ד"ר ליסה מוסקוני. "למוח שלנו יש אפשרות למצוא נורמליות חדשה גם בגיל המעבר ואחריו"

מה הקשר בין גיל הפסקת הווסת ומספר ההריונות לזיכרון שלך?

אז נכון, בתקופת גיל המעבר רמת האסטרוגן בגוף יורדת ופוגעת בין היתר בתאים האפורים במוח, אבל מחקרים חדשים ומעודדים קובעים שמדובר בשינויים זמנים, ואפשר לטפל בתסמיני המנופאוזה שגורמים לירידה קוגניטיבית. לשם כך כדאי שיהיו בתמונה גם נוירולוגים ולא רק גינקולוגים

נגה שביט-רז
עודכן: 14.12.21, 08:37
למדענית המוח האמריקאית, ד"ר ליסה מוסקוני (39), הייתה סבתא שחלתה באלצהיימר. שתי האחיות של הסבתא, חלו אף הן, אך אחיהן, לעומת זאת, נותר בריא. כחוקרת המתמקדת בדרך שבה גנטיקה, סביבה ואורח חיים מעצבים את המוח בכלל ואת המוח הנשי בפרט, המקרה הפרטי של משפחתה עורר בה סקרנות שדחפה אותה לבדוק את הנושא לעומק.
שני ספריה של ד"ר מוסקוני - The XX Brain ו־Brain Food - הפכו לרבי־מכר מיד עם הוצאתם, וגם הרצאתה ב־TED נחשבת פופולרית מאוד. המוטיב המרכזי בכולם: מבנה המוח של נשים וגברים אמנם זהה, אך תהליכי ההזדקנות של המוח הגברי שונים מאלה של המוח הנשי. ההסבר לכך נעוץ בשתי תופעות מוכרות: ירידה חדה באסטרוגן אצל נשים בתקופת גיל המעבר לעומת ירידה מתונה של טסטוסטרון אצל גברים בשלבים מאוחרים יותר בחיים.
האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת
תסמיני גיל המעבר אצל נשים הם בעצם תסמינים נוירולוגיים, אומרת ד"ר מוסקוני בהרצאת טד שלה: האסטרוגן הוא שחקן מפתח באספקת אנרגיה במוח שדוחף נוירונים לייצר גלוקוז בתוך תאי המוח. כשרמת האסטרוגן יורדת, הנוירונים עובדים לאט יותר, והמוח מתבגר מהר יותר, מצב שעלול לזרז מחלות דמנציה. תופעות אלה דומיננטיות יותר בחלקים מסוימים במוח: בבלוטת ההיפותלמוס המווסתת את טמפרטורת הגוף - וזו הסיבה לגלי החום; בגזע המוח האחראי על מנגנון השינה - לכן יש בעיות שינה; באמיגדלה, האחראית על ענייני רגש - בגללה מצבי הרוח המתחלפים; ובהיפוקמפוס האחראי על הזיכרון - וזו הסיבה לכך שנשים בגיל המעבר מתלוננות על כך שהן שוכחות יותר.
בעקבות המורכבות המתוארת כאן, קובעת ד"ר מוסקוני, "חשוב לשנות את הדרך שבה מתייחסים למוח הנשי" וקוראת לנשים לדרוש יותר פתרונות, כדי שעולם המחקר הרפואי יפעל בכיוון. קוראת ואף מיישמת. היא עצמה מחוללת שינוי בתחום ומובילה בשנים האחרונות תוכנית ייחודית לחקר מוח האישה ב־Weill Cornell Medicine בניו־יורק, שבו היא שותפה גם במחקר במרפאה למניעת אלצהיימר.
ממצאי המחקרים שלה ושל צוות המדענים שעובדים תחתיה במרכז המחקר, אשר התפרסמו בשנה האחרונה, נותנים מקום לאופטימיות. אחד מהם, שפורסם ביוני האחרון, מצא כי רבים מהשינויים במוח בגיל המעבר הם זמניים. המחקר אישר כי המנופאוזה משנה את מבנה המוח, צריכת האנרגיה והקישוריות; רמת החומר האפור הכוללת תאי עצבים יורדת וכך גם החומר הלבן, שכולל את הסיבים המקשרים את תאי העצב ואזורי המוח המקושרים עם זיכרון ותפיסה, הראו ירידה ברמות האנרגיה. אבל, מדובר בתהליך הפיך.
מבנה המוח של נשים וגברים אמנם זהה, אך תהליכי ההזדקנות שונים: אצל נשים מתרחשת ירידה חדה באסטרוגן בגיל המעבר, אצל גברים יש ירידה מתונה של טסטוסטרון בשלבים מאוחרים יותר בחיים
אז החדשות הטובות הן שמוח האישה, לפחות בחלקו, מפצה על הירידה הקוגניטיבית באמצעות זרימת דם מוגברת וייצור מולקולה הנקראת ATP, שהיא מקור האנרגיה הראשי לתאים. כלומר, אומרת ד"ר מוסקוני, "למוח שלנו יש אפשרות למצוא נורמליות חדשה גם בגיל המעבר ואחריו".
הערת אזהרה נרשמה במחקר בנוגע לנשים שיש להן וריאנט גנטי הקשור לסיכון גבוה לפיתוח אלצהיימר, אשר ייצרו במהלך המנופאוזה יותר שכבות של חלבון עמילואיד־בטא, הידועות בהשפעתן על פיתוח המחלה.
מחקר בולט נוסף שהתפרסם החודש בביטאון המדעי Neurology מרחיב את היריעה עוד יותר. האסטרוגן, כאמור, מגן על המוח, ולכן ירידתו בתקופת גיל המעבר עלולה להגדיל את הסיכון להתפתחות דמנציה בקרב נשים. אולם, וכאן חידושו הגדול של המחקר, רמת האסטרוגן שאליה המוח הנשי חשוף משתנה במהלך החיים בשל שינויים פנימיים וחיצוניים, וגם היא משפיעה על המוח בגיל המעבר. במילים אחרות: להיסטוריית הפריון של כל אחת מאיתנו, כמו למשל משך שנות הווסת או מספר הלידות, יש השפעה רבה, והיא יכולה "לפצות" על הירידה באסטרוגן בגיל המעבר.

המחקר בחן באמצעות הדמיות מוח את השפעת החשיפה לאסטרוגן במהלך השנים ומצא את הגורמים הבאים שמפצים על הירידה באסטרוגן בתקופת המנופואזה:

מספר שנות הפוריות

טווח השנים שבין קבלת הווסת הראשונה לווסת האחרונה נמצא כבעל השפעה חיובית על כמות החומר האפור במוח. בקרב נשים שטווח זה עמד על 39 שנים ויותר נמצא כ־5% יותר חומר אפור במוח לעומת נשים שאצלן הפער בין הווסת הראשונה לאחרונה היה פחות מ־39 שנים. חשוב להדגיש: גיל הווסת הראשונה אינו חשוב, וכך גם גיל הווסת האחרונה, אלא טווח השנים ביניהן הוא הקובע. העלייה בחומר האפור נרשמה באונה הקודקודית במוח האחראית על אינטגרציית המידע מהחושים השונים, בעיקר ראייה, שמיעה ומגע, והשימוש בו לגיבוש תפיסה מרחבית.

מספר הלידות

בכל לידת ילד (הממצאים נבדקו על נשים שילדו עד חמישה ילדים), כמות החומר האפור במוח גדלה ב־2%. גיל האישה בלידה הראשונה לא השפיע על הממצאים. העלייה בחומר האפור נרשמה באונה הפרונטלית של המוח, שמעורבת בתהליכי הבקרה על התנועה ובפעילויות קוגניטיביות כמו זיכרון לטווח קצר, תכנון, הצבת יעדים וקבלת החלטות, וכן באונה הטמפורלית של המוח האחראית על תהליכי שמיעה.
טווח השנים שבין קבלת הווסת הראשונה לווסת האחרונה נמצא כבעל השפעה חיובית על כמות החומר האפור במוח. בקרב נשים שטווח זה עמד על 39 שנים ויותר נמצא כ־5% יותר חומר אפור

שימוש באמצעי מניעה

נמצא קשר חיובי בין שימוש באמצעי מניעה הורמונליים ובין עלייה בחומר האפור באונה הקודקודית ובפיתולי המוח, הקשורים בין היתר לתפקודי שפה מורכבים. הבחינה נערכה בהשוואה לנשים שלא השתמשו באמצעי מניעה כלל.

טיפולים הורמונליים חלופיים

נמצא קשר חיובי בין שימוש בהורמונים המיועדים לגיל המעבר ובין עלייה בחומר האפור באזורים שונים במוח, בין היתר בפיתול המצחי העליון, שמעורב בתפקודים קוגניטיביים גבוהים, שככל הנראה ייחודיים למוח האנושי כמו דיבור וצחוק. הבחינה נערכה בהשוואה לנשים שלא נעזרו בטיפולים הורמונליים כלל.
לדברי ד"ר מוסקוני, ממצאים אלה מבהירים את הסיבה לכך שכל אישה חווה את תופעות גיל המעבר באופן כל כך שונה, שכן גורמים רבים מכל תקופות החיים מעורבים בזה. עניין חשוב נוסף שד"ר מוסקוני מפנה אליו זרקור הוא שחלק מגורמי היסטוריית הפריון של האישה ניתנים פוטנציאלית לשינוי. אמנם גיל תחילת המנופאוזה הוא בחלקו עניין גנטי, אך גם לאורח החיים יש השפעה על הארכת שנות הפוריות ועל רמת התפקוד בגיל המעבר. בין ההמלצות הבולטות: אימוץ תזונה ים־תיכונית, שעשירה במקורות אסטרוגן מהצומח (קטניות, פשתן, שומשום, שיבולת שועל); הפחתת לחצים למניעת השפעת הקורטיזול המופרש במצבי סטרס על הירידה באסטרוגן; שיפור איכות השינה ועוד.
גיל תחילת המנופאוזה הוא בחלקו עניין גנטי, אך גם לאורח החיים יש השפעה על הארכת שנות הפוריות, למשל אימוץ תזונה ים־תיכונית, שעשירה במקורות אסטרוגן מהצומח
"ממצאי סריקת המוח שלנו מזהים גורמי היסטוריית רבייה שקשורים לעמידות החומר האפור במוח", אומרת מוסקוני. "הבנת התהליך שמשפיע על הזדקנות המוח, קריטית וחיונית למניעה ולפיתוח אמצעי טיפול".
אך המסקנה החשובה מכולן היא הצורך לעורר את השיח והמודעות לכך שהתפקוד הקוגניטיבי של נשים בגיל המעבר חייב להיות מובא בחשבון בזמן שמציעים להן טיפול. הוא לא צריך להישאר בידי גינקולוגים בלבד, שאינם מיומנים בהערכת בריאות המוח, אומרת ד"ר מוסקוני. גם נוירולוגים צריכים להיות מעורבים במתן פתרונות ותמיכה בנשים במהלך גיל המעבר בפרט, ובכל שלבי הפוריות שלה בכלל. לא סביר שבשנת 2021 עדיין לא מתייחסים ברצינות מספקת לתלונות של נשים על בעיות קוגניטיביות בגיל המעבר, מתרה ד"ר מוסקוני, ופוטרים אותן בתשובות מזלזלות (היסטריה או פסיכוסומטיה). צריך להתייחס אליהן ברצינות ולחקור את הדברים לעומק כדי לשפר את איכות חייהן ואת בריאותן.
פורסם לראשונה: 16:04, 13.12.21
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.