שלוש פעמים הציע ג'ונתן ליופריו נישואים לאשתו רונית עד שהתרצתה ואמרה איי דו. ואם זה לא מספיק - בני הזוג, שחגגו לאחרונה 20 שנות נישואים, התחתנו לא פחות מארבע פעמים. "בפעם הראשונה עשינו חתונה אזרחית בקפריסין, בפעם השנייה חתונה בארגנטינה אחרי שטסנו לשם כדי שאכיר את ההורים שלו. הפעם השלישית הייתה כשחזרנו לארץ ועשינו פה חתונה רפורמית, עם רב וחופה והכול, והפעם הרביעית הייתה לפני שנה, כשהתחתנו כדת משה וישראל אחרי שג'ונתן התגייר", מספרת רונית.
בני הזוג ושלושת ילדיהם, מיה (16), אלה (14) ובן (10), הם כיום כוכבי רשת המחזיקים בכמיליון עוקבים בכל הפלטפורמות הדיגיטליות שלהם, לרבות ערוץ יוטיוב פרטי שכבר זכה לכחצי מיליארד (!) צפיות. הם מככבים בסדרות בערוץ הילדים, מובילים קמפיינים לחברות הכי גדולות במשק (שופרסל, מחסני חשמל ועוד), משתתפים בפרסומות בטלוויזיה, עורכים מופעים משלהם בכל רחבי הארץ ומוציאים קולקציות ממותגות שנושאות את שמם.
32 שעות באוטובוס
ג'ונתן (44), שנולד למשפחה נוצרית בארגנטינה וגדל בבואנוס איירס, הכיר את רונית (47), שגדלה ברמת גן, כשהייתה בטיול אחרי צבא עם חברה בדרום אמריקה. הוא בקושי ידע איפה נמצאת ישראל על המפה, כשרונית וחברתה נכנסו למסעדה שניהל בעיר ברילוצ'ה בדרום ארגנטינה.
"כשהגענו לאזור חיפשנו מסעדה מאוד מפורסמת שאמרו שחובה לאכול בה", היא משחזרת. "שאלתי ישראלים שטיילו שם איפה היא ממוקמת, ואחד מהם אמר לי, 'תקשיבי, יש מסעדה אחרת עם בשר יותר טוב ועם מלצר חתיך'. לקח לנו חצי שעה למצוא אותה, אבל היה שווה. המלצר היה ג'ונתן, והוא אכן היה חתיך. אחרי שאכלנו שאלנו אותו לאן כדאי לצאת בערב. הוא המליץ על איזה פאב קרוב, וממש במקרה באותו ערב הוא הגיע לאותו פאב (צוחקת).
"התחלנו לדבר והיה חיבור ממש טוב. היו לנו חמישה ימים מדהימים ביחד, ואחרי זה אני וחברה שלי המשכנו לקרנבל בריו. נשארנו בקשר דרך הפייסבוק והמסנג'ר, והוא סיפר לי שהוא עובר למקסיקו לנהל שם רשת מסעדות. הוא אמר שהוא נוסע למשפחה שלו בבואנוס איירס כדי להיפרד, והציע לי להיפגש איתו שם. באותו זמן הייתי בברזיל, 32 שעות נסיעה משם באוטובוס, אבל רציתי מאוד לפגוש אותו שוב. הצלחתי לשכנע את חברה שלי לבוא איתי, וכשנפגשנו הוא אמר לי 'אני אוהב אותך'".
נשמע מלחיץ.
"לא נבהלתי. כשזה בא מהבן אדם הנכון שכבר פיתחתי רגשות כלפיו, זה נשמע לי בסדר. ג'ונתן מאוד רומנטיקן, הוא הרגיש שזה זה מהר מאוד. אני שקולה יותר, לוקח לי יותר זמן".
ג'ונתן: "גם היא עשתה נסיעה של 32 שעות באוטובוס כדי לראות אותי, ומה זה אם לא אהבה?"
לאן המשכתם מכאן?
רונית: "בילינו ארבעה ימים יחד ונפרדנו כל אחד לדרכו. אחרי ארבעה חודשים נסעתי אליו למקסיקו והיו לנו שבועיים מדהימים. כשחזרתי לארץ המשכנו לדבר במסנג'ר במשך שעות. הוא כל הזמן חפר לי לבוא למקסיקו. בסוף החלטתי לנסוע אליו לחודש, ואז הוא עשה לי הפתעה ובא לפה בעצמו. הוא כבר הגיע עם טבעת. זה החמיא לי, אבל זה היה מוקדם מדי. אמרתי לו, 'גם אני אוהבת אותך, אבל בוא נחכה עם זה'".
ג'ונתן: "האמת היא שציפיתי שהיא תגיד כן, אבל זה לא הרתיע אותי, הייתי חדור מטרה. אחרי שבועיים חזרתי למקסיקו, התפטרתי מהעבודה, מכרתי את החפצים שהיו לי, נסעתי להיפרד מההורים בארגנטינה וחזרתי לישראל. הצעתי לה שוב נישואים והיא שוב אמרה לי לא".
רונית: "כי עוד לא גרנו יחד. רק בפעם השלישית שהוא הציע לי, בחופשה במרמריס, אמרתי כן, כי כמה אני יכולה להגיד לו לא?".
ג'ונתן: "בפעם השלישית ממש כרעתי ברך ביי דה בוק, וזה עבד".
למה החלטתם שג'ונתן יעבור לפה ולא להפך?
רונית: "אני לא רואה את עצמי גרה בשום מקום אחר. ישראל זה הבית שלי לטוב ולרע. אני צריכה את העם שלי, את החברים שלי ואת השפה שלי כדי להרגיש טוב".
ג'ונתן: "היא הודיעה לי כבר בהתחלה, 'שיהיה ברור שאני לא עוזבת את ישראל'".
מה חשבת על ישראל כשרק באת לפה?
"האמת היא שהופתעתי. לפני שבאתי חשבתי שכולם פה על גמלים ועם בורקות. תכלס, הישראלים והארגנטינאים מאוד דומים במנטליות, רק החוצפה הישראלית מפריעה לי לפעמים. גם יש פה את הקטע של המלחמות שזה מינוס גדול מאוד, אבל יש גם הרבה דברים טובים, למשל עזרה הדדית. אין את זה בהרבה מדינות".
אתה כבר מרגיש ישראלי?
"אני מרגיש ישראלי שנולד בארגנטינה, ככה אני מציג את עצמי".
רונית: "אין לו ממש מבטא ארגנטינאי, שזה ממש מבאס".
למה מבאס?
"כי יש לו הרבה טעויות בעברית, שלפחות המבטא יצדיק את זה".
הילדים החזיקו את החופה
לפני שנה, 19 שנים אחרי שהגיע לפה, ג'ונתן עבר תהליך גיור מלא, כולל ברית מילה שנערכה בבית חולים במתכונת של ניתוח. "את הראשונה שיודעת, עוד לא פרסמנו את זה אצלנו ברשתות כי זה משהו מאוד אישי ורגיש. חיכיתי לרגע הנכון לעשות את זה", הוא משתף.
רונית: "זה בא ממנו. לי לא הפריע שהוא לא יהודי, הילדים ממילא יהודים. אני בן אדם מאמין, אבל לא ראיתי את האהבה שלנו כמשהו פסול. אני את האישור שלי מאלוהים קיבלתי, אני מאמינה שהוא סידר את זה. הייתה פה יד מכוונת, כי מה הסיכוי שדבר כזה יקרה?".
ג'ונתן: "אני גר פה 20 שנה, הקמתי משפחה, יש לי שלושה ילדים, אני חוגג את כל החגים. התחלתי להרגיש לא בנוח להגיד שאני לא יהודי, כי חשתי שאני כן. היום הבן שלי בן עשר, ושאלתי את עצמי, איך אני אעשה לו בר מצווה? הטיפה האחרונה בכוס הייתה 7 באוקטובר. הרגשתי שותפות גורל עם העם שעבר דבר כזה, ושאני כבר לא יכול להגיד שאני לא יהודי".
ג'ונתן: "ברית מילה זה לא קל בכלל בגיל שלי, ההחלמה הרבה יותר קשה מאשר אצל תינוק. כמובן שפחדתי, לגבר אין מפחיד מזה"
רונית: "זה מדהים שדווקא בתקופה הכי קשה לעם, הוא הלך הפוך מהזרם והתגייר".
ג'ונתן: "זה היה תהליך מאוד מעניין. למדתי לימודי תורה במשך שנה, וכמובן הייתי חייב לעשות גם ברית מילה. זה לא קל בכלל בגיל שלי. כל התהליך היה בהרדמה, אבל ההחלמה הרבה יותר קשה מאשר אצל תינוק".
פחדת?
"כמובן, לגבר אין מפחיד מזה, אבל לא הייתה לי אופציה להגיד לא, כי הייתי שלם עם התהליך".
רונית: "אחרי הברית, כשהרב שלו אמר, 'וייקרא שמו בישראל יהונתן', חוויתי רגע רוחני מאוד גבוה. אחרי כמה חודשים התחתנו בפעם הרביעית. שנינו היינו צריכים ללכת למקווה, ואני הייתי צריכה לקבל כמה שיעורי כלה. הפעם עשינו חתונה יהודית כדת וכדין, הילדים שלנו החזיקו את החופה והיו איתנו ברגע המרגש הזה".
ג'ונתן, איך קיבלו את הגיור אצלך במשפחה?
"ההורים לא ממש הבינו את הקונספט, כשאמרתי להם שהתגיירתי הם אמרו, 'אה, חשבנו שהתגיירת כשעברת לישראל'".
רונית: "אצלנו היהודים הדת מאוד חשובה, אצלם פחות. גם הרבה יותר קשה להתגייר מאשר להתנצר. כדי להיות נוצרי שמים לך קצת מים על המצח ובזה זה נגמר".
לאחר הגירתו ארצה, ג'ונתן עבד כמנהל שיווק בחברת הייטק. רונית עסקה בשיווק ופרסום דיגיטלי, אחרי שעשתה תואר במִנהל עסקים ותקשורת. העיסוקים שלהם התבררו בהמשך כקריטיים לקריירה החדשה שפיתחו.
"עם הזמן הרגשתי שאני לא מגשימה את עצמי", מספרת רונית. "ואז ג'ונתן שאל אותי את השאלה ששינתה את חיינו: מה היית רוצה לעשות אם היה לנו את כל הכסף בעולם? עניתי לו שהייתי רוצה להיות שחקנית. בצעירותי למדתי במכינה של ניסן נתיב ואחרי התואר עשיתי קורס משחק מול מצלמה אצל רותי דייכס, אבל עזבתי את זה, כי אף פעם לא היה לי אומץ לעשות עם זה משהו. אני בן אדם שזקוק למסגרת ולביטחון כלכלי, אבל באיזשהו מקום זה כנראה ניהל אותי. כשהוא שאל, זה פתאום הציף אותי".
ג'ונתן: "ראיתי שרונית לא מאושרת ורציתי לדעת מה יגרום לה אושר. כבר היינו הורים ופחדתי שהילדים ירחיקו בינינו, אז חיפשתי את המשהו שמעבר שיחבר אותנו".
רונית: "זה המתכון לזוגיות טובה, קודם כול להיות חברים טובים ולרצות שלשני יהיה טוב".
איך הכול התחיל?
"ג'ונתן הציע שנפתח ערוץ ונעלה סרטונים שאני אכתוב וששנינו נצטלם ונשחק בהם כתחביב משותף. זה היה לפני 12 שנה. התייחסנו לזה כאל משהו שנוכל לעשות ביחד בימי שישי כשהילדים במסגרות, לא תכננתי שזה יגיע לממדים כאלה. עשינו מערכונים על זוגיות, הורות וכל מיני דברים שקשורים לחיים שלנו, והעלינו ליוטיוב ולפייסבוק. עלינו בכלל בשמות בדויים, וכשהבנו שאנשים מאוד מתחברים אלינו, הזדהינו כרונית וג'ונתן. באיזשהו שלב גם הילדים נכנסו לתמונה באופן טבעי, ואז גם ילדים התחילו להתעניין ומאוד התחברו אלינו".
רונית: "בעולמות הסושיאל צריך להמציא את הגלגל כל הזמן ויש הרבה לחץ נפשי. אנשים סביבנו הרימו גבה, חשבו שאנחנו לא נורמליים"
אז מי קהל היעד שלכם בעצם?
"תמיד היינו פמילי פרנדלי, הסיפור הוא תמיד עלינו, אבל גילינו שיש לנו קהל גדול של ילדים ונוער. אנחנו עושים סדרות לגילאים האלה, בעיקר בז'אנר פנטזיה ודמיון, ולא מזמן הייתה לנו סדרה בערוץ הילדים שכולנו שיחקנו בה".
ג'ונתן: "בהתחלה תחזקנו את זה רק שנינו, אבל עם הזמן גדלנו ובנינו צוות שעוזר לנו. בנוסף לסדרות ולסרטונים שאנחנו מעלים מדי שבוע, אנחנו עושים הרבה קמפיינים ושיתופי פעולה עם החברות הכי גדולות בישראל".
האמנתם שתגיעו עד הלום?
"לא חשבנו על זה בכלל. זה לא שרצינו להיות מפורסמים או להרוויח מזה כסף, פשוט חיפשנו משהו לעשות ביחד בזמן הפנוי שלנו, ואחרי כמה שנים זה התפוצץ".
כמה זמן לקח לכם להבין שאתם יכולים גם להתפרנס מזה?
"בערך חמש שנים עברו עד שהבנו שיש פה פוטנציאל עסקי. בשלב הזה היינו צריכים לקבל החלטה אם לעזוב הכול, והחלטנו ללכת עם זה עד הסוף. לא עזבנו את העבודות שלנו מיד, בכל זאת יש לנו משכנתה וילדים. רונית התפטרה ראשונה, אני משכתי עוד שנה עד שזה נהיה בלתי אפשרי, כי ישנתי שלוש־ארבע שעות בלילה. השנתיים הראשונות אחרי שהתפטרנו היו קשות מאוד, כי זה היה גבולי מאוד מבחינה כלכלית, אבל בסוף זה תפס".
רונית: "זה לא היה קל בכלל. כל החיים הייתי שכירה, והמחשבה שמהיום הכול עליי, זה עולם אחר לגמרי. בעולמות הסושיאל היצירה מאוד אינטנסיבית, צריך להמציא את הגלגל כל הזמן וזה לא פשוט, יש הרבה לחץ נפשי. אנשים סביבנו הרימו גבה, חשבו שאנחנו לא נורמליים".
מזהים אתכם ברחוב?
"בטח, אני הולכת בקניון ואנשים מבקשים סלפי. בהתחלה זה היה מוזר מאוד, אבל היום כבר התרגלנו".
איך הילדים מרגישים עם זה?
ג'ונתן: "יש התלהבות מצד החברים שלהם, אבל אנחנו דואגים להשאיר אותם על הקרקע ולשמור על פרופורציות".
רונית: "הם די נולדו לזה, הם לא מכירים משהו אחר. הסֵנטר שלהם מאוד חזק, כי אנחנו שומרים עליהם. אני לא מעלה כל דבר, כי קודם כול אני אמא".
מה היה הרגע שהבנתם שזהו, עשיתם את זה?
ג'ונתן: "הראשון היה כשהרווחנו את המאה דולר הראשונים מיוטיוב. לא הבנתי, אמרתי: מה, אפשר להרוויח מזה כסף? לא הייתה לנו שום ציפייה. הרגע השני היה כשכבר גדלנו ועשינו מפגש ראשון לצופים, בקניון ליד הבית בקריית אונו. להפתעתנו אנשים ממש הגיעו. לא ידענו מה עושים עם זה בכלל, לא היו לנו שירים אפילו. היום יש לנו כמה הופעות".
רונית: "רק כשראינו את האנשים האלה פיזית, ירד לנו האסימון. אני זוכרת שהופענו בהיכל טוטו בחולון מול 5,000 אנשים, והם הגיעו עם שלטים שעליהם תמונות שלנו. ילדים כותבים לנו שהם עוברים חרם ומתייעצים איתנו. פעם אפילו הלכתי לבית ספר של ילדה כזאת, כי היא כתבה לי שהילדים לא היו מוכנים לאכול את עוגת יום ההולדת שלה. באתי לשם עם עוגה, נכנסתי לכיתה, והכול השתנה לטובה. אחר כך ההורים שלה כתבו לי ששיניתי לילדה הזאת את החיים".
ההורים שלי המומים
בחנוכה הקרוב, החל ב־21 בנובמבר, ישתתפו בני הזוג במחזמר החדש "קסם של כוכבים", לצידם של כוכבי ילדים נוספים כמו רועיקי מצחיקי (רועי חיגשי), היללי (הילה הררי) ועוד. במרכז העלילה דיירי שכונת "סביוני האושר", שבעודם מתכוננים למסיבת חנוכה משותפת, מתברר להם שהשכן המריר אדון ג'יבריש רוצה להפוך את השכונה לקניון דיגיטלי, והם מתאחדים כדי להציל את הבית והשכונה. "זו הולכת להיות הצגה מהממת לכל המשפחה, עם ערכים כמו שאנחנו אוהבים, שהאור והשמחה מנצחים את החושך", מתמוגגת רונית. "אנחנו מופיעים המון שנים ומאוד אוהבים להופיע. יש לנו שירים מקוריים משלנו וקהל שאוהב לבוא ולראות אותנו בזכות התוכן שאנחנו מעלים".
ג'ונתן: "בקיץ למשל הופענו בכל הארץ עם ההפקה שלנו, 'משפחת ליופריו בקרקס', שהצליחה מאוד".
רונית: "אחרי הברית, כשהרב שלו אמר, 'וייקרא שמו בישראל יהונתן', חוויתי רגע רוחני מאוד גבוה"
אם היו מספרים לך שיום אחד תיהפך לכוכב ילדים בישראל, היית מאמין?
"אף אחד לא מאמין. ההורים שלי המומים, הם אומרים לי, 'עברת למדינה זרה והפכת להיות מפורסם בשפה שאתה לא שולט בה, איזה פלא'".
אפשר להגיד שהתעשרתם בזכות הרשת?
ג'ונתן: "תמיד שואלים אותנו את השאלה הזאת, אז בלי להיכנס למספרים אפשר להגיד שאנחנו מיליונרים לגמרי, בכל הרמות. אנחנו נחשבים ליוצרי התוכן מהגדולים בישראל ואנחנו מתפרנסים מזה ממש בכבוד, אבל זו עבודה קשה וזה לוקח זמן. זה לא רק להרים מצלמה והדולרים נופלים לך על הראש. בשש־שבע השנים הראשונות לא הרווחנו כלום, אבל עכשיו זה מפצה על ההתחלה ביג טיים".
רונית: "יש לזה הרבה יתרונות מעבר לכסף. אני קמה בבוקר עם החבר הכי טוב שלי ואנחנו מאוד נוכחים בחיים של הילדים שלנו, כי אנחנו עובדים בעיקר מהבית. אז כן, אני מרגישה עשירה, למרות שאין לי מנוחה. העבודה מסביב לשעון, כולל שישי־שבת וחופשים. את יודעת כמה תוכן אנחנו עושים? זה מפעל של תוכן. והכי חשוב: ההצלחה הכי גדולה שלנו, חוץ מהכסף, זה המסר: לעשות את מה שאנחנו אוהבים".
