בני הזוג: שניהם בשנות ה־50 לחייהם, הורים לילדים. הוא היה המפרנס הראשי של הבית, היא, שאותה ייצגתי, עוסקת באמנות. יום בהיר אחד הודיע לה שהגיע הזמן לסיים את הקשר. כששאלה אותו אם יש לו מישהי אחרת, הכחיש מכול וכול.
במפגש במשרדי: הדגיש שוב ושוב את יושרו ואת רצונו העז להמשיך לדאוג לאשתו בענייני כספים גם אחרי הפרידה, כי לדבריו "היא חלשה ממנו בתחום". לכן הוא ביקש שלא לחלק את הרכוש המשותף גם אחרי הגירושין שיזם, אלא שהוא ימשיך לנהל את נכסי הנדל"ן המשותפים שרכשו בארץ ובחו"ל לאורך השנים. הוא טען כי עליה לבטוח בו כדי שיוכל להמשיך למנף את הנכסים מבחינה כלכלית לטובת ילדיהם המשותפים.
הכחשה עקבית: בפגישה נוספת חזרה השאלה על אישה אחרת, ושוב הוא הכחיש נמרצות ואף כעס על האישה שהיא מעלה על דעתה דבר כזה. "האישה הוזה ומנסה להציג אותי כלא אמין", אמר ונשבע: "אין לי אף אחת", "יושרי מעל הכול".
צירוף מקרים מפתיע: יום אחרי אותה פגישת מו"מ טעונה רגשית במשרדי, זכיתי לבלות בהופעה של זמרת ידועה. שמחתי לצאת למלא מצברים וישבתי באחת השורות הראשונות. תוך כדי הופעה הסתובבתי והסתכלתי בהתמוגגות על הקהל השמח, ושלוש שורות מאחוריי ראיתי את האיש ש"לא בוגד" מחובק ומתנשק עם אישה שאינה אשתו, מגע פיזי שאינו מותיר מקום לספקות בדבר טיב הקשר. הוא הסתכל עליי בהלם, עדיין מחובק; הבין שנתפס על חם. נשמתי עמוק. גם הוא נשם עמוק. זה היה לא נעים לשנינו. אני הפכתי באותה שניה ל"עדה" בתיק והוא נתפס באי אמירת אמת בוטה.
למחרת: הלקוחה הבינה שאינה מוכנה עוד להישען על "יושרו", ולהיות במצב שהוא ישלוט ברכושה גם לאחר הגירושין "כי הוא מבין והיא לא", כפי שעמל לשכנע אותה. משכך, הגשתי עבורה בקשה ליישוב סכסוך ואחריה תביעה לגירושין בבית הדין הרבני, ובמסגרתה עילת גירושין מובהקת של בגידה. כרכתי לתביעה את חלוקת הרכוש המשותף שנצבר, כולל מכירה מיידית של הנדל"ן בארץ ובחו"ל, חלוקת זכויות שנצברו וכן עתרנו לפיצויי כתובה.
בבית הדין הרבני: הוא כבר לא הכחיש את הבגידה, ואני, לשמחתי, לא נאלצתי להיות עדה (ובמקרה זה להתפטר מייצוג, מאחר שעורך דין לא יכול להיות "גם וגם").
מה למדנו?
זוגות נתפסים לא רק בהופעות של קולדפליי, ושקרים סופם להתגלות.
