בזמן שתעשיית ההייטק הישראלית סובבת סביב סטארט־אפים של סייבר, שרון רבי (38) פנתה לתחום הביוטי־טק והוכיחה שהישגים ישראליים אפשר לרשום גם בתחום הצריכה. רבי, נשואה לאיש צבא ואמא לארבעה (12.5, 11, 8 ו־4.5), שגדלה ברעננה ומתגוררת בה עד היום, המציאה את "דפני", המברשת החשמלית המחליקה כבר בגיל 24, כשהייתה סטודנטית להנדסת חשמל ופיזיקה באוניברסיטת תל אביב.
"הייתי הבת היחידה במגמה והכי רחוקה מנשיות וטיפוח. תמיד הייתי ריאלית, למדתי פיזיקה, מתמטיקה ורובוטיקה בתיכון, והנדסת חשמל היה המסלול הטבעי בשבילי. יום אחד הסתפרתי ממש קצר, עד קו הלסת, וגיליתי שכבעלת שיער גלי, מתולתל ונפוח עם נטייה רצינית מאוד לפריז, זה לא היה רעיון טוב כל כך. קניתי מחליק ולמדתי להשתמש בו, אבל גיליתי שזה מורכב ומצריך הרבה כישורים ובעיקר שזה לוקח לי יותר מדי זמן. הייתי במגמה מאוד תחרותית שכולם לומדים בה 15 שעות ביום, והבנתי שהעובדה שאני צריכה לסדר כל בוקר את השיער 30 דקות גורם לי לאבד זמן לימודים יקר מול המתחרים שלי. דיברתי על זה עם אבא שלי, שהוא מהנדס בהייטק הישראלי כבר שנים רבות, והוא בדק ומצא שהפטנט על המחליק הוא מ־1909. לא היה הגיוני בעיניי שיש כל כך הרבה התפתחויות בעולם החשמל ושהמחליק הוא אותו מחליק כבר יותר ממאה שנה. ככה התחלתי. כתבתי בגוגל 'מרעיון למוצר' וחיפשתי מי יכול לעזור לי. הייתי קלולס מאוד, ואבא שלי ואני נכנסנו להרפתקה. בדיוק ילדתי את בתי הבכורה ולקחתי אותה איתי לסין לראות מפעלים שיעזרו לי לייצר את הרעיון שלי. הם היו בהלם לראות תינוקת בת שישה שבועות מחוץ לבית, כי אצלם לא נהוג להוציא תינוקות בגיל הזה".
מה היה הרעיון?
"מברשת שתעשה את אותו אפקט כמו של המחליק, רק בלי סיבוכים ובפחות זמן. באנגלית קוראים למחליק 'הייר איירון' (מגהץ שיער), ומגהץ הוא מבנה דו־ממדי ולכן מאפשר לך לקחת מעט שיער כל פעם ולהחליק אותו. בגלל ששיער הוא לא דו־ממדי, חשבתי שמברשת תעשה עבודה טובה יותר. בנינו מברשת שיש לה שטח פנים שהוא פי שבעה משטח המחליק, שמאפשרת להגיע למראה שאת רוצה מהר יותר ובצורה אינטואטיבית יותר של הברשה עם מברשת, שזה משהו שכל אחת מורגלת לעשות".
מתי הבנת שזה הולך להצליח?
"לא מיד. לא היה לי שום ניסיון ולא עבדתי עדיין באף עבודה רצינית עד אז. אבל ראיתי שאנשים מגיבים לרעיון בחיוב, וזה היה מרגש מאוד. כתבתי לאנשים בלינקדאין, והם פתאום הגיעו לארץ לפגישה. 'פיליפס' העולמית התעניינו ולא השקיעו בסוף, אבל ההתעניינות גרמה לי להבין שיש לי פה משהו. אלו היו סימנים ראשונים לנפט.
"הפעם הראשונה שהמוצרים שלנו פגשו לקוחות הייתה ביריד 'חבר' ב־2015. שם הבנתי את זה טוב יותר. בעלי, שהוא איש צבא, עמד שם, פגש את החברים שלו, הדגים את השימוש ומכרנו המון מוצרים. רגע אחרי זה, 'אלקטרה', שהיו היבואן שלנו באותו זמן, אמרו שהם רוצים להשקיע בחברה. חודש אחרי זה העלינו לרשת סרטון שאני פשוט מברישה את השיער עם 'דפני', והוא הגיע ל־120 מיליון צפיות בצורה אורגנית. זה היה הרגע שבו הבנתי שזה הולך להצליח".
מאז ועד היום יצאו המון מברשות חשמליות לשוק, גם כאלה זולות בהרבה שנמכרות באליאקספרס.
"אנחנו פיתחנו את המברשת במשך שלוש שנים, וחצי שנה לפני שיצאנו לשוק כבר היה חיקוי של המוצר שלנו באליאקספרס. מאז הגיעו עוד המון חיקויים. אני לא חושבת שיש מה להשוות באיכויות. ככה זה בתחום הזה, מפעלים בסין רואים שיש מוצר מצליח, משתמשים בתכנים שלך ומייצרים את הגרסה הכי זולה שאפשר כדי לעשות קופה. לא מעניין אותם אם החומרים נבדקו ושהמותג שלהם יהיה אמין. אצלנו נעשו כל כך הרבה בדיקות, כי אכפת לנו מהלקוח. לחקיינים לא אכפת מהלקוח, רק לעשות מכה מהטרנד".
איך זה להיות היום מותג ישראלי בעולם, נוכח כל מה שקרה מ־7 באוקטובר ועד המלחמה הנוכחית?
"אנחנו עדיין מוכרים טוב בארצות הברית, ואני גם מעלה סרטונים שלי, אבל שום דבר לא מקושר לישראל. אין מה לעשות, אני מצניעה את הישראליוּת של המוצר כי אין ברירה, גם גל גדות עושה את זה. יש לה מותג פסטות מאוד מצליח והיא נמנעת מלפרסם אותו, כדי שלא יקשרו אותו לישראל. אנחנו לא רוצים להיות צודקים אלא חכמים ולשמור על העסק מחרמות. הרשת היום היא כל כך דליקה, וכיזמית וכעסק משפחתי ברור שהייתי רוצה לספר את הסיפור שלי, אבל אני נמנעת. אני זוכרת שכשדיברנו עם 'אנתרופולוג'י' בפעם הראשונה ואמרנו לה שאנחנו מישראל, שמעתי שיוצאת לה אנחה ארוכה כזו. וכן, גם יצא לנו לקבל תגובות בדף הישראלי שזה מותג ציוני שצריך להחרים. מעבר לזה, אנחנו שנתיים וחצי במלחמה ובעלי הוא איש צבא שגם מנהל איתי את העסק, וברור שהוא פחות יכול להתפנות לזה. זו תקופה קשה ואני מתמקדת בעבודה, ביצירה, בלקוחות ובילדים שלי, ואני מחכה שתצא השמש".
את מרגישה ש"חוצפה ישראלית" עזרה לך בדרך?
"ברור, איך אפשר להשיג משהו אחרת? העולם לא מחכה לך ואת חייבת לעשות דברים. אני עכשיו במשא ומתן עם שתי רשתות גדולות, וגם הפעם, אני לא מחכה בסבלנות שיפנו אליי. אני פועלת בצורה שבה אני מייצרת תכנים ויראליים שעושים באזז, ואז הגופים פונים אלי. כש'ספורה צרפת' פנו אלינו ואז השתהו, אני הייתי זו שכתבה להם 'אנחנו חייבים לסגור את העסקה ונשמח לדעת איפה אתם עומדים'. אני לא יושבת ומחכה".
ספרי על אסטרטגיית הוויראליות.
"תראי, לקח לי זמן להתאושש מהסרטון הראשון שהגיע ל־120 מיליון. זה אירוע טראומטי, כי אחר כך לא מגיעים למספרים האלה וזה משתק. זה גורם לך להמון היסוסים, זה כמו להיות ילד כוכב כזה. לקח לי הרבה שנים לחזור להיות ויראלית, אבל היום יש לי עקרונות עבודה מסוימים שאני כבר יודעת שעובדים. ממש בשבוע שעבר הגענו עם סרטון ל־15 מיליון צפיות, וזה מדהים, אבל מיד אחריו יש סרטון של 30 אלף. הבנתי שטוב לדבר עם אנשים על הבעיה שמפריעה להם ולא רק על הפתרון. אני מאמינה בתכנים קצרים וברורים ואני עובדת עם יוצרות תוכן בעולם. בעברית הרבה יותר קשה להיות ויראלי, אז אני פחות מושקעת פה ורוב התוכן שלנו מיוצר לשם - אבל אנחנו כמעט לא מדברים בסרטונים. צריך גם להבדיל בין משפיעניות ליוצרות תוכן".
מה ההבדל?
"משפיענית זו מישהי עם מאות אלפי עוקבים, 'חיילים' שקונים מה שהיא אומרת עם קוד קופון, ואני מאוד אוהבת אותן ומאמינה בהן. קשה לי מאוד עם הביקורת עליהן ואני גם חושבת שיש בזה משהו שוביניסטי. זו עבודה קשה מאוד ומלחיצה ותובענית כי את כל הזמן נמדדת על הביצועים שלך, ומגיע להן כל שקל שהן מרוויחות. יוצרת תוכן זו מישהי שלא בהכרח יש לה הרבה עוקבים, אבל היא יודעת לייצר תוכן טוב. אני שוכרת את שירותיהן, יש לי כאלה קבועות מפולין וממיאמי. אני ממש מחפשת אותן. אני רוצה לייצר מערכות יחסים עם הלקוחה, כי המוצר מבחינתי הוא לא הכול. היילי ביבר בנתה מותג במיליון דולר. האם המוצרים שלה יותר טובים ממותג אחר? כנראה שלא, אבל היא בנתה מערכת יחסים עם הלקוחות שלה".
הוצאת לאחרונה מוצר חדש, הדפני קליקס.
"כן, לפני שנה ורבע הייתי באיטליה עם המשפחה, הבת שלי ביקשה ממני תסרוקת וממש התקשיתי בזה, עם הסיכות והגומיות. חשבתי שהכי נוח זה לשים קליפס, אז יצרתי קליפסים שמתחברים אחד לשני במגנט. הוצאנו דגם ואז עוד אחד, וזה נהיה להיט. המשפיענים הכי־הכי גדולים בעולם קנו אותו בשביל לסקר עבור העוקבים שלהם, וזה הפך ויראלי. הקליפס פפיון הוא הדגם האחרון שהגיע לבלוגרים בינלאומיים ולמיליוני צפיות בעולם, וזה בצמיחה גדולה מאוד. כבר מוכרים אותנו ב'אנתרופולוג'י' ויש עוד רשתות גדולות מאוד בדרך".
מה אנשים לא מבינים לגבי פיתוח מוצר?
"ש־AI לא באמת יכול לעזור בפיתוח מוצר ושזה תמיד יהיה יותר יקר ויותר ארוך ממה שחשבת. וגם, אם את חושבת שברגע שפיתחת מוצר סיימת - אז כנראה תיכשלי, כי המשימה האמיתית היא לגרום לכך שלכולם יהיה אכפת מהמוצר שלך, וזו משימה קשה וחשופה".
איך נראים החיים אחרי הצלחה כזו? זה באמת כמו שדמיינת?
"לא, בעסק יש את כל הצדדים, ולא כולם מדהימים, אבל אני לא חושבת שהייתי מחליפה את זה בשום דבר אחר. אני זוכה לקום בבוקר ולהתעסק ביצירה של משהו שחלמתי עליו, וזה באמת כיף. אני לא מרגישה עדיין שהצלחתי כלכלית, אבל החיים שלי טובים ואני יכולה לעשות מה שאני רוצה. מבחינתי 'דפני' רק בהתחלה שלה. מי שרוצה להיכנס לכזה דבר צריכה לצאת מהסרט של רעיון ההתעשרות המהירה. כדי לגדל עסק אתה צריך להשקיע בו בחזרה".
מה את חושבת שיעזור לעוד נשים להיכנס לתחום היזמות?"אנחנו מדינת סטארט־אפ ואנחנו מכורים לרעיון הזה, אבל זה עולם מאוד גברי ומאוד 'טקי', ולכן יש פה פחות יזמויות של נשים. בארצות הברית יש המון קרנות שמעניקות תמיכה לסטארט־אפים של מותגי צריכה. בישראל יש משהו פטריארכלי והישרדותי, אז הכול טק וסייבר. דווקא במוצרי צריכה קשה מאוד לגייס כסף בצורה משמעותית".
רגע, למה בכלל קראת לדפני כך?
"על שם דפנה, אחותי הקטנה, שהייתה בת 19 כשהתחלנו את הכול, וגם היא הייתה איתי בעסק. היום היא כבר מנהלת מוצר בסטארט־אפ, אבל דפני תישאר דפני".
מה החלום הבא שלך?
"רעיונות לעוד מוצרים הם לא הבעיה שלי, הם רודפים אותי כל הזמן. דפני מכרה עד היום יותר ממיליון מברשות בארצות הברית, יפן וישראל, ומה'קליקס' מכרנו כבר יותר מרבע מיליון מוצרים בחצי שנה. אני רוצה שדפני תהיה מותג בינלאומי גדול, חזק ומוכר, יש לי תוכניות טובות ודברים בפיתוח, אבל אני צריכה שתיגמר המלחמה ושבעלי יחזור מהצבא. טוב, את זה אני צריכה בלי קשר".
