לפני שלוש שנים וחצי החליטו עדי גורל וארז דריגס לעבור להתגורר למשך תקופה בבולוניה, איטליה. הם נסעו לשם כדי לנקות את הראש אחרי התפוצצות פרשת התכתובות המיניות שניהל דריגס עם נשים בפייסבוק. בקיץ 2022 הגיעו בני הזוג לארץ למשך חודשיים: ארז עבד עם תיאטרון בית ליסין, ואילו גורל העלתה את ההצגה ״ככה יצאתי״ שמבוססת על סיפורים של יוצאים בשאלה, שאותה כתבה וביימה.
בקיץ ההוא בישראל הם גם תפרו לעצמם חתונה על הדרך. קטנה ושמחה עם קומץ חברים ביפו. ״אמא שלי ממוצא מרוקאי ויש לי משפחה מאוד גדולה, יש לה 13 אחים ויש לי יותר מ־70 בני דודים״, גורל מספרת. ״להורים שלי יש גם מלא חברים מגרעין הנח״ל. זו הייתה צריכה להיות חתונה ענקית או קטנה ואכזרית בוויתור על האורחים. הלכנו על הקטנה. אני שמחה על זה, אבל בכנות, לא דמיינתי את עצמי מתחתנת בשמלת כלה״.
אז מה קרה?
"אחרי מה שעברנו יחד, רציתי להתחתן עם ארז".
מה שהוא עבר. לא את.
"גם אני עברתי. ברור. מה זאת אומרת? בעוצמות שונות ולא אותו דבר, אבל חד־משמעית עברנו את זה ביחד. אחרי מה שאני עברתי בתוך זה, הבנתי שזה חשוב לי. חתונה היא כמו הצהרה. אמרו הרבה דברים עליי ועלינו, והרגשתי שאני רוצה להצהיר אהבה בפני הקהילה שלי, המשפחה שלי. זה היה ממש מרגש".
עכשיו בני הזוג מגיעים לבית הקפה בשכונת יד אליהו בתל אביב כדי לקנות קפה וכריך. אחרי שדריגס הולך גורל מתיישבת ומספרת על הימים ההם רחוק מהבית. ״זה היה חלום של שנינו לחיות במקום אחר לתקופה. בדיוק נגמר לנו חוזה בדירה, הייתה הזדמנות כזו ואמרנו, 'אולי זה הזמן'. היינו צריכים להתאוורר מפה אחרי מה שקרה לנו, קצת להתרחק. אבל זה לא הסיפור שסיפרתי לעצמי בזמנו. בעצם זו הייתה שנת השמיטה שלנו״, היא מחייכת. ״את זה גיליתי בדיעבד. שמטנו הכול".
כמו מה?
"אני עזבתי את העבודה – עבדתי קרוב לארבע שנים בעמותת 'יוצאים לשינוי', ארגון שמסייע ליוצאות ויוצאי החברה החרדית. ארז המשיך לעבוד כיוצר וכבמאי. מה שנעצר אצלו זו קריירת המשחק בטלוויזיה. היו לו פרויקטים שאפשרו לו לעבוד מרחוק, למשל סדרה חדשה שהוא כתב עם גור קורן" (שעומדת להצטלם בקרוב).
"אנחנו מנסים להביא ילדים לעולם כבר שלוש שנים. הכול ממש תקין מבחינת הבדיקות, ואנחנו מקרה קלאסי של Unexplained. אין הסבר למה אני לא בהיריון"
איך היה להתרחק?
"יש בזה אלמנט של פנטזיה. אתה נוסע, בטוח שיהיה לך טוב יותר. אבל בסוף, במעבר לארץ אחרת יש בדידות ותלישות שאי אפשר להתעלם מהן. היה שם רגע שקניתי אופניים. נסעתי על מדרכות של אבן משולבת ברחובות בולוניה עם כל הבניינים הכתמתמים לצידי, והרגשתי כמו בסצנה של הסדרה 'מאסטר אוף נאן' בנטפליקס, שבה בחור הודי מניו יורק עובר לאיטליה בעקבות משבר. עצרתי לקנות פסטה טרייה, אבל אז את מחנה את האופניים ועולה הביתה ומגיע יום שישי, ואתם לבד, ומה עושים?״
איך החלטתם לחזור?
"היה איזה לילה שהתעוררתי ואמרתי לארז, ׳אם אנחנו רוצים לעשות ילדים צריך לחזור לארץ׳. אנחנו מנסים להביא ילדים לעולם כבר שלוש שנים, ואמרתי, צריך לחזור גם במובן של שורשים וגם במובן של טיפולי פוריות והביטוח הרפואי שלנו בישראל. הבנתי שאנחנו כל כך שורשיים, שיכול להיות ששום דבר לא יכול להשתרש ככה. ארז די זרם איתי. הוא רצה להמשיך ללונדון, אבל הוא הבין מה אני אומרת. והנה, אנחנו כבר שנתיים בארץ וזה עוד לא קורה. היה לנו גם היריון אחד שנפל ממש בשבועות הראשונים שלו".
החלפת רופא?
"החלפתי כמה. אני סובלת מאנדומטריוזיס. לאחרונה ממש התחלנו טיפולי הפריה חוץ־גופית, אני בתחילת התהליך. הכול ממש תקין מבחינת הבדיקות, ואנחנו מקרה קלאסי של - איך הרופאה קראה לזה? Unexplained. אין הסבר למה אני לא בהיריון".
החלומות על חיים בחו״ל נזנחו?
״ארז ואני כל הזמן בלופ הזה, מטיילים ואומרים, 'וואי, היינו גרים פה', מסתכלים על מחירי דירות שמודבקים על חלונות של משרדי תיווך נדל״ן בחו״ל. זה מעסיק אותנו עדיין. אין ספק שהמקום שבו אנחנו חיים הוא קוקו לגמרי, אבל לכאן אנחנו שייכים. לאבא של ארז יש בית קטן באזור כפרי באיטליה ואנחנו נוסעים לשם הרבה".
גל של פרסום
גורל (33) היא לא פרצוף מוכר – היא יוצרת תיאטרון שעובדת מאחורי הקלעים. אבל כשהיא אומרת שהיא אשתו של ארז דריגס, ההוא מ״חזרות״, משהו במולקולות של האוויר לידה משתנות. אין לה בעיה לדבר על זה. אבל בואו נכיר אותה קודם.
גורל, שעובדת כרגע על שתי סדרות לטלוויזיה, היא גם סטודנטית לתואר שני בקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. היא גם מכהנת כמנהלת האמנותית של פסטיבל תיאטרון קצר ב"צוותא" (עם מולי שולמן). בימים אלה היא מביימת מופע מחול של הרקדן גל גורפונג שיעלה בפסטיבל ישראל, ומעלה בצוותא את ההצגה החדשה שלה, "פרחים לא משקרים", שעוסקת במורכבות של חיים זוגיים.
"אחרי מה שעברנו יחד, רציתי להתחתן עם ארז. אמרו הרבה דברים עליי ועלינו, והרגשתי שאני רוצה להצהיר אהבה בפני הקהילה שלי"
היא בתם הצעירה מבין שלושה של מנכ״ל חברת נדל״ן ורואת חשבון, שניהם בגמלאות, שקנו בית באיטליה ועוברים אליו בימים אלה. הוריה הם ממייסדי קיבוץ סופה בחבל ימית, שפונה לחבל שלום ב־1982 בעקבות הסכם השלום עם מצרים. אחרי עשור עזבו את הקיבוץ ועברו להוד השרון. עדי נולדה בעיר. ״ההורים שלי ושני אחיי הגדולים הם קיבוצניקים בנשמה", היא אומרת.
בילדותה הייתה שחיינית תחרותית, מקום שני באליפות הארץ לגיל 14. שיער תמיד רטוב, שני אימונים ביום, שבעה ימים בשבוע. בתיכון עזבה את השחייה ושינתה כיוון: מגמת תיאטרון בתיכון ״הדרים״, שם נפתח לה עולם חדש. בצבא התגייסה לתפקיד לוחמת בחיל הים, ובהמשך שירתה כמפעילה של כלי שיט בלתי מאויש. "הגיעו גנרלים מכל העולם לפגוש את האישה שמפעילה את זה", היא מספרת.
אחרי הצבא עבדה מטעם רפא״ל במקסיקו, חזרה ולמדה פסיכולוגיה, עד שפסיכולוגית שהחלה אצלה טיפול עזרה לה להבין שהיא רוצה לעסוק בתיאטרון. הוריה האשימו את הפסיכולוגית שהכניסה לה רעיונות לראש. ״נרשמתי בלי שהם ידעו לסמינר הקיבוצים, למסלול חינוך והוראה עם התמקצעות בבימוי תיאטרון. שם התחילה הדרך שלי. לימדתי שנה במערכת החינוך, אבל היה לי קשה עם התנאים. לא היה לי פשוט להאמין שהדרך האמנותית נחשבת מקצוע. ארז מאוד מחזק אותי בדיאלוג הזה שיש לי ביני ובין עצמי".
את ארז דריגס (44), במאי תיאטרון, תסריטאי ושחקן, הכירה רגע לפני שהפרסום וההצלחה של הסדרה ״חזרות״, שאותה יצר עם נועה קולר, הפכה אותו לכוכב. היא עבדה כקופאית בתיאטרון תמונע, ודריגס הגיע לתיאטרון במסגרת הצגה שבה שיחק. היא הזמינה אותו לראות את פרויקט הגמר שלה בסמינר הקיבוצים. הוא בא. לא קרה ביניהם כלום.
״זמן קצר אחר כך נתנו לי לביים בפסטיבל תיאטרון קצר, והוא היה המנהל האמנותי. חשבתי שאזכה ליחס מיוחד, אבל הוא היה קורקטי ומקצועי. חצי שנה אחרי שהפסטיבל הסתיים נפגשנו במקרה ברחוב והוא הציע לי לשבת לקפה. הוא היה עמוק בתוך ההחלמה שלו (מהתמכרות למין, אמ"ר) ואחרי התנזרות, ושיתף אותי מיד".
״החוויה שלי הייתה בהלה וגם בושה גדולה מאוד. מה שקרה גרם לנו לעצור ולהבין מה אמיתי בחיים שלנו, וברגע שהבנו זה רק חיזק אותנו"
ואז הוא פרץ לתודעה.
"ההצלחה שלו הייתה מרגשת, שמחתי בשבילו מאוד. זה היה גל גדול מאוד של פרסום שנכנס הביתה, כל יום ריאיון, כתבה, רדיו. הרגשתי שזה מגיע להם, לו ולנועה קולר. הם עשו עבודה מדהימה ועבדו על זה המון שנים. ברמה האישית, פרסום עבורי הוא דבר קשה, הוא מעייף. אני לא בחרתי להיות מפורסמת, זה פחות הדבר שלי, ולכן כשזה פתאום נכנס אלייך הביתה למקום הכי פרטי ושמור, זה גם מתיש".
בינואר 2021 השתנו חייהם של בני הזוג. הסטנדאפיסטית אופיר סגרסקי פרסמה פוסט שבו חשפה התכתבות בעלת אופי מיני שדריגס ניהל איתה בניגוד לרצונה. בעקבות הפוסט סיפרו נשים נוספות (במסגרת תחקיר באתר "פוליטיקלי קוראת") על התנהלותו הפוגענית של דריגס מולן, שכללה תכתובות בוטות. סערה התחוללה. דריגס התנצל כמה פעמים, סיפר שהוא נמצא בתהליך גמילה מהתמכרות למין, ושאף ביסס את אחת הדמויות ב"חזרות" (שאותה גילם איתי תורג'מן) על סיפורו האישי. באותה השנה הוא לא הגיע לטקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה, שבמסגרתו "חזרות" גרפה שמונה פרסים.
במרץ 2021 גורל שיתפה פוסט בפייסבוק שבו כתבה בכנות: "כשהכול פורסם הובכתי. מאוד. התערערתי, שאלתי עוד שאלות, כעסתי עליו. אבל אז הזכרתי לעצמי מי זה האדם שחי לצידי בשנה וחצי האחרונות, האדם שגורם לי להרגיש הכי בטוחה בעולם, שקשוב לצרכים שלי, שהוא רגיש ואוהב. הבנתי שאם בחרתי בו ובחרתי להאמין שהוא באמת עשה שינוי, אז כל היתר לא משנה".
״באותה תקופה קיבלתי הודעות״, נזכרת גורל עכשיו. ״מישהי כתבה לי, 'תצילי את עצמך'. החוויה שלי הייתה בהלה גדולה מאוד וגם בושה גדולה מאוד. אצל אדם בהחלמה האנונימיות היא ערך חשוב, והאנונימיות הייתה גם שלי. גם אני לא רציתי שההורים שלי, האחים והמשפחה שלי יידעו על זה. הייתה בהלה, גם מצד ארז".
איך את קיבלת את זה, כבת זוגו?
"מהרגע הראשון ידעתי שארז מכור בהחלמה. מה שקרה בתקשורת גרם לנו רגע לעצור ולהבין מה אמיתי בחיים שלנו ומי אמיתי בחיים שלנו, וברגע שהבנו את זה, זה רק חיזק אותנו יותר. לבחורה שכתבה לי 'תצילי את עצמך', עניתי 'זה לא המצב, אבל תודה שאת דואגת לי'.
״אם יש משהו שלמדתי מהחוויה הזו, וזו גם הסיבה שקצת חששתי מהריאיון הזה, הוא שאני לא סומכת על התקשורת. מבחינתי היה פער גדול בין המציאות ובין מה שהתקשורת בחרה לפרסם. מציאות היא עמוקה ומורכבת ותקשורת לא אוהבת מסרים מורכבים. אני עד היום מתהלכת בעולם ולא יודעת אם אנשים יודעים שאני אשתו או לא, ואם הם יודעים - האם הם חושבים עליי טובות או לא".
היצירה המשותפת שלנו
״פרחים לא משקרים״, ההצגה שגורל כתבה וביימה, עלתה כבר כהסכת ב"כאן הסכתים", כשאת בני הזוג גילמו אוהד קנולר וטלי שרון. ב־11 במאי היא תעלה לבמת "צוותא", הפעם בכיכובם של עמרי הכהן ואגם שוסטר. המחזה עוסק בזוג עם פז"ם ממושך שמחליט לתרגל את הזוגיות בדיבור ובתנועה. בני הזוג מתישים את עצמם בשיחות על איך להיות ביחד ולהישאר בחיים. בדרך הם רבים ומתפייסים, מנסים לשכב אבל הוא לא רוצה והיא במחזור, חווים היריון, הפלה, תסכול. בכל פעם שהוא בוגד בה ומתוודה, הוא מביא לה פרחים, והיא כועסת אבל סולחת.
"ההצגה הזו היא שיקוף של פחדים שלי", אומרת גורל. "כל גרעין של פחד שהיה לי פיתחתי, הגדלתי, חקרתי, שאלתי עליו שאלות את עצמי".
עד כמה המחזה דומה לזוגיות עם ארז?
"המחזה נכתב תוך כדי שהזוגיות שלנו התפתחה, ועלו הרבה שאלות. אני לא מרגישה שזה מחזה עלינו, אלא תובנות מכל מערכות היחסים שהיו לי, והיו לי המון - אני בן אדם זוגי ותמיד הייתי בקשרים. יש איזה רגע שהגבר אומר, 'נשברה לך הכוס', ואז שואל 'למה את בוכה?' והיא עונה, 'זו הכוס שהאקס נתן לי, הוא עושה קרמיקה'. אז לי אין אקס שעושה קרמיקה, אבל הרגיש לי שהמטען השביר הזה מחזיק איזו מהות".
התחושה שלי היא שהזוגיות שעל הבמה מלאה סודות ושקרים. זה מה שרצית להגיד?
"המחזה שואל מה קורה כשהאמון נשבר ואיך אפשר לשקם אותו. גיליתי שזה קשור בלהצליח לדבר בכנות מאוד גדולה - לא כנות של להגיד הכול, אני לא חושבת שצריך להגיד הכול - יש לנו באמת מחשבות ודברים שבהם אנחנו משתפים את החברות והפסיכולוגית ואנחנו לא חייבות לשתף את בן הזוג, וזה בסדר. הכוונה היא לכנות שיש בה אמת נקייה ממטענים, אמת טהורה, פשוטה וישירה שמגיעה מבפנים.
"הרבה אנשים שצפו בההצגה אמרו לי שזה היה טיפול זוגי בשבילם, ושזה פתח ביניהם שיח עם אינטימיות וכנות שכמותו לא היה להם שנים, וזה מבחינתי דבר מדהים. הרבה זמן הסתובבתי עם המחזה ולא הייתי בטוחה שיש לו מקום בעולם, כי כשיש מדינה במלחמה וכל הבלגן - למה מחזה על זוג? אבל כשנתתי לחברים לקרוא והיה לזה אימפקט חזק שנוגע במקומות האלה, הרגשתי שיש לזה ערך".
בהצגה שני בני הזוג בוגדים, אבל למרות זאת נשארים בזוגיות וחושבים על הזדקנות ביחד. במציאות זה נגמר קצת אחרת ברוב המקרים.
"בגידה יכולה לבוא בכל מיני צורות, אבל אם את מחפשת מסר, אז כן, אני מאמינה שאפשר להצליח לעבור את זה ולגדול מזה".
בעצם, בסוף את חסידה של מונוגמיה.
"למה להגיד חסידה של מונוגמיה? זו מילה קשה" (צוחקת).
באמת?
"אני מאמינה שזוגיות היא צורת חיים שאחד הערכים המרכזיים בה הוא הרצון בביטחון וביציבות, כי אחרת בשביל מה? אני מאמינה בזוגיות ואגיד לך למה: כי כמו שבן אדם יכול להכיר את עצמו ולהשתנות ולצלול פנימה, זה אותו דבר במערכות יחסים. אין גבול לאיזה עומק אפשר להתפתח, לגדול, להשתנות, לצלול ולהכיר יחד. אני כן רוצה לתת תקווה ולהגיד שאפשר להזדקן יחד. תראי את ההורים שלי, הם יחד מהתיכון, גיל 16. ראיתי בבית מודל שעובד. חברות טובה מאוד".
את מאמינה שתזדקני עם ארז?
"כן. בטח. היו לי כל מיני מערכות יחסים, דרמטיות יותר או פחות. מה שיש לי עכשיו זה קשר שקט שנותן לי ביטחון. הזוגיות עם ארז היא המקום הבטוח כשהעולם בחוץ כאוטי. אני מקווה שיהיה לנו ילד, שזה יקרה בקרוב ושזו תהיה היצירה המשותפת שלנו, כי כל הזמן שואלים אותנו אם אנחנו לא רוצים ליצור יחד. אז אני אומרת, נתחיל בילד".
