אני בטיפול אצל מטפלת מדהימה ומיוחדת כבר שנתיים. אנחנו מגיעות למקומות עמוקים בטיפול, ואני מרגישה שיפור משמעותי בחיי. במפגש האחרון הגענו לאיזו תובנה, היו תחושות חיוביות בחדר, ואז היא אמרה שלדעתה "זו נקודה טובה לסיים איתה" וכך הטיפול הסתיים עשר דקות לפני הזמן. יצאתי בשוק. אני מרגישה פגועה מאוד ולא מסוגלת להגיע למפגש הבא. אני גם לא מסוגלת לשתף אותה בתחושה הזאת.
דנה בכר, פסיכולוגית קלינית מומחית, מסבירה: "אני קוראת את השאלה שלך ומרגישה את ההלם והעלבון שעולים ממנה. זו באמת יכולה להיות חוויה מפתיעה ומטלטלת שהמטפלת מסיימת את הפגישה עשר דקות לפני הזמן הקבוע, במיוחד אם סיום זה נחווה כדחייה, כזלזול בזמנך, כחוסר אכפתיות.
"אבל הדבר המעניין הוא שאת גם כותבת שעד לנקודה זו הרגשת רגשות טובים מאוד כלפי הקשר וכלפי הטיפול. את מתארת חוויה טיפולית משמעותית שמרגישה לך נכון, מובילה אותך לאזורים עמוקים ובעלי ערך ואף מניעה שיפור ניכר בחיים - והאמיני לי שזה לא דבר של מה בכך. הפער בין התחושות החמות האלה לתחושת חוסר המסוגלות לשתף את המטפלת בחוויית העלבון וההלם מזמין אותך להפנות מבט חומל ורך כלפי הקשר, כלפי המטפלת וגם כלפי עצמך. נראה כי יש רק אפשרות אחת בתוכך למה שקרה ואותה אפשרות יחידה היא מעליבה ופוגעת. אך האם קיימת האפשרות הנוספת שהמטפלת התבלבלה בנוגע לשעת הסיום המשוערת וחשבה שעבר הזמן המוסכם והמקובל? כדאי לבחון עוד אפשרויות של פרשנות חלופית למה שקרה ביניכן. מטפלים ומטפלות הם בני אדם כמו כולם - פגיעים לפרקים, מבולבלים ומוצפים לפעמים ולכן עשויים לפספס פעמים רבות. טיפול טוב הוא טיפול שבו אפשר לבוא ולהעלות את זה ולבדוק אם הפסיכולוגית הייתה ערה לכך שזה מה שקרה.
"בגלל המהירות שבה הטיפול הפך באחת ממיטיב ומשמעותי לכזה שאי־אפשר לשאת את כאבו ולשתף בכשל ביחסים, אני שואלת את עצמי: אולי משהו בך מכיר את התחושה הזו ממקומות נוספים? ואולי כאן מזדמנת לך ההזדמנות להצליח להביא את הדבר שאותו קשה לדבר ולשתף, לתוך הקשר, במטרה שיקרה משהו אחר הפעם. אולי זו הזדמנות של תקווה לתיקון ושינוי".
