו.
"הוא הפיק את המסיבה יחד עם החברים הכי טובים שלו, התאומים אושר ומיכאל וקנין ז"ל. ב־2012 הם הקימו יחד את חברת ההפקות 'מאשרום פרוג'קט', אחת הגדולות בתחום מסיבות הטראנס בישראל. אלקנה עזב את החברה אחרי כמה שנים, אבל הם ביקשו ממנו לעזור להם להפיק את המסיבה הזו, והוא התלהב מאוד.
"שבוע אחרי המסיבה הוא היה אמור לפתוח בסטה של גלידה הודית. הוא אפילו נסע להודו במיוחד כדי להביא את המתכון. כמעט לא ראיתי אותו לפני המסיבה, בבוקר הוא היה עסוק בהקמת הבסטה ובערבים - במסיבה".
למה לא הצטרפת אליו למסיבה?
"האמת, שבערב שמחת תורה, ממש לפני שהוא נסע, הוא התחנן שאבוא איתו. הוא אמר, 'את לא יודעת איזו מסיבה הולכת להיות', אבל לא רציתי להפריע לו בעבודה. למחרת קמתי לגיהינום. כשראיתי את הטנדרים עם המחבלים בשדרות, התקשרתי אליו, אבל הוא נשמע רגוע ואמר, 'הכול בסדר, אני מבטיח לך שאני חוזר הביתה'. אנשים שראו אותו בשטח המסיבה אמרו לי שהוא העלה אנשים למכוניות, וכשאמרו לו 'תעלה גם', הוא החליט להישאר. הוא הרגיש אחריות כי היה חלק מההפקה, והוא גם הכיר את השטח וידע לאן לכוון את כולם. עשרות אנשים באו וסיפרו לי שבזכותו הם ניצלו".
איך נודע לך שהוא נחטף?
"ביום שבת, בשעה 12:00, חבר טוב שלו שלח לי את הסרטון שהחמאס פרסם בטלגרם, שבו אלקנה נראה כבול, פצוע ומבוהל, יחד עם אלמוג מאיר־ג'אן, בר קופרשטיין, אביתר דוד וגיא גלבוע־דלאל. הרגשתי כאב בכל הגוף, נזכרתי בגלעד שליט שהיה בעזה חמש שנים, אבל כשהבנתי שיש מאות חטופים נרגעתי. אמרתי, 'אין מצב שישאירו כל כך הרבה אנשים בשבי, מקסימום חודש והוא חוזר'".
ואיך הרגשת כשחטופים התחילו לחזור והוא לא?
"כשראיתי את הרשימה של שלב א', שאלתי 'איפה בעלי?'. הוא אסתמטי, הוא אבא, ולפי מגילת זכויות הילד הבינלאומית גם הוא הומניטרי, למה השאירו לי אותו מאחור? בהתחלה היה הרבה כעס, עכשיו יש רק כאב וקנאה. טבעי שאני מקנאה, אף אחד לא יכול לשפוט אותי על זה. זה מה שהרגשתי וזה מה שמרגישות כל 59 המשפחות שנשארו מאחור. ראיתי את הפגישות של החטופים עם המשפחות, ראיתי אבות מחבקים את הילדים שלהם, והבנתי שלכל אחד מגיע להיות ראשון. זה אפילו נתן לי תקווה, גרם לי לדמיין את הרגע הזה עם אלקנה. זה מה שנקרא 'רגשות מעורבים'".
עד היום שמרת על פרופיל נמוך מול התקשורת, מה גרם לך לצאת עכשיו ולדבר על אלקנה?
"שמרנו על פרופיל נמוך, אבל זה לא אומר שלא עבדנו. העדפנו כמשפחה לעבוד מאחורי הקלעים, כי היו גורמים שהמליצו לנו לא לצאת לתקשורת כדי להגן על אלקנה, כי אם הוא יהיה בפרונט, החמאס לא ישחרר אותו. אבל אחרי שקיבלתי את רשימת שלב א', החלטתי לעשות רעש. הגיע הזמן שיכירו גם את בעלי, כי הוא גיבור".
"הכרתי את אלקנה בארץ, חזרתי לקולומביה אבל לא מצאתי את עצמי. עשיתי עלייה וחידשתי איתו את הקשר. די מהר הוא הציע נישואים"
את חושבת שהוא יודע כמה אתם נלחמים עליו?
"קשה לדעת. הוא רואה רק אל ג'זירה, אולי חצי שעה ביום. הם בקושי משדרים מכיכר החטופים. אני מקווה שהוא רואה את הפוסטרים שלו מונפים וזה נותן לו כוח, אני חייבת שהוא יראה אותי ויבין שלא ויתרתי עליו. חבל שלא עשיתי את זה קודם".
את מרגישה שהממשלה עושה הכול בשביל להחזיר אותו?
"זה לא המקום שלי לדבר על פוליטיקה, אני בסך הכול קורבן של נסיבות, וזה מה שהכי כואב. לקחו משהו אנושי כמו זכויות אדם והפכו אותו לפוליטי, בעיניי זה הדבר הכי גרוע שיש. אני יכולה להגיד דבר אחד: מי שיושב בממשלה ולא תומך בעסקה שתחזיר את כולם, שישים על עצמו את הסרט הירוק של החמאס. על הטעות של 7 באוקטובר צריך לשלם, ואין מחיר לחופש. לבעלי יש קעקוע ברגל של ציפור במעופה, כי בשבילו החופש זה הכול. עד כדי כך שהוא לא הסכים ללכת לגן החיות עם ראם, כי הוא לא יכול לראות בעלי חיים בכלוב".
לו יכולת לפנות אליו, מה היית אומרת לו?
"שאני שולחת לו אנרגיות של אהבה; שאני בוכה בכל פעם שאני שמה את השיר שהוא הקדיש לי; שבעזרת השם נעבור את זה ויהיו לנו עוד ילדים; שאני רוצה להיות בהיריון כבר; שיש פה אישה שמתגעגעת לגבר שלה, למגע, לנשיקה, לתשוקה; שאין לי אפילו עם מי לריב; שהוויכוחים הקטנים שהיו לנו, זה החיים; שאני אוהבת אותו ומתגעגעת אליו; שאני יודעת שהתחתנתי עם הבן אדם הנכון ואני מחכה לו שיחזור".
איך הכרתם?
"נולדתי וגדלתי בקולומביה, הגעתי לארץ ב־2013 ללמוד עברית ולהתנדב בקיבוץ. בתקופה הזאת הכרתי את אלקנה במספרה בירושלים. הוא שמע אותי מדברת ושאל לשמי, התחלנו לדבר, אבל הקשר נותק. ב־2015 חזרתי לקולומביה, ואחרי שנה חיפשתי את עצמי והחלטתי לעשות עלייה. חידשתי את הקשר איתו, וכעבור ארבעה חודשים הוא הציע לי נישואים".
במה את עוסקת?
"אני עובדת כמתפעלת תיירות נכנסת בחברת התיירות 'קונקשן טראוול' במבשרת ציון, שמתמחה בתיירות מדרום אמריקה. לפני המלחמה התיירות הייתה בשיאה, לא היה לנו איפה לאכסן את כל התיירים שבאו, זו הייתה אחת התקופות הכי יפות שלי.
"מאז 7 באוקטובר אני מתקשה לתפקד, חזרתי לעבודה ביולי 2024 ליומיים בשבוע, אבל מאז שהחטופים של שלב א' שוחררו, אני כבר לא מסוגלת לעבוד, עם כל הדאגה, הלחץ והכעס".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"ללכת לפסיכולוג ולעשות כושר כדי לקבל כוחות להמשיך".
מה העצה הכי גרועה שקיבלת?
"שאלקנה לא יהיה בפרונט, כי אז החמאס לא ישחרר אותו. חבל שהקשבתי".
