סיפורה של שחר קרמר (20) ממזכרת בתיה, חיילת:
"באוקטובר 2024 פגע כטב"מ בבא"ח גולני. ארבעה חיילים נהרגו ו־61 נפצעו. בין ההרוגים היה בן שכבה שלי בתיכון 'קשת' במזכרת בתיה, עומרי תמרי. זה היה הלם גדול.
הייתי במדרשה בכרמיאל כשהתקשר אליי שי צוק, חבר אחר מהשכבה, שאמר: 'מחר השלושים של עומרי, ושרון אמא שלו ביקשה שתשירי באזכרה את השיר קשר הירח של קורין אלאל'. לא היססתי לרגע. תמיד ידעתי שמוזיקה מאפשרת לאנשים להרגיש את הכאב וגם מספקת נחמה, והרגשתי שתפקידי הוא להיות שליחה.
(שחר קרמר שרה באזכרה של עומרי תמרי ז"ל)
נולדתי למשפחה מסורתית, אבא יצא בשאלה ואמא דתייה־לייט. כיום אני הדתייה היחידה בבית. אני בכורה בין ארבעה, עד גיל 12 גדלתי באשחר שבגליל, ואז עברנו למזכרת בתיה. אחרי שנה בבית הספר 'פלך' לבנות עברתי ל'קשת', שמשלב דתיים וחילונים. בכיתה ט' החלטתי שאני רוצה ללמוד מוזיקה ב'תלמה ילין'. ההורים שלי התנגדו, לא אמרתי להם שאני הולכת לאודישנים ועדכנתי אותם רק אחרי שהתקבלתי.
הלימודים בתלמה ילין היו מבחינתי מהפכה. נכנסתי לסצנת הג'ז והאמנות התל אביבית, לתרבות, ללבוש ולשפה שונים ממה שהכרתי. כל חבריי למגמה למדו לנגן בעבר, ואני לא ידעתי לקרוא תווים. אבל זה לא היה משבר, להפך. נהניתי, כי אני אוהבת להיות חייזר באטמוספרה לא מוכרת וללמוד מהאנשים סביבי.
"כשהתקשרתי למשפחות וסיפרתי על הרעיון, התגובות היו מגוונות: היו כאלה שהיססו והיו כאלה שרצו להיפגש מיד"
כשסיימתי י"ב התלבטתי אם להמשיך במסלול המוזיקלי. הרגשתי שבמהלך הלימודים זנחתי את לימודי היהדות, הציונות ואהבת הארץ, והחלטתי ללכת למכינה קדם צבאית עין־פרת שבכפר אדומים, שמשלבת דתיים וחילוניים.
התחלתי את המכינה בסוף אוגוסט 2023, והכול היה נפלא. ואז פרצה המלחמה, פתחנו חמ"ל במסגרת ארגון 'לב אחד' ועזרנו בהתנדבות למפונים ולחקלאים. בסוף אותה השנה החלטתי לדחות את הגיוס בשנה, והצטרפתי למדרשת מתת בכרמיאל כדי ללמוד תורה.
זמן קצר לאחר שהגיעה שיחת הטלפון עם בקשתה של אמא של עומרי ז"ל, ארזתי את חפציי ויצאתי מהמדרשה הביתה. עשיתי חזרה עם שי צוק, שמנגן בגיטרה, ולמחרת הופענו בבית הקברות במזכרת בתיה. פחדתי מהמעמד, אבל כששרתי הרגשתי ששערי שמיים נפתחים.
לצערי, מאז 7 באוקטובר היו במזכרת בתיה עשרה הרוגים בקרבות, בנובה ואזרח שנהרג מטיל. לא הכרתי אף אחד מהם, אבל החלטתי להנציח את הנופלים והנרצחים של היישוב דרך המוזיקה: להפיק אלבום שכל שיר בו יוקדש לנופל, נופלת או נרצח/ת.
בשלב הראשון יצרתי קשר עם המשפחות באמצעות המועצה של מזכרת בתיה. התקשרתי, הצגתי את עצמי וסיפרתי על הרעיון. התגובות היו מגוונות. חלקן זהירות, חלקן מהוססות, והיו כאלה שרצו להיפגש מיד ולהיכנס לתהליך. במקביל יצאתי לגיוס המונים. אמא שלי, שהיא המנהלת החינוכית של ארגון 'השומר החדש' ומנהלת עמותת 'טבע עברי', היא פרויקטורית בנשמה ועזרה לי לפתוח קמפיין שבזכותו הצלחתי לגייס 50,000 שקל.
במקביל ללימודים במדרשה התחלתי להיפגש עם המשפחות, מפגשים שהיו בהם הרבה דמעות. השירים עצמם נבחרו על ידי המשפחות לפי מה שהנופל/ת אהב/ה או לפי מה שעזר להן להתמודד עם האבל. בשלב מסוים הרגשתי שיהיה נכון לשלב בשירה קולות של הנופלים עצמם או של בני המשפחה, כשהם מספרים על הנופל שלהם.
במהלך העבודה הגעתי למפיק עמרי אמדו, הוא עף על הרעיון והחליט לקחת חלק. אני עשיתי את העיבודים וההפקה וגם שרתי. הקלטנו ביומיים באולפן בפלורנטין, עם נגנים מחוננים שלמדו איתי בתיכון.
מיד אחרי ההקלטות התגייסתי, ותוך כדי הטירונות, בשעת ת"ש, עבדתי על המיקס עם עמרי אמדו. הוצאנו שני סינגלים: ביום הזיכרון יצא במסגרת הפרויקט השיר 'שלווה בארמונותייך' של רביד פלוטניק בביצוע שלי, לזכר לינור קינן שנרצחה בנובה, וב־19 במאי, יום הולדתו של עומרי תמרי, הוצאנו את 'קשר הירח'. האלבום אמור לצאת ב־7 בספטמבר, ואני מקווה שהוא יגיע לכמה שיותר אנשים, כדי שיכירו את החללים ושיחבקו את המשפחות".
(שחר קרמר שרה את "שלווה בארמונותייך" במסגרת הפרויקט)
שורה תחתונה: "הרבה אנשים עזרו להפוך את הרעיון שלי למציאות. המסר שלי הוא לא לפחד להיות זה שמתחיל. אם אתה רוצה לעשות משהו טוב, יש המון אנשים שירצו להצטרף אליך להגשמתו".
