לפני שבע שנים פרשה מירי דותן (74), אלמנתו של דודו, מעבודתה במעבדה המיקרוביולוגית בבית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל אביב. בתום 44 שנה שם קיימה מסיבת פרידה וסיפרה איך בכל חודש כשהביאה את תלוש השכר (הנמוך) הביתה, דודו היה מתבדח שתרם את גופה למדע כשהיא עדיין בחיים. ואז גם נפל לה האסימון. "אמרתי לעצמי, רגע, יש לי מה לעשות בפנסיה", היא נזכרת. "אני יכולה להנציח את דודו, מגיע לו".
בנוסף לקרן לעזרה לאמנים במצוקה, שהוקמה על שמו לאחר מותו ופועלת עד היום וכן הענקת מלגות לשחקנים מבטיחים בבית צבי, היא החלה בפרויקט חדש: הופעות הכוללות הרצאה וסרט על חייו. החומרים מבוססים על הצגת היחיד "שד קטן", שדודו כתב על ילדותו הקשה. רמי דנון ז"ל עיבד את המחזה שעלה ב"הבימה" ודותן גילם בה בכישרון ענק 16 דמויות ובעיקר את עצמו כילד. חודש לפני שהוא נפטר מהתקף לב, צולמה ההצגה והפכה למזכרת האחרונה מדודו. באופן מצמרר היא נפתחת במערכון מול מוקדנית שח"ל, למרות שלא היה לו שום רקע של מחלות לב.
"זכרתי כל השנים שיש לי את ההצגה מצולמת", אומרת מירי. "הוא סיפר בה על אביו, שהיה עבריין צווארון לבן וישב בכלא שלוש שנים על עבירות זיוף צ'קים ועל אמו שהייתה עובדת ניקיון ונלחמה כדי לשרוד. הוא דיבר על כך שהיה עוני ורעב ולפעמים היו מוכרים ספרים ואנציקלופדיות שהיו בבית, כדי שיהיה מה לאכול. אבל מה שהכי הפריע לו, יותר מהרעב, היה הניכור החברתי שהוא סבל ממנו כי ההורים של הילדים לא הסכימו שישחק איתם בגלל אבא שלו. זה כאב לו מאוד.
"אחרי שנולדה להוריו בת נוספת בעקבות חופשה של אביו מהכלא, החליטה אמו להתגרש ובית המשפט קבע ששני הבנים, דודו ואחיו, ילכו עם אביהם שהשתחרר בינתיים ועבר לגור בדימונה. סבא של דודו היה פרופ' לפיזיקה גרעינית, ממקימי הכור, וקיבל שם דירה לעצמו ודירה לבנו. הם חיו שם ארבע שנים ובהמשך הוריו התחתנו מחדש, הולידו שני בנים נוספים, ואז אביו שוב נכנס לכלא".
פחדנו מסרטן, לא מלב
לפני 23 שנה יצא דודו דותן, אז יו"ר ארגון אמני ישראל (אמ"י), עם שני חברים, אחד מהם איש התקשורת גדי סוקניק, לחופשת שיט קצרה בטורקיה, שבמהלכה הרגיש רע ונפטר תוך זמן קצר. זה קרה בגיל 52, בלי סימנים מקדימים. "אנחנו בבית פחדנו בכלל מסרטן, לא ממחלות לב", מודה מירי. "חיינו בצל הסרטן כי יוני, הבן שלי, חלה בסרטן בגיל 15 והחלים, אמא שלי נפטרה מסרטן וגם אחיו של דודו חלה".
לא היו שום נורות אזהרה לבביות?
"ממש לא. שלושה שבועות לפני שהוא נפטר היינו בבדיקת ארגומטריה בבית חולים ואמרו לו 'הכול תקין, אתה כמו בחור צעיר'. ואז הוא מת. החלום של דודו היה שנזדקן ביחד. הוא כתב שיר על זוג זקנים שיושבים על ספסל. החלום לא הוגשם. אני מזדקנת והוא איננו".
איך נודע לך שהוא נפטר?
"זה היה בשבת, כבר הייתי מוכנה לצעוד בים כמו שעשיתי בכל שבת, ופתאם זוג חברים דפקו בדלת ואמרו 'תתקשרי לגדי סוקניק כי דודו לא מרגיש טוב, דברי איתו'. דודו סבל מהגב ומאבנים בכליות, שאלתי את גדי אם זה הגב, והוא אמר 'לא, זה הלב. תתקשרי עוד חמש דקות'. אחרי חמש דקות התקשרתי וגדי אמר 'מירי, עשינו הכול, דודו מת'. הסתכלתי על זוג החברים ואמרתי: 'דודו לא ייכנס יותר מהדלת הזו'. לילה לפני כן הוא התקשר אליי מהטלפון של גדי ואמר, 'מירי, אני נמצא בגן עדן, איזה מקום יפה, אנחנו נבוא לכאן כולנו'. הוא שאל אם היו הודעות ואמרתי שכלום, וזה לא היה נכון. היו הרבה הודעות - התפקיד שלו כיו"ר אמ"י שאב אותו רגשית, ורציתי שהוא ינוח ויתנתק".
"שושנה דמארי, שהייתה חברה טובה של דודו, הסתובבה בחתונה שלנו ערב שלם עם שקית ניילון ואספה את הצ'קים. כשדודו נפטר הוא השאיר לי אותה בירושה"
בהרצאה את מספרת סיפור מצחיק על הלוויה של דודו.
"דודו האמין באמונות תפלות, היה פוקד את הקבר של אמא שלו ומבקש בקשות. פעם אחת הוא ביקש המון בקשות ואז אמר לה 'אמא, אם את שומעת ומתכוונת למלא את הבקשות, תעשי לי סימן מצחיק כשאני יוצא מבית הקברות'. הוא יצא החוצה ופתאום מישהו ממכונית של חברה קדישא צעק לו: 'דודו, בוא תעזור לי, יש גווייה באוטו ואני חייב שתעזור לי לתקן את הפנצ'ר'. דודו צחק, גם בגלל הגווייה באוטו וגם כי היו לו שתי ידיים שמאליות, איזה פנצ׳ר הוא יכול לתקן?
"בלוויה של דודו ראינו את הקברן עם הארון ואמרנו 'דודו, תן לנו סימן מצחיק שאתה פה' ובדיוק כשהקברן נכנס לבור כדי להוריד את הארון, הטלפון שלו התחיל לצלצל עם רינגטון של 'הבה נגילה'. הוא ניסה להשתיק את הצלצול אבל לקח זמן עד שהוא מצא את הטלפון באחד הכיסים, וכך השיר התנגן בתוך הקבר ואנחנו ישבנו וצחקנו".
בזכות דייט של חברה
מירי ודודו גדלו בחיפה. היא בשכונת עין הים שנחשבה פחות מיוחסת, דודו על הכרמל (כשאביו נכנס לכלא, הוא גר עם אמו ואחיו בדירתה של הסבתא שלהם). מירי היא דור תשיעי בארץ, אחת מארבעה ילדים. בתיכון למדה עם הזמרת עדנה לב, עד היום חברה קרובה. "אני גדלתי בשכונה חמה ונעימה עם שכנים שפותחים לך את הדלת. העונש הכי גדול של דודו היה הסביבה שהוא גדל בה, של שופטים, עורכי דין, אנשים מאוד מבוססים כלכלית והוא כאמור היה אחר".
דודו פחות דיבר על הפרק של דימונה בחייו.
"דווקא בדימונה דודו פרח, היה שווה בין שווים. הוא התגלה בתוכנית של כישרונות צעירים והקים בעיר את התיאטרון הראשון שלה. הוא היה הבמאי והשחקן וקיבל את החום שלא קיבל בחיפה. דימונה הייתה מקום של בתים פתוחים ואוכל והוא אהב את הסביבה החמה הזאת. אבל אחרי ארבע שנים הם נאלצו לחזור לחיפה, כי אביו שוב הסתבך ונשלח לבית כלא. דודו סיפר פעם שאבא שלו מכר את הרכבת של דימונה. היה שם איזה סיפור משונה".
הם הכירו בשידוך. "כשדודו ועירית, אשתו הראשונה, התגרשו, זה היה סיפור שלם בעיתונות", נזכרת מירי. "הפרידה שלהם קיבלה אזכור בשער 'העולם הזה' כל שבוע בערך. הייתה לי אז חברה באוניברסיטה, שהייתה אמורה לצאת עם מישהו למסעדה. היא אמרה לי שלא בא לה לצאת איתו לבד והציעה שאצטרף. באתי איתה. הדייט שלה היה טכנאי ברשת ב'. למחרת הבחור הגיע למשרדי הרדיו, פגש את דודו ואמר לו 'אתמול בערב פגשתי בחורה שממש תתאים לך'. הוא לא הכיר אותי ואני לא יודעת עד כמה הוא הכיר את דודו, אבל הוא ביקש וקיבל את מספר הטלפון שלי מהחברה ומסר לדודו. אותי לא עדכנו ובכלל לא רציתי. אמרתי לעצמי, מה לי ולבדרן־שחקן עם כל הסיפורים והרכילויות? כשדודו התקשר, אמרתי לו שלא יהיה לי זמן להיפגש בקרוב, רק בעוד שבועיים, אבל מאחר שהוא הופיע בזמנו בבית ציוני אמריקה ואני גרתי לא רחוק, הוא אמר 'ניפגש עוד שבועיים, אבל אני רק רוצה לראות אותך לחמש דקות'. הסכמתי. הוא חזר מהופעה ועלה לדירתי רק כדי שנראה אחד את השני לרגע".
4 צפייה בגלריה
מירי דותן: "יש לי רגשי אשם תמידיים שדודו לא זכה לכל מה שאני זכיתי"
(צילום: יאיר שגיא )
ומה ראית?
"אדם אחר ממה שתואר בעיתונים. אחרי חמש דקות הוא ירד ואמר למלווה שלו 'איתה אני מתחתן'. אחרי שלושה חודשים הוא הציע לי נישואים. ההכרזה על החתונה שלנו הייתה במסיבת חברים שהוא ארגן בגינה שלו, בבית פרטי שכור ברמת השרון. מי שליוותה אותו לחופה, שהתקיימה באותה חצר, הייתה שושנה דמארי, שהייתה חברה טובה שלו. למחרת עשינו מסיבה גדולה ושושנה הסתובבה עם שקית ניילון לאסוף את הצ'קים, לא הייתה כספת, והיא סחבה את השקית כל הערב. זה היה מצחיק. כשדודו נפטר נשארתי איתה בקשר. כמעט כל יום בערב היינו מדברות בטלפון ועזרתי לה בכל מה שהייתה צריכה, הסעתי אותה לניתוח קטרקט בעיניים ואם התחשק לה אוכל מסוים, הייתי מביאה לה. הוא השאיר לי אותה בירושה".
איך היו החיים לצד דודו?
"כיפיים נורא. הוא היה מצחיק לא רק על הבמה, אלא איש מצחיק ומלא הפתעות גם בבית. הוא היה קונה לי ספר, כותב ומניח לי שיר אהבה על המיטה. היה לו סיפור חיים מורכב, אבל הוא היה איש טוב שרצה בית חם. הבית שהקמנו יחד היה פתוח ואירחנו בלי סוף חברים".
"המוסכניק שלי התקשר ואמר 'יש לי חבר שהתאלמן, רוצה להכיר?' אמרתי 'אפשר'. מאז אנחנו 13 שנה יחד"
פגשת את הוריו?
"אמו נפטרה בגיל 49 כשדודו היה בזוגיות עם עירית. את האבא יצא לי לראות פעם אחת, כי דודו לא היה איתו בקשר. יום אחד התקשרו לדודו מבית חולים אסף הרופא, 'יש כאן מישהו שאומר שהוא אבא שלך, אנחנו מעבירים אותו למוסד סיעודי וצריך מישהו שיחתום על המסמכים'. דודו אמר לי 'סעי לשם'. הוא לא היה מסוגל לחשוב על פגישה עם אביו. נסעתי ופגשתי איש שדודו היה דומה לו מאוד. הוא הסתכל עליי ואמרתי לו שיהיה בסדר ושאני מארגנת הכול לקראת המעבר שלו מחר לבית האבות. למחרת בבוקר התקשרו להגיד שהוא מת. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שראיתי את אביו".
הצדעה של רמטכ"ל
הסיפור על בנם יוני דותן, היום מבעלי סוכנות הייצוג והתוכן ADD, סוקר גם בתקשורת האמריקאית. כשיוני היה בן 15 הוא אובחן עם סרטן בשלב מתקדם, ובמהלך המאבק להחלים ביקש מעמותת Make a Wish לפגוש את נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון. במפגש הביא לו יוני חולצה עם הכיתוב: I Met Yoni Dotan שאיתה תועד קלינטון באירוע ציבורי ספורטיבי, וכל התקשורת בארצות הברית תהתה מי זה יוני דותן.
״דודו היה איש חזק, אבל כשיוני חלה הוא נשבר. אמרתי לו, 'הילד שלנו חולה אבל יש מה לעשות, בוא נפשיל שרוולים ונילחם עליו'. כשאומרים להורים שהילד שלהם נפל בצבא, מה הם יכולים לעשות? אנחנו לעומתם כן יכולים לעשות, אז אתה לא בוכה יותר ליד הילד, ואנחנו באים עם הרבה אופטימיות. יצאנו למלחמה על החיים שלו, ודודו היה הולך להופעות, עולה לבמה, מצחיק את הקהל ואומר לי 'הם לא יודעים מאיפה באתי ולאן אני חוזר'. אני הייתי החזקה בבית והדמות המחנכת. כשדודו היה הולך לאסיפות הורים של יוני והיו אומרים 'הילד לא לומד', הוא היה עונה למורים 'הוא בריא? בוא, יוני, הולכים למסעדה׳. היום יש ליוני שני תארים מהבינתחומי.
"אגב, בהתחלה לא רצו לגייס את יוני ולא אפשרו לו להתנדב. עיתונאי ראיין אותו ויוני אמר 'אני לא מבין, אנחנו הפייטרים האמיתיים שנלחמנו על החיים שלנו - אותנו לא רוצים לגייס?' למחרת בבוקר שאול מופז, שהיה הרמטכ"ל, התקשר לדודו ואמר: 'המשפט הזה של יוני לא יוצא לי מהראש. אני אעזור לו להתגייס' ובאמת יוני התנדב שנתיים בגלי צה"ל. כשהוא עמד להשתחרר הוא התקשר ללשכה של מופז, הודה לו ואמר 'יש לי משאלה - תמונה שבה אני מצדיע לך ואתה לי'. מופז אמר 'יש לך'. אז יש לנו תמונות של יוני מצדיע לרמטכ"ל והוא לו. ליוני יש הרבה הומור והעזה. קלינטון מאוהב בו. כשהוא הגיע לביקורים בארץ, הוא פגש את יוני ופעם אחת הם נפגשו בלונדון".
בהרצאות שמלוות את הסרט, אומרת מירי שהמשפחה שלה מאוד לא שגרתית, ומפרטת: מיכל (46), בתו של דודו מעירית, שגדלה איתם מגיל שנה, היא כיום מחזאית, גרושה ואם לתאומות בנות 16. "היא כמו הבת שלי והן הנכדות שלי"; גם עם עירית אני בקשר טוב מאוד. היא מוזמנת אלינו הביתה לארוחות וחוגגת איתנו את כל האירועים והחגים".
יוני (44) הבכור, שמשמש בין היתר גם יו"ר עמותת "להושיט יד", נישא לפני כשנתיים ליובל, בחורה דתייה, בת שירות לשעבר, שהכיר במסגרת העמותה, והם הורים לתינוק בן חצי שנה; נילי (42), הבת הצעירה, ניהלה את עמותת Space IL ששלחה את חללית "בראשית" לירח. היא חיה עם בת זוגה קארין, והשתיים מגדלות את דני, בתה של נילי מהורות משותפת עם אורי להבי (הבעלים של רשת "דניאלה להבי". אמ"ר) ואת מיקה, שקארין אימצה בעבר יחד עם האקסית שלה, אורנה בנאי, ושאף שינתה את שם משפחתה לבנאי.
"בלוויה של דודו ראינו את הקברן עם הארון ואמרנו 'דודו, תן סימן מצחיק שאתה פה'. בדיוק כשהקברן נכנס לבור כדי להוריד את הארון, הטלפון שלו התחיל לצלצל עם רינגטון של 'הבה נגילה'"
"כשנילי יצאה מהארון היא חששה שלא אקבל את זה", מודה מירי, "אבל נראה לי הכי טבעי שכל אחד בוחר לעשות את מה שטוב לו וצריך לכבד אותו על הבחירה שלו. היחסים שלי יפים מאוד עם קארין והבנות. בעבר ארבעתן גרו אצלי, כדי לראות איך זה מסתדר ביניהן, עד שעברו לדירה משלהן. בהמשך מיכל התגרשה ועברה לשנתיים וחצי לגור אצלי. עכשיו יוני, אשתו והתינוק גרים איתי זמנית, כי הם משפצים בית".
מירי, שמשמשת כיום כיו"ר ועד הגמלאים באוניברסיטת תל אביב, מנהלת ב־13 השנים האחרונות זוגיות עם ד"ר יצחק ליפשיץ, רופא עיניים אלמן ("כל אחד גר בבית שלו, כך אנחנו לא רבים וזה מתכון טוב"). הם הכירו בזכות המוסכניק שלה. "הוא התקשר ואמר 'יש לי חבר שהתאלמן, רוצה להכיר?' אמרתי 'אפשר'. מאז אנחנו יחד. הוא רחוק מעולמות הסלבס, נחבא אל הכלים".
נשמע שבסך הכול הגעת למנוחה ולנחלה.
"האמת היא שיש לי רגשי אשמה תמידיים שדודו לא זכה לכל מה שאני זכיתי, ואני חיה עם איזו נכות בלב שמנווטת אותי. אז יש לי בן זוג שמנציח את אשתו ואני מנציחה את בעלי, ואנחנו חיים עם זה בכבוד ובהבנה".
