יירוט רקטות באשקלון. כל אחד מוצא היכן רוחו נדרשת, והיכן הוא נקרא לדגל

להתפרק ולצמוח: איך מפתחים חוסן בזמן משבר?

מהיכן שואבים את הביטחון כשאנחנו מבינים שאין לנו על מי לסמוך בחוץ? צריך לתת לדברים להתפרק, להתחבר לרוח ולהתאחד. פריידי מרגלית ואלימור הניג על השלבים בדרך לבניית חוסן וגידול שריר "הסמכות הפנימית" | האזינו

פריידי מרגלית, אלימור הניג
פורסם:
שיחות בגן עדן
חוסן וסמכות פנימית
51:49

אנחנו נמצאים בימים של אבל לאומי כמוהו טרם ידענו. הלב מדמם עם משפחות הנרצחים, הנעדרים והחיילים שנהרגו בהגנה על הבית. דווקא בימים אלה של כאוס, כשהכול מתפרק ואנחנו מגלים שאין לנו על מי להישען, אנחנו נאלצים להפנות את המבט פנימה.
איך מפתחים חוסן בזמן משבר? מהיכן שואבים את הביטחון כשאנחנו מבינים שאין לנו על מי לסמוך בחוץ? יש שלושה שלבים שצריך לעבור בדרך לבניית חוסן וגידול שריר "הסמכות הפנימית":
1. לתת לדברים להתפרק
לא להתנגד להתפרקות. לא לאחוז "בקרנות המזבח". ההסכמה להתפרק, על אף שהיא קשה ונוגדת את האינסטינקטים ההישרדותיים שלנו, היא זו שתוביל אותנו לשלבים הבאים ביתר שאת.
חוסן בימי מלחמה
2. להתחבר לרוח
בכל פעם שאתם פוחדים על עצמכם. על ילדיכם, על המדינה והבית, נשמו נשימות עמוקות והתחברו לרוח שאתם. הרוח שהייתה הרבה לפני שלבשתם את ה"מלבוש", האווטאר הפיזי, הגוף המתכלה שלכם. הרוח המפעמת בנו היא הדבר האמיתי שאנחנו. ברור ואך טבעי לדאוג לילדנו ולחיינו. אך ככל שתתחברו לרוח שאתם, תיזכרו שהיא זו שהייתה שם לפני שנולדתם, והיא זו שתישאר שם לנצח. בלתי משתנה ובלתי מתכלה. דבר לא יכול לערער אותה או לאיים עליה. ברגע שתיזכרו בכך, תחושו את הסנטר שלכם מתייצב ואת החוסן הולך וגדל.
3. ליצור אחדות עם כולם
אחרי שתיזכרו בגוף הרוחני שלכם, באלוהים הנושם בתוככם, תתמלאו בעוצמה בלתי נלאית, וחוויית חיבור ואחדות עם כולם. הרצון האוטומטי יהיה לחלוק ולדאוג לכלל. אך טבעי זה, שעם התפרקותה של אשליית הנפרדות, קריסת הפילוג המפריד אותנו למחנות נטולות מהות. נשארת רק רוח אחת גדולה ומאוחדת.
2 צפייה בגלריה
כינס חלוקת מזון בשדרות
כינס חלוקת מזון בשדרות
כולנו כאחד, מתייצבים באחדות וענווה לסייע איש לרעהו. חלוקת מזון בשדרות
(צילום: יובל חן )
גם בלי להיות רוחניים מדי, לא ניתן לפספס את זה בימים אלה. כל הפגנות השנאה שהיו כאן רק לפני 12 ימים, ברגע האמת נמחקו ונשכחו. "אדם לאדם - אדם". כולנו כאחד, מתייצבים באחדות וענווה לסייע איש לרעהו. אזרחים פותחים חמ"ל לאיתור נעדרים, תורמים אפודי מגן לחיילים, מארגנים טרמפים, בתים חלופיים למפונים ועוד. כל אחד מוצא היכן רוחו נדרשת, והיכן הוא נקרא לדגל.
ההתעוררות כואבת ומפחידה. התרגלנו כבני אדם לשאול ולחפש סמכות בחוץ. מפחיד להתפקח ולהבין ש"אין לנו על מי להישען", אבל ברגע שאנחנו נושמים ונזכרים ברוח שאנחנו, אנחנו מתעוררים להבנה ש"אין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים", אבינו שיושב בתוכנו, בתודעתו של כל אחד ואחת מאיתנו, נושם באפינו, מלווה ולוחש לנו שהכול בסדר, על אף שאולי נראה להפך. זו הדרך היחידה לגדל לעצמנו חוסן אמיתי שאינו תלוי בשום דבר חיצוני ושקרי.
בשבת האחרונה בדיוק התחלנו את ספר בראשית מחדש. "בראשית ברא אלוהים" – את העולם המופלא הזה. הוא אומנם ברא לנו את כל האפשרויות, אך מכאן העניק לנו חופש בחירה לתכנת ולתסרט את החיים שלנו. מכאן זה שלנו.
קראו את השלבים מספר פעמים אם נדרש, הפנימו אותם היטב, האזינו לתוכנית הרדיו עד שתחושו בחוסן המפעם בכם. פתאום יבליח בכם ניצוץ אלוהי של תקווה, הבלחה מהעתיד הקרוב אליו אנחנו צועדים.
פריידי ואלימור מלוות אתכם מדי ערב בשעה 21:00 בלייב מעצים בקהילת "גן עדן זה כאן" בפייסבוק. להצטרפות חינם לחצו כאן. פריידי מרגלית מייסדת שיטת המטאיזם ועומדת בראשה של קהילת מרחב מודעות. אם אהבתם את הכתבה אתם מוזמנים לשתף ולהפיץ הלאה. זו הדרך שלנו לייצר כאן עולם טוב יותר.
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
The Butterfly Button