מאות ליטרים של חלב אם הגיעו מכל רחבי הארץ והעולם אל ביתה של רחל שפירו דייויס בקריית טבעון בשבע השנים האחרונות. שפירו דייויס (37), אמא לחמישה (נעם בן שבע וחצי, עדין בן שש, נביעה בת ארבע וחצי, טוהר ליבי בת שנתיים והלל עמיחי בן חמישה חודשים), היא אחות מיילדת ויועצת הנקה, שחיה את עולם הלידה וההנקה עוד לפני שנהייתה אמא בעצמה. לאחר הלידה הראשונה שלה גילתה שהגוף שלה לא מייצר כמעט חלב. כמי שעוסקת בתחום, היה לה ברור שתעשה הכול כדי לאפשר לילדיה לקבל חלב אם – אם כי לכל אורך השיחה היא מדגישה שהדבר החשוב ביותר הוא שכל אמא תעשה רק את מה שנכון לה.
שפירו דייויס לא הסתפקה בהאכלת התינוקות שלה בחלב אם מבקבוק, היא רצתה לחוות עם ילדיה את תהליך ההנקה עצמו ולכן השתמשה בשיטה מיוחדת. בשיטה זו, בכל הנקה ממלאים בקבוק מיוחד עם צינורית דקה בחלב, ובזמן שהתינוק מוצץ את הפטמה הוא בעצם שותה את החלב שמגיע מהבקבוק לצד הפטמה באמצעות צינורית. כך, התינוק גם "יונק" מהפטמה וגם מקבל חלב אם. "אפשר להשתמש בשיטה הזאת גם עם תחליף חלב", אומרת שפירו דייויס. לה עצמה היה חשוב להשתמש בחלב אם, והיא הפכה עולמות כדי לעשות זאת.
טיולים בשביל החלב
"הבנתי שכמי שלא מייצרת חלב, אני צריכה להסתמך על תרומות משמעותיות של חלב אם", היא אומרת. "לכן דאגתי לקבל ולאסוף תרומות מכל העולם – משוודיה, דנמרק, אנגליה, נורווגיה, פינלנד, קנדה, הוואי, טקסס, ניו יורק. לצורך העניין בן זוגי ואני נסענו לטיולים ושילבנו בהם איסוף חלב אם. אני מרגישה שהילדים שלי הם ילדי העולם, כי האמהות שתרמו חלב הן חלק מהתינוקות שלי.
"יש לי קהילה שלמה של נשים, דולות ומיילדות, שדואגות לי ומביאות לי חלב בכל פעם שמתאפשר. אני מוקפת במעטפת שלמה של חלב ואהבה"
"פעם אחת היה לנו סיפור מטורף באנגליה. הצלחנו לארגן דרך פייסבוק משלוח של 65 ליטר חלב אם קפוא, שזה המון, בייחוד בתקופה שאחרי הלידה כשהתינוקות לא אוכלים הרבה. כשהמשלוח הגיע לארץ, מנהל הביטחון של השדה הודיע שאי אפשר להכניס אותו מסיבות ביורוקרטיות. התחלתי לבכות, כי המשלוח הגדול נאסף והועבר בקירור מיוחד. בסוף הצלחנו לפתור את הבעיה, ואפילו הייתה לי שיחה מעניינת עם איש האבטחה. הוא ראה שאני דתייה ושאל איך חלב מנשים לא יהודיות נחשב כשר. הסברתי לו על מה אני מסתמכת ושמבחינתי חלב אם תמיד כשר. אני מתרכזת בכך שהחלב יהיה בריא לתינוקות שלי. יש כל כך הרבה נדיבות בין אמהות מכל המגזרים: חילוניות, דתיות. היום יש לי קהילה שלמה של נשים, דולות ומיילדות, שדואגות לי ומביאות לי חלב בכל פעם שמתאפשר. אני מוקפת במעטפת שלמה של חלב ואהבה".
איך את מאחסנת את הכמויות האלה של החלב?
"יש לי שני מקפיאים, אחד אצלי ואחד אצל חמותי במרתף. פעם אחת הייתה שם הפסקת חשמל, הם לא ידעו, ו־60 ליטר חלב אם ירדו לטמיון".
"אני מוזגת חלב לבקבוק, סוגרת אותו, הופכת אותו ומכניסה לחזייה שלי בגובה הכתף. התינוק מתחבר לפטמה שלי, ואז אני מוציאה את אחת הצינוריות ומכניסה אותה לפה שלו יחד עם הפטמה"
בואי נחזור להתחלה, איך הבנת שיש לך קושי בהנקה?
"כשנעם נולד, לפני שבע שנים וחצי, לא הבנתי מיד מה קורה. לקח קצת זמן, אבל ביום הרביעי כבר ראיתי שמשהו לא תקין. למדתי מיילדות בארצות הברית, ושם חלק מההסמכה כולל הכשרה לבצע מעקב רפואי לתינוק בחודש הראשון. הבנתי שהילד יורד במשקל ושאני לא מייצרת מספיק חלב. נעם בכה והיה עצבני, היה עליי כל הזמן, מצץ ולא שבע. שם התחיל המסע שלי, שמתועד, אגב, בעמוד האינסטגרם שלי . לקחתי תוספי תזונה בניסיון לשפר את תפוקת החלב, אבל זה לא עזר. יש תרופה שאפשר להשתמש בה, אבל לי אסור לקחת אותה בגלל בעיה בלב, כך שזה לא היה רלוונטי לי. התחלתי לחפש תרומות של חלב אם, ונשים שעבדתי איתן לאורך השנים נרתמו לעזור לי, שאבו חלב והביאו לי. זה היה מרגש ומדהים. ניסיתי להשתמש במזרק עם צינורית שיש בבתי חולים כדי לדמות את ההנקה, אבל זה מתאים רק לתחילת הדרך, כשהכמות שהתינוק יונק נמוכה".
איך קיבלת את העובדה שדווקא את, שמתעסקת בלידה ובהנקה, לא מייצרת חלב אם?
“זה היה קשה מאוד. עברתי מהצד המטפל לצד של האמא שמחפשת תרומות חלב. בהתחלה הרגשתי שאני עוברת תהליך של אבל, כי היה לי חלום אחר לגמרי. אבל באותה תקופה קיבלתי תרומת חלב אם מאישה שהתינוק שלה היה בפגייה. הוא היה קטן מאוד ולא נזקק להרבה חלב. בסופו של דבר אותו תינוק לא שרד. זה העיר אותי והכניס אותי לפרופורציות. הבנתי שאני לא באמת באבל. האבל האמיתי הוא של האמא שתרמה לי חלב ואיבדה ילד".
"אמא, נסי שוב"
לאחר הלידה הראשונה השתמשה שפירו דייויס במשך חצי שנה בשיטה שממליצים עליה בארץ. בקבוק רגיל שדרך הפטמה שלו מחדירים צינור של זונדה, שמכניסים לפה של התינוק יחד עם הפטמה של השד. "הצינורית הזאת קשיחה ולא נוחה. התהליך לא נעים ואפילו מכאיב. כך הגעתי לצינורית שאני משתמשת בה היום. לקחתי בקבוק של חברת Medela שכבר לא מייצרים היום – יש לו פקק מיוחד עם מעין שיניים שאפשר להכניס דרכן צינוריות סיליקון בקוטר משתנה, לפי הצורך".
איך זה עובד?
"אני מוזגת חלב לבקבוק, סוגרת אותו, הופכת אותו ומכניסה אותו אל תוך החזייה שלי בגובה הכתף. התינוק מתחבר לפטמה שלי, ואז אני מוציאה את אחת הצינוריות ומכניסה אותה לתוך הפה שלו יחד עם הפטמה שלי. כשאני מלמדת בבית הספר שלי, אקוויליבריו, או מעבירה קורס בביומכניקה של הלידה בבית הספר לפיזיותרפיה ב'אסף הרופא', הלל עמיחי בא איתי ויונק עם הצינורית. כשהוא יהיה בן עשרה חודשים, אני כבר אכניס שתי צינוריות יחד, כי לא תהיה לו סבלנות לזרימה איטית".
בעצם את קצת מרמה את התינוק.
"זה נכון. הוא חושב שהחלב מגיע מהפטמה. מה שיפה זה שהתינוק מרגיש את הצינורית, ואם היא מונחת בצורה שלא נוחה לו, הוא מוציא את הצינור והפטמה, וכאילו אומר לי: 'לא נכון, אמא, נסי שוב'. זה נחמד".
מה ההבדל המשמעותי בין השיטה הזאת ובין בקבוק?
"מבחינתי ההבדל משמעותי. בבקבוק התינוק מוצץ פטמה מפלסטיק. כאן התינוק עולה על הציצי, יונק ממני, ואנחנו מקבלים את החוויה ואת הבונדינג".
עד איזה גיל הינקת בשיטה הזאת?
"רוב הילדים שלי ינקו עד גיל שנה בערך, אבל הילדה השלישית הגשימה לי חלום וינקה עד גיל שנתיים. היא כבר הייתה הולכת לבד ומביאה לי את הבקבוק".
שתי לידות תחת אזעקות
מאז 7 באוקטובר 2023 רחל שפירו דייויס ילדה פעמיים ("הרי יש פה בית חרושת לתינוקות", היא צוחקת) - בזמן אזעקות.
בפעם הראשונה התחילו לה צירים במתקפה הראשונה מאיראן, ובפעם השנייה בתקופת המלחמה שנה לאחר מכן. בלידה הראשונה בזמן המלחמה התינוקת התהפכה למצב עכוז ממש ערב המתקפה.
"את שלושת הילדים הראשונים ילדתי בבית", מספרת שפירו דייויס, "אך מכיוון שהיה מדובר במצג עכוז והיה חשש למתקפה מאיראן, ידעתי שאני צריכה ליווי רפואי. יצאתי לדרך לבית החולים בזמן האזעקות, וזה נהיה כמו קטע מסרט, כי נתקלנו בניידת משטרה בדרך, השוטרים קראו לעוד ניידות והן ליוו אותי כל הדרך ב־150 קמ"ש עם סירנות.
"בלידה הבאה בזמן המלחמה כבר ילדתי בבית, כמו את הילדים הראשונים, אבל הפעם במקלט לצלילי אזעקות".
