מאיר דנון: "לאנשים שרוצים לקחת את התחביב שלהם ברצינות"
"המקצוע הזה הוא מפגש בין אנשים, ואני לא המצאתי כלום: אספתי סביבי אנשים שאני אוהב ומתכונים שאני אוהב", מבהיר מאיר דנון, מנהל בית הספר "דנון" למצוינות קולינרית בתל־אביב. כך, הוא אומר, נוצר גם "דנון - שיעורים בקונדיטוריה יצירתית", הספר החדש שלו. "זו הייתה עבודת צוות", אומר דנון, "והטיפים שמופיעים בו מסכמים הרבה מאוד שנות ניסיון של הרבה מאוד אנשים. זה הכוח שלו בעיניי".
דנון (48) למד בצעירותו בקורדון בלו בפריז, ועבד שם במשך כ־12 שנים. כששב לארץ לימד בבית הספר "בישולים", בהמשך ניהל אותו, ולפני כשמונה שנים פתח בנמל תל־אביב את בית הספר "דנון". "אני מלמד ומכשיר קונדיטורים ושפים מקצועיים, וגם אנשים שרוצים לקחת את התחביב שלהם ברצינות", הוא מסביר.
מה הביא אותך להוציא ספר?
"בסגר הקורונה האחרון הצוות נשאר לעבוד בבית הספר, והתחלנו לעדכן את המתכונים של הקונדיטוריה. אחד הקונדיטורים הדפיס בטעות את כל הקובץ, וכשראיתי את זה מונח שם הבנתי שכבר יש לנו ספר. אז חשבתי שהעיקר זה המתכונים, אבל התברר שזו רק ההתחלה. התהליך לקח הרבה זמן, ההשקעה הכלכלית יותר מהכפילה את עצמה, אבל יצא בדיוק מה שרצינו".
בספר יש לא מעט מתכונים מורכבים.
"נכון, אבל כולם מונגשים לקהל הביתי. יש ב'דנון' מתכונים שאנחנו נורא אוהבים, אבל במטבח הביתי הם לא יעבדו טוב - והם לא בספר. לא רציתי שאף אחד יחווה מפח נפש. הרעיון הוא להעביר כמה שיותר ידע ואהבה, בלי תסכול".
חן שוקרון: "רציתי ליצור ספר שהוא כתובת לכל מי שרוצה לאפות"
שוקרון (49) היא צלמת מזון ומפתחת מתכונים בתחום הקונדיטוריה. את הבלוג שלה, "מתוקים שלי", פתחה לפני 15 שנים. "עבדתי באינטל קרוב לעשור, עד שיצאתי לחופשת הלידה השלישית שלי והחלטתי לפתוח בלוג. הייתי בטוחה שאחזור לעבודה, אבל דחיתי את זה שוב ושוב, וכשחזרתי הבנתי שאני לא שם יותר. בשנים הבאות כתבתי ל'עכבר העיר', ל'מאקו' ול'על השולחן', והתחלתי לעבוד עם חברות מסחריות. כל זה בלי השכלה פורמלית: עשיתי השתלמות קצרה בת עשרה מפגשים ולקחתי קורס של ארבעה מפגשים של צילום מזון. עד היום אני מגדירה את עצמי אופה ביתית חובבת".
עולם הבלוגים השתנה מאוד בשנים האלה.
"עולם הרשתות בתחום הפודיז גועש וסוער. אני כבר לא בחורה צעירה, והרשתות הן עולם של צעירות. הקהל שלי בבלוג הוא נשים ואמהות שמחפשות לאפות טוב, לשם אני מכוונת".
מה הביא אותך להוציא ספר?
"מאז שהבלוג קם חלמתי להוציא ספר. לפני שנתיים החלטתי שהגיעה העת והתחלתי לעבוד, תחילה עצמאית ואחר כך עם הוצאת תכלת. בספר יש קרוב ל־90 מתכונים, חלקם מתכונים ותיקים מהבלוג, וחלקם נכתבו במיוחד".
ספרי על המתכון לבייגלה פרח.
"בתור ילדה ירושלמית גדלתי על בייגלה, זה המוארך של העיר העתיקה וגם זה של התחנה המרכזית, שהוא קשה כמו אבן ומגיע עם גוש מלח בצד. יש לי חולשה למאפה הזה, ואת המתכון הזה אני אוהבת במיוחד כי הוא פשוט וקל להכנה, טבעוני, ומתקבל רך מאוד מבפנים ופריך מבחוץ עם טעם קצת אגוזי, מהכמות הגדולה של השומשום".
אבישג שאר ישוב: "חיפשתי במטבח מזור לכאבי"
"התחלתי לאפות אחרי שעברתי תאונת אופנוע קשה. חיפשתי במטבח מזור לכאבי, וכשסיימתי לאכול - התחלתי לאפות, להעלות את התמונות לרשת ולצבור קהל עוקבים", מספרת אבישג שאר ישוב, מחברת הספר "אסופה – הסיפורים והמתכונים של עוגלשבת".
4 צפייה בגלריה
אבישג שאר ישוב. הכינה בשש השנים האחרונות, בכל שבוע, עוגה לשבת
(צילום: אלה סברדלוב קרן)
מה שהתחיל כשיתוף פשוט, הפך לפרויקט של ממש.
"נכון. בהמשך, התחלתי ליצור עוגות בהשראת מישהו שפגשתי או תקרית גדולה שצילמתי, תאונה או פיגוע או אפילו צמח שפרח לנו בגינה. הכנתי בכל יום חמישי עוגות מושקעות ומורכבות וגם צילמתי אותן ושיתפתי. אחרי שש שנים, הבנתי שאני יכולה לאחד את המתכונים עם הצילומים שהם ההשראה לעוגות, שיש לי ספר".
ספר מאוד מיוחד ולא שגרתי.
"נכון, מאוד לא שגרתי, עם המון פתיחות וקיפולים, דבר שמאוד ייקר את העלות שלו. אני די בטוחה שאף הוצאה לא הייתה לוקחת על עצמה דבר כזה, ולכן הוצאתי אותו בעצמי. היה לי חשוב שהוא יֵצא בדיוק כמו שרציתי ודמיינתי".
שאר ישוב (32) היא צלמת עיתונות, אמנית ויוצרת תוכן. "חלום הנעורים שלי היה להיות צלמת עיתונות, אבל כדתייה ששירתה בשירות לאומי, זה לא נראה לי אפשרי. יום אחד תפס אותי מבזק על ילד שאבד בנחל בכרמל, לקחתי מצלמה קטנה ונסעתי לשם. למחרת פנו אליי מ־ynet וביקשו את התמונות. מאז ועד היום אני עובדת עם עיתונים בארץ ובחו"ל, ובהם ה'ניו יורק טיימס', 'הארץ' ו'מקור ראשון'".
את מסיימת כעת את מבצע האפייה השבועי.
"כן, הוצאת הספר תביא לסיום פרויקט 'עוגלשבת' בחיי. יש משהו מדהים ומרגש באינסטגרם, שמצד אחד פותח אותך לקהל ומצד שני הוא מאוד דורש ומחייב. אני רוצה לחזור לתחביב הקטן שלי, בלי כל ההפקה. אני ממשיכה לאפות עד ראש השנה, ומאוד מחכה ליום שאחרי. אז אני אלמד לנוח".
ספרי על המתכון שמופיע פה, עוגת הריקוטה.
"התלוויתי לחן קורן (יזמית קולינרית מירושלים, מ"ז) בנסיעת עבודה בתוניסיה. היינו שם בשבת, ואפשרו לנו לאפות במטבח של המלון. בגלל שהמטבח לא היה כשר, גיבבנו כל מיני כלים מוזרים שקנינו כדי לאפות, וכך נוצרה העוגה הזאת. הריקוטה בתוניסיה מטריפה, אבל גם הניסיונות עם הריקוטה בארץ עלו יפה מאוד. אני מאוד אוהבת אותה".
