פרופ' יעל יניב, סגנית דיקן הטכניון לתארים מתקדמים בפקולטה להנדסת ביו־רפואה וראש המעבדה למערכות ביו־אנרגטיות וביו־חשמליות, בת 46, נשואה ואמא לשתיים.
המסלול שלי: תואר ראשון כפול בהנדסת חשמל ומכונות, תואר שני בהנדסת חשמל ודוקטורט בהנדסה ביו־רפואית - כולם בטכניון. פוסט־דוקטורט בנושא הזדקנות ב־National Institute of Aging במרלינד, ארצות הברית.
מה את חוקרת?
"אני חוקרת את הקוצב הביולוגי, האזור שמתחיל את הפעילות החשמלית של הלב. הוא קובע את קצב הלב במנוחה ובמאמץ ומורה לשריר הלב להתכווץ ולשאוב דם. אני בודקת מה משפיע על הפעילות שלו ומפתחת כלים לא פולשניים שיעזרו להבין את התפקוד שלו".
"במחקרים משתמשים רק בעכברים זכרים כי היו טענות שקשה לעבוד עם הנקבות, שהן עצבניות, שיש להן מחזור"
מה החשיבות של זה?
"המון בעיות בלב קשורות לאזור הזה. זו הסיבה שיש הרבה אנשים עם קוצב מלאכותי שמחליף את הביולוגי. למדנו אילו כימיקלים בגוף מפעילים אותו. למדנו איך לכמת את הפעילות שלו על פי שינויים בקצב שלו בצורה זולה ולא פולשנית, ולאחרונה למדנו שהפעילות שלו בין נשים לגברים שונה לחלוטין".
מה גרם לכם לבדוק דווקא את סוגיית המגדר?
"במחקרים משתמשים רק בעכברים זכרים. למה? כי היו טענות שהנקבות יותר עצבניות, שקשה לעבוד איתן, שיש להן מחזור. לפני כמה שנים ה־NIH, מכון המחקר הרפואי האמריקאי, הוציא הנחיה שחוקרים שמבקשים תקציב ממשלתי חייבים להציג תוכנית מחקר שכוללת חיות מעבדה משני המינים, אלא אם זו מחלה ספציפית למגדר. בארץ עדיין אין הנחיה כזאת, אבל אחד הסטודנטים שלי הציע לנסות, והחלטנו לבצע מחקר על הקוצב הביולוגי אצל נקבות. גילינו שאין הבדל בקוצב בין זכרים לנקבות. ההבדל התחיל כשנתנו תרופות להעלאת קצב הלב, והן השפיעו אחרת על זכרים ועל נקבות".
"ניקח בדיקת אק"ג פשוטה: המערכת שבנינו זיהתה מאפיינים שונים בגברים ובנשים. רופא שלמד מספרי לימוד שהיו בהם רק דוגמאות של גברים, עלול לפספס את התסמינים שאופייניים לנשים"
מה הייתה ההשפעה?
"מצאנו שאחרי מתן התרופה, היכולת להעלות את קצב הלב הייתה נמוכה יותר בנקבות מאשר בזכרים".
מה זה אומר בעצם?
"שעולם הרפואה עדיין עיוור לגבי נשים, התרופות שנותנים לנשים הן בעייתיות. לא יודעים מה המינון הנכון לאישה, כיצד התרופה משפיעה עליה ואם צריך להוסיף עוד רכיב כדי למקסם את היעילות. בעיקר אנחנו לא יודעים אם המקור של חלק ממחלות הלב שמשפיעות על הקוצב זהה אצל גברים ונשים".
ובמחקר שלכם הצלחתם להבין את המקור להבדל?
"כן, גילינו את הגן האחראי. מצאנו שהתופעה תלויה ביכולת של תאי הלב לייצר אנרגיה. כלומר, כשנקבות צריכות להעלות את קצב הלב, הן מייצרות פחות אנרגיה מזכרים. לעומת זאת, בקצב רגיל או כשמורידים את הקצב, הן זהות לגברים. הממצאים שלנו תואמים בדיוק את מה שמוכר בספרות המדעית אצל בני אדם, פשוט עד היום לא מצאו את המקור הביולוגי לכך. אנחנו איתרנו את הגן הספציפי, השתמשנו בתרופה שחוסמת אותו והוכחנו שזהו המקור ששולט בייצור האנרגיה".
מה אפשר לעשות עם זה עכשיו, אחרי התגלית?
"נשים שיקבלו תרופה להעלאת קצב הלב שלהן יקבלו בו־זמנית משהו שיגדיל את היכולת לייצר אנרגיה. מצאנו שיונים של סידן ופוספט הם אלה ששולטים בקצב ומעלים את ייצור האנרגיה בתא. ברגע שמעלים את הריכוז שלהם, הקצב עולה, וכך הרווחנו משני הצדדים: גם הצלחנו להעלות את הקצב של הלב, וגם סיפקנו לו את האנרגיה הנדרשת.
"ברגע שהפכת אבן בעולם המדע קשה לחזור אחורה. המחקר הזה יכול להיות התשובה לשאלה למה לא לממן יותר מחקרים רק עם זכרים, וכמו שהממשל האמריקאי החליט על מחקרים שחייבים לכלול חיות מעבדה משני המינים, אולי גם הממשל הישראלי יחליט כך".
הממצאים הפתיעו אותך?
"מאוד. כבר אי אפשר לפעול מנקודת הנחה שמחלות מתנהגות זהה אצל גברים ונשים".
מה עוד חוקרים במעבדה שלך?
"פיתחנו כלי שנקרא 'ביט בוקס AI', והוא מאפשר לראות קומבינציה של 56 מחלות שכיחות. מערכות AI מאפשרות לנו לעבוד על כמויות אדירות של דאטה, והמערכת שלנו חשפה שיש תסמינים אחרים לחלוטין למחלות אצל גברים ונשים. אם, למשל, ניקח בדיקת אק"ג פשוטה שעושים במרפאה, המערכת שבנינו זיהתה מאפיינים שונים בגברים ובנשים. החשש הוא שרופא שלמד מספרי לימוד שהיו בהם רק דוגמאות מבדיקות של גברים, יפספס את התסמינים שאופייניים לנשים".
לאן ממשיכים מכאן?
"עכשיו חזרתי לתחום שהתחלתי בו את הדרך המחקרית שלי - ההזדקנות. כשעורכים מחקרים בחיות מחקר, לוקחים חיות בגיל שנקרא '50 אחוז תמותה', זהו הגיל שבו מחצית מקבוצת הניסוי כבר לא בחיים. בעכברים הגיל הזה עומד על 24 חודשים. כשהתחלנו לעבוד גם עם נקבות, חשבתי שזה לא הגיוני שניקח בדיוק את אותו גיל כמו בזכרים, הרי בבני אדם אנחנו יודעים שתוחלת החיים שונה אצל גברים ונשים. אז התחלנו מחקר שיימשך כמה שנים, שבו נבין מה גיל ה־50 אחוז תמותה אצל עכברים ממין נקבה. בכל חודש אנחנו בודקים את האק"ג שלהם כדי לראות באיזה גיל מתחילים השינויים בין זכרים לנקבות. הגיל הוא מדד חשוב ברפואה כי יש מחלות שהן תלויות גיל. אני מאמינה שנראה הבדל בין זכרים לנקבות".
ומה שהפתיע אותך רק לאחרונה עם הממצאים של המחקר שהראה הבדל בין גברים לנשים, עכשיו כבר ברור לך.
"כשהתחלנו את המחקר על קוצב הלב הביולוגי, אמרו לנו: 'בזבזתם את הזמן'. במחקר על גיל התמותה כולם אומרים שברור שיהיה הבדל. אם זה כל כך ברור, למה אף אחד לא בדק את זה?
"לאחרונה גילינו שיש הבדלים בין זכרים לנקבות במחלה שכיחה שנקראת הפרעות קצב עלייתיות. זו מחלה שיש לעשרה אחוזים מהאוכלוסייה. רבים לא יודעים שיש להם אותה, עד שהיא גורמת לשבץ. הסיכוי לקבל אירוע גבוה יותר בקרב הגברים, אבל החומרה גדולה יותר בנשים. ההבדל בין המינים מתבטא בשינויים בקצב, וזה דורש טיפול אחר. אני רוצה לגלות את המנגנון, לא רק להגיד לאדם 'אתה חולה', אלא להביא לו את התרופה. מטרת־העל של המעבדה היא מניעה. דרך אחת לטפל באדם שעובר שבץ היא להזעיק אמבולנס, ודרך אחרת היא לתת תרופה לפני שהאירוע קורה ולמנוע אותו".
מה מעניין אותך בתחום ההזדקנות?
"המדע הצליח להאריך את החיים, אבל מצד שני השנים האחרונות של החיים לא נעימות וכוללות הרבה מחלות תלויות גיל. אנחנו מנסים לראות איך למנוע חלק מהמחלות תוך תשומת לב מגדרית. גם בתחום הזה לגברים ולנשים לא יהיה אותו פתרון.
"פיתחנו, למשל, שעון שבתוך דקות ספורות יכול לתת אינדיקציה על מחלות לב עתידיות או מחלות שנמצאות בשלבי התהוות, והוא גם יכול לבחון אם האדם נמצא בקבוצת סיכון למחלה גנטית שתפגע בלב.
החזון שלנו הוא להגיע למצב שבו יהיה שעון כזה בכל מרפאה. כמו שמטופלת מגיעה לרופאה והיא מודדת לה לחץ דם, כך יהיה עם השעון. ישלחו את המטופלת לשבת בחדר ההמתנה רבע שעה, ואז יקבלו את כל המידע. זו בדיקה לא פולשנית שנותנת מספיק מידע. עכשיו אנחנו נמצאים בשלב הפיילוט בכמה בתי חולים".
הערת שוליים
מה היית עושה עם מלגה של מיליון דולר?
"החלום שלי הוא לייצר הפרעת קצב ספונטנית אצל חיות ואז לנסות למנוע אותה לפני שהיא מתרחשת. קשה לשכנע מישהו להשקיע בזה. שואלים אותי, למה לעשות את זה? אין תרופה על המדף. אני אומרת, בוא נמציא קודם את הטכנולוגיה לנבא את ההפרעה ואז נייצר את התרופה. אנחנו בדרך לשם, צעד־צעד".








