שיר אבקסיס הייתה רקדנית בלט קלאסי, ששיחקה לעתים עם אחיה בן התשע במשחקי מחשב. יום אחד עלה לשניהם רעיון: לפתח משחקי רשת ולהרוויח קצת כסף. "הייתה בינינו תחרות מי ייצר משחק שיותר אנשים יורידו", היא נזכרת. "אז חיפשתי בגוגל איך ללמוד תכנות ולכתוב קוד, כי הייתי מאוד סקרנית ומונעת מרצון להצליח. בסוף פיתחנו יחד משחק שהצליח יחסית לזמנו. היו למשחק שלנו - שני ילדים בבית ספר יסודי מבאר שבע - 500 יוזרים. שם התגבשה אצלי האהבה לטכנולוגיה. הרגשתי שזה נותן לי איזה כוח־על להוציא רעיון מדמיון למציאות. רגע אחד את מדמיינת משהו, ורגע אחר יש לך יכולת להפוך אותו למשהו אמיתי. "משם אחי ואני המשכנו לעוד פרויקטים, בנינו אתרי אינטרנט לבני משפחה ואנשים נוספים כתחביב. בזכות הידע הזה הגעתי בגיל 18 לשרת ב־8200".
קאט לספטמבר 2025. אבקסיס (35), מתגוררת במיאמי, רגע אחרי לידה, רושמת הישג אדיר עם אקזיט בסך 79.5 מיליון דולר - כפי שפורסם בדו"ח הרבעוני השלישי של התאגיד הגרמני Nemetschek שרכש את "פירמוס", החברה שהקימה לפני שש שנים. אבקסיס, אגב, מנועה מלהתייחס לסכומים המדוברים.
"נחשפתי לעולם היזמות, הסטארט־אפים או קרנות הון סיכון רק בגיל 18, כשחיילים ששירתו איתי ב־8200 כבר דיברו בשפה הזאת. הופתעתי לגלות שילד כמוני כבר יודע שאחרי הצבא הוא יוכל לעבוד בהייטק, להיות ראש צוות או מנהל טכנולוגיות"
היא בת בכורה להוריה, אבא מרצה ומדריך ידיעת הארץ, אמא מנהלת מכירות. אחיה אסף צעיר ממנה בשלוש שנים, ורותם צעירה בארבע שנים. מגיל ארבע עד 18 רקדה אבקסיס בלט, ובילדותה סבלה מחרם וקיוותה להצליח ולשכוח. חייה השתנו כאשר גויסה ל־8200 וחוותה, איך לומר בעדינות, הלם תרבות.
כמה גדול היה הפער בעיני החיילת שהיית אז, בין המרכז לפריפריה?
"במעבר מבאר שבע למרכז הדבר המרכזי שהרגשתי לא היה פער ברמת החינוך, כי היו לנו בבית הספר פרויקטים שהנגישו השכלה גבוהה ולמדנו קורסים של האוניברסיטה. הפער היה חשיפה לאנשים שלא גדלו כמוך. כשאת גדלה בסביבה שבה ההורים של חברים שלך או ההורים שלך הם יזמים או שותפים בקרנות הון סיכון, את יודעת לאן לשאוף ואת גם יודעת שזה אפשרי. אם אבא שלך היה שותף בקרן הון סיכון, גם את יכולה. את עשויה מאותם חומרים ומבינה שיזמים הם לא יצורים מהחלל, הם בני אדם כמוך. אני נחשפתי לעולם היזמות, הסטארט־אפים או קרנות הון סיכון רק בגיל 18, כשחיילים ששירתו איתי ב־8200 כבר דיברו בשפה הזו. הופתעתי מאוד לגלות שילד כמוני כבר יודע שאחרי הצבא הוא יוכל לעבוד בהייטק, אולי להתקדם ולהיות ראש צוות ומנהל טכנולוגיות ראשי. לשמחתי, אחד הדברים הכי חזקים בצבא הוא שהוא יודע לזהות ילדים מוכשרים ולשים אותם בסביבה שמאפשרת להם חשיפה לעולם הטכנולוגי. אני לא אמרתי, 'וואו, איזו מסכנה אני ואיזה באסה שהם קיבלו את הידע הזה ואני לא'. התרכזתי בלהדביק את הפער ביני ובינם.
"בהקשר הזה חשוב לי לפרגן לאריק, אחד המפקדים ב־8200 שידע לזהות את הפוטנציאל שלי. הוא היה האחד שאמר לי, 'שיר, באינטליגנציה את משהו מאוד מיוחד. עברת כאן את המיונים בצורה מאוד מרשימה'. הוא ידע לזהות אותי למרות שלא דיברתי בשפה שלהם".
פגישה עם המלכה
אחרי השירות הצבאי המשיכה אבקסיס לעבוד כמה שנים במערכת הביטחון, לא על הכול אפשר לדבר. בגיל 25 השתחררה, עבדה בחברת הייטק כמנהלת פרויקטים ומשם עברה לחברה אזרחית למודיעין עסקי, שאפשרה לה לנסוע לרילוקיישן בלונדון עם בן זוגה באותה תקופה, שעשה שם תואר שני. היא למדה בשלט רחוק לתואר במדעי המחשב באוניברסיטת רייכמן, טסה למבחנים בלבד ובינתיים שקדה על מיזם חברתי באוניברסיטה שבה למד בן זוגה - חיבור בין תרבויות באמצעות מחול. כשאליזבת, מלכת אנגליה הגיעה לאוניברסיטה לחלוקת מלגות לסטודנטים, ביקשו מאבקסיס להציג בפניה את הפרויקט. "היה מרגש לפגוש את המלכה", היא מחייכת. "היא הייתה נחמדה מאוד. לבשתי בגדים בכחול־לבן, ישראלית גאה".
כששבה לארץ כעבור שנתיים וחצי התקבלה לתוכנית היזמות היוקרתית Zell של אוניברסיטת רייכמן, שאליה מתקבלים מדי שנה 20 סטודנטים מתוך מאות. במהלך הלימודים עלה הרעיון להקמת חברת "פירמוס" עם סטודנט נוסף, שדרכיהם נפרדו ב־2021. "בתוכנית הזו עברתי שינוי. עד אז הגישה שלי הייתה שיש לי יכולת לסמן משהו ולהוציא אותו לפועל, אבל שם נחשפתי לתכנים ואנשים, והבנתי כמה העולם גדול, כמה אתה צריך לצאת החוצה מעצמך, מהגבולות של מה שאתה מכיר, מהגבולות של מה שחווית ושל מה שאתה יודע ולהסתכל החוצה".
היה רגע שבו הבנת משהו חשוב על עצמך?
"מה שהפיל לי את האסימון היה ביקור בפנטהאוז בשיקגו של סם זל, התורם של התוכנית. הדירה נמצאת בקומה גבוהה מאוד, הרגשתי שאני מעל העננים, משהו גדול ובלתי נתפס. כשעמדתי בבית שלו והסתכלתי למטה, חשבתי לעצמי כמה העולם הזה גדול ואיך אפשר בכלל להעז לחשוב בקטן, כשהעולם נראה כאינסוף.
"איך שחזרנו מהביקור הבנתי שהסטארט־אפ שלנו ייצא מגבולות ישראל והחלטתי להתייעץ גם עם יזמים בארצות הברית, כי למה לא לחשוב החוצה? הבנתי שיזמים ישראלים לא מתחרים אחד בשני אלא בסטארט־אפים אמריקאיים או סיניים, שלעתים קרובות מעתיקים אותם. כל היזמים הגדולים בארץ שפניתי אליהם היו נגישים. היום אני עוזרת ליזמים אחרים, וזה הדבר הכי חשוב שעלינו להבין - החדשנות הישראלית חייבת להיות בטופ, בייחוד עם כל האנטישמיות בחוץ".
חלוצה בתחום
חברת Firmus AI מעסיקה כיום 40 עובדים, כוללת סניף אמריקאי, סניף בישראל ופעילות באירופה ויש לה ארבעה מיליון משתמשים. מדובר בחברה חלוצה בתחומה, שפיתחה טכנולוגיה מתקדמת מבוססת בינה מלאכותית ולמידת מכונה, לניתוח שרטוטים ולזיהוי סיכונים בתחום הבנייה כבר בשלבי התכנון. היא נותנת מענה לצורך עצום של יזמים וקבלנים ברחבי העולם שעד לא מזמן לא היה לו מענה.
החברה שרכשה את פירמוס השאירה את אבקסיס כמנכ"לית. היא זו שפיתחה את המודל העסקי, היא זו שיצאה לבדה לסבב גיוס ראשון, והיא זו שמתמודדת כיום עם שפע מתחרים שצצו כפטריות אחר הגשם.
תסבירי איזה שירות בדיוק אתם מציעים.
"בכל בניין, בכל פרויקט בנייה, יש שלושה־ארבעה שחקנים מרכזיים. היזם שאומר 'אני רוצה לבנות פה בניין, זה התקציב שלי' מציג את דרישותיו לצוות התכנון שמייצר תכנון ראשוני של הפרויקט. הצלע השלישית היא הקבלן הראשי שמוציא לפועל את התוכנית ואת קבלני המשנה שעובדים אצל הקבלן.
"הבית שלנו תמיד נמצא בקצב גבוה, עובדים ימים שלמים עד 12 בלילה ברצף. לכן התחלנו מאוחר את עניין ההורות. כל הזמן דחינו את זה, כי לכל אחד מאיתנו היה את הבייבי שלו בעסקים"
"בארצות הברית ענף הבנייה עובד כך: היזם מביא לקבלן תוכניות בנייה ומבקש ממנו הצעת מחיר. הקבלן יושב, עובר על התוכניות, מתמחר ונותן ליזם את ההצעה. ברוב החוזים הסכום שהוא נוקב הוא הצעת גג - מחיר המקסימום של הפרויקט. אם זה יעלה יותר, עליו לספוג את זה והוא יפסיד כסף. מהצד השני, אם הוא ייתן הצעת מחיר גבוהה מדי, הוא לא יזכה במכרז. כלומר, קבלן מבצע צריך לתמחר נכון את הפרויקט. הבעיה היא שתוכניות הבנייה כוללות אלפי עמודים ולעתים יש בהן סתירות או נתונים חסרים. לקבלן אין באמת זמן או יכולת לעבור על הכול ויש לו בערך שבוע להגיש הצעה. אין מי שיישב ויתמחר חלון־חלון, דלת־דלת.
"ה־Ai מאפשר לפירמוס לאסוף את המידע מאלפי העמודים האלה למקום אחד, לעשות הצלבות, להבין מה חסר, מה סותר ולהתריע בפני הקבלן - שים לב, פה יש אסלה שלא מחוברת לצינור מים ופה יש קיר מיותר".
ההצלחה של פירמוס הגיעה מהר, ובגדול. איך את מסבירה את זה?
"כשרק התחלנו, טעויות בתוכניות בנייה או היעדר מידע חשוב בתוכניות היוו בעיה מוכרת בעולם הבנייה, שאף אחד לא רצה להתעסק בה כי היא הייתה כרוכה באתגר טכנולוגי מורכב. לנו היה האומץ להיכנס לתחום והיינו לבד בשוק.
"בנוסף, כשיצאתי לגייס את הכסף הייתה לי תוכנית עסקית ברורה מאוד לאן כספי הגיוס הולכים לקחת אותנו כחברה, והראיתי שלקראת הסבב הבא נהיה מאוד אטרקטיביים בשוק. אחד המשקיעים שלי אמר לי, 'מה שגרם לך להצליח הוא שהתרכזת בבניית מוצר שאנשים רוצים אותו, שאנשים נהנים ממנו'. עכשיו חזרנו ממיאמי מפגישות עם לקוחות, הם בעננים".
בשנה האחרונה צצו לפירמוס מתחרים.
"מתחרים זה דבר טוב. זה אומר שאת עושה משהו נכון. אז כן, יש כיום עשרות מתחרים ישירים שלא מתביישים לבוא למשקיעים ולהגיד להם שהם עושים ממש אותו דבר. חלקם העתיקו מאיתנו את הממשק והעיצוב. חברים עם כוונות טובות כל הזמן שולחים לי את מה שעושים מתחרים, ואני אומרת להם, 'זה לא מעניין אותי ואני לא רוצה לדעת. אני מתרכזת במה שאנחנו צריכים לעשות'. אם את נשאבת לזה יותר מדי, אז את יכולה לאבד כיוון. אנחנו החלוצים, ואני לא מתכוונת להתבלבל ממתחרים".
"יום לפני הניתוח הקיסרי, כשכבר היינו בשלב מאוד מתקדם במו"מ למכירה, התקשרו מהחברה הרוכשת ואמרו שיש בעיה משפטית והעסקה בסיכון"
איך זה להיות אישה בעולם שהוא יחסית גברי?
"אנחנו לא מתחילים כל ישיבת בורד עם סמול טוק על פוטבול. אני לא מבינה בזה. אבל אנחנו כן עושים עסקים. אם את מתרכזת במשימה שלך לעשות החזר יפה למשקיעים שלך ואת מתרכזת בלתת ערך, אז בסופו של יום כולם יאהבו אותך.
"מה שחשוב לי להגיד לנשים אחרות זה - אל תספרו לעצמכן סיפור שאם תצאו לעולם היזמי יתייחסו אליכן שונה. נשים מצליחות לא מספרות לעצמן את הסיפור הזה. היו אנשים שאמרו לי, 'את לא נראית כמו מנכ"לית'. אנשים ערכיים ומקצוענים לא אומרים משפטים כאלה. כשאת עובדת רק עם אנשים מקצוענים, את מוצאת את עצמך מוקפת באלה שהתרבות הארגונית שלהם טובה, זו מסננת טבעית. דבר שני, אני תמיד אומרת שהתגובות אליי לא מעניינות. אני לא הסיפור. מה שחשוב זה החברה - Focus on the Mission. כשאני נכנסת לחרדה לפני שאני עולה לתת נאום או פיץ' ומתעסקת במה יחשבו עליי ואם אהיה טובה, אני אומרת לעצמי - תתנתקי מעצמך, יש לך יעד, עכשיו את חושבת רק על מה שאת רוצה להשיג. זה משחרר מכל האמונות המגבילות שיש לנו".
את סבורה שהאמונות המגבילות האלה מרחיקות נשים מעולם היזמות?
"יש פחות נשים בעולמות הטכנולוגיה כי אין מספיק תחושת מסוגלות. איפשהו בין הצבא למשרה בלונדון קיבלתי הצעה לנהל צוות טכני בפרויקט מאוד־מאוד מסובך. הלכתי על זה כי יש לי אומץ. מאז אני משחזרת את התחושה הזו - אומרת לעצמי, 'את תסתדרי, את תמצאי את הדרך'".
הורות שוויונית
המרוץ העסקי של השנים האחרונות לא השכיח ממנה את הרצון להקים משפחה. לפני חמישה חודשים נולד בנה הבכור. את בן זוגה, ליאור אברמוביץ, מייסד ומנכ"ל Blanket, חברה בתחום הנדל"ן, הכירה ב־2018 דרך פייסבוק ("התחלתי איתו") והשניים נישאו לפני שלוש שנים.
איך נראה בית שיש בו שני יזמי־על?
"תמיד בקצב גבוה. עובדים ימים שלמים גם עד 12 בלילה ברצף. בגלל זה התחלנו מאוחר את עניין ההורות - בגיל 35. כל הזמן דחינו את זה, כי לכל אחד מאיתנו היה את הבייבי שלו בעסקים".
"כשאת סטארט־אפיסטית בת 35 עם תינוק, אין לך זמן לבלות עם חברות בבתי קפה, אין לך זמן ללכת למכון הכושר. את עושה ספורט רק פעם בשבוע"
איך בכל זאת החלטתם להביא ילד לעולם?
"יש לי סיפור על זה: לפני שנה וחצי בערך היינו בטיסה ממיאמי לישראל. ישבנו במושבים נפרדים כי לא היה מקום יחד. בעלי ישב ליד בחור דתי מבוגר, ואני ישבתי ליד איש עסקים. באופן הזוי התברר שניהלנו את אותה שיחה בלי לדעת שאנחנו מנהלים אותה. כל אחד משותפינו למושב אמר אותו דבר, 'אין זמן טוב להתחיל עם ילדים, ואתם תראו שזה לא יפגע לכם בעסקים אלא יעזור לכם'. אז אמרנו, 'אוקיי, קיבלנו את אותו מסר, צריך לקפוץ למים וללכת על הרחבת המשפחה'.
״ידענו מראש שההורות שלנו תהיה מאוד שוויונית. אנחנו ממש שותפים בבית. היה ברור שאני לא יכולה להיות מאה אחוז אמא, והיה ברור שהוא לא יכול, ושנינו נצטרך להירתם לזה. כשהוא נמצא לפני סבב גיוס אני נרתמת יותר, וכשאני הייתי בזמן מכירה של החברה, בסוף ההיריון, הוא נרתם יותר. זו הדינמיקה שתמיד הייתה בינינו גם בכל ענייני תחזוקת הבית, כי זה לא שפתאום החלטתי שאני רוצה קריירה. כך הוא הכיר אותי".
את המו"מ למכירת פירמוס ניהלת בכלל בהיריון מתקדם.
"כן, ההיריון היה קשה. היו לי בשלושת החודשים הראשונים בחילות שאי־אפשר לתאר. הקאתי המון, ודווקא בתקופה הזו עשיתי את הדברים הכי חשובים בביזנס, כי הייתי מדויקת יותר. זה כמו צוואר בקבוק שמתנקזים אליו רק הדברים החשובים. בסוף ההיריון, יום לפני שנכנסתי לניתוח קיסרי, כבר היינו בשלב מאוד מתקדם במו"מ למכירת החברה, ופתאום התקשרו אליי מהחברה הרוכשת שיש איזה אתגר משפטי בתוך ההסכם ואם זה לא ייפתר, העסקה בסיכון".
כמה נלחצת?
"זה היה קשוח מאוד, אבל תמיד סמכתי על הצוות המדהים שלי, אנשים ערכיים אחד־אחד, והם היו שם איתי. שמחתי לשחרר קצת ולתת לאנשים שכל השנים האמנתי בהם את המקום שהייתי צריכה שהם ייקחו. והם הצליחו לעשות את זה.
"מהסיטואציה הזאת למדתי לחשוב עם עצמי איפה אני Must Have ואיפה אני Nice to Have. כי הנטייה שלנו היא לחשוב שצריך אותנו בכל מקום. כמנהלת אני הרבה פעמים מנסה להקל על אנשים ועושה משימות בעצמי כדי שמישהו אחר לא יצטרך לעבוד קשה. זה מזכיר לי את אבא שלי, שבכל פעם שהיה רואה אותי לומדת למבחנים, היה נכנס ואומר לי, 'וואי, שיר, קשה לי לראות אותך יושבת, לומדת. לכי תעשי משהו בחוץ, לכי תיהני, לכי תשחקי'. אז לקחתי את אותה גישה של אבא עם העובדים שלי. אני רוצה להגן עליהם, שיעבדו אבל לא יותר מדי קשה ושיהיה באלאנס בחיים שלהם".
"חשוב לי להגיד לנשים אחרות, 'אל תספרו לעצמכן סיפור שאם תצאו לעולם היזמי יתייחסו אליכן שונה'. נשים מצליחות לא מספרות לעצמן את הסיפור הזה"
אילו מחירים אישיים את עצמך שילמת על המרוץ של השנים האחרונות?
"כשאת סטארט־אפיסטית בת 35 עם תינוק, אין לך זמן לבלות עם חברות בבתי קפה, אין לך זמן ללכת למכון הכושר. את עושה ספורט רק פעם בשבוע. נאלצתי גם לוותר על זמן משפחה. עכשיו זה קצת אחרת ואני יכולה להטיס אותם אליי למיאמי ולבלות איתם יותר".
איך עוד הכסף שינה את החיים שלך?
"בכנות, עוד לא עצרתי לחשוב על זה. לא החלטתי אם אני מרגישה יותר חופש או יותר חרדה. מה שאני כן יכולה לומר זה שהכסף נתן לי יכולת להיות עם המשפחה יותר. אנחנו כבר לא בהישרדות".
מה קנית לעצמך? איך התפנקת?
"עדיין לא קניתי כלום. אני כן שמחה לומר שכמו שההורים שלי נתנו לי גב וכמו שאח שלי היה מוכן לתת לי גב כשהייתי צריכה את זה, היום אני יכולה להיות גב של אנשים שהם חשובים לי. זה ההבדל שעשה הכסף".
החודש תרמה אבקסיס ל"מלגת חירות ואחריות על שם פרופ׳ אוריאל רייכמן" לסטודנטים יזמים באוניברסיטת רייכמן, זו שהיא עצמה למדה בה. לפי אתר האוניברסיטה, אבקסיס היא הבוגרת הראשונה שהקצתה אופציות למוסד האקדמי בעת הקמת החברה שלה, וכעת לאחר האקזיט היא תורמת לו".
יש לך טיפ ליזמיות?
"היה לי פעם מורה שאמר, 'אין שום דבר נאור בצמצום עצמך כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון לידך'. כשאנו מאפשרים לאור שלנו לזרוח, אנו מעניקים במודע לאחרים רשות לעשות אותו דבר. זה לא שאת פורחת על חשבונם של אחרים. אני משתדלת לזכור את זה כל יום. הצמצום הזה שנשים עושות לעצמן הוא רע. את יכולה לגרום יותר נזק כשאת לא מנסה להבין מה הפוטנציאל שלך. עלינו להפסיק לחשוב בקטן ולהקטין את עצמנו. כשאת לא מפחדת ללכת למקומות שבהם את רוצה להיות, את תהיי כוח בלתי ניתן לעצירה".
