שבת בבוקר. אזעקות. בהלה. בום מטורף בזמן ריצה בפארק. אני עוד לא מבין כלום. יש לי בת ושני אחיינים ביחידות לוחמות. נחשפו למוות, לרוע. בתוך כמה ימים הם התבגרו. הייתי מנטור שלהם, והם עברו אותי. מעולם לא נחשפתי לכזה רוע. לא מצליח לחשוב על חוויות החטופים, על הניצולים.
באולפנים היועצים. אותם יועצים. לכולם הכול ברור. רק אני עוד לא מבין כלום. אני מרגיש שאבד לי ה-basic trust - הטוב מנצח, צה"ל יגיע, המדינה תגן עליי, החזק צריך להיות נדיב לצד השני, בבוקר זורחת השמש ובזמן שאיפה נכנס אוויר לריאות. הכול השתנה בשבת. אני לא נושם טוב. אני עוד לא מבין כלום.
יש המון יוזמות אזרחיות. קבוצות הוואטסאפ בטירוף. כמו חדר מלחמה. מחאת האנרכיסטים הייתה חימום לדבר האמיתי. 150 אחוז היענות לשירות מילואים. קשה להשתלב בהתנדבות. בסורוקה פרסמו הודעה על מחסור ברופאים. טלפנתי בשמונה בבוקר. חזרו אליי בצהריים. בתוך שעה היו להם אלף מתנדבים. חשוב ביותר לפתוח את המרפאה. להיות עוגן של יציבות. כך אומרים בכל הדרכות ההתערבות במשבר. אני עוגן? אני עוד לא מבין כלום.
המרפאה שקטה. שליש מהפניות הן על מצוקה, מתח וחרדה. שתיקות. דמעות. חיבוק. לפעמים כדור הרגעה. שליש נוסף - אישורים לנשיאת כלי נשק. עשרות אישורים ביום. סוג מסוים של בריחה קולקטיבית מרגשות למעשים. Doing במקום being. זה לא רע, טיפולית.
שליש נוסף הם אנשים חולים. הביולוגיה לא עוצרת במלחמה. עדיין יש אבחוני סרטן ודלקות ריאה. אתמול תיקנתי פנצ'ר. בעל עסק יהודי עם פועלים ערבים. 15 שנה מטפלים בי. אתמול היה לי לא נוח שם. לכעס ולפחד הצטרפה בושה. נתתי טיפ. אני בטוח שראו עליי שאני לא מבין כלום.
אני קורא כתבות על חבריי בסורוקה, ברזילי ואסותא אשדוד. עבדו יומיים רצופים בהצלת חיים. אני יושב וחותם על אישורי נשק. לפעמים מרשם ללוריבן. השעות במרפאה עדיפות על העלאת גרה מול האולפנים. הנאום של ביידן הרשים אותי. יודע להעביר מסר. להעביר רגש. פעם אמרו את זה על ביבי. אני מתרשם מאוד מהמבצע של החמאס. תכנון ותעוזה. אבל לרצוח אלף אזרחים בביתם, לחטוף נשים וילדים מהמיטה? אפסים. חלאות. אני שונא אותם. אני עוד לא מבין כלום.
עוד לפני התחקירים אני מתרשם שבכל מגע בין החמאס לכוח לוחם, ידינו הייתה על העליונה. אני נמנע מלגשת לסרטונים ברשת. אתמול בריצה חבר תמלל לי את הזוועות שראה. כמעט הקאתי. בבית, בתי המשיכה בתיאורים, נשבר לי הלב שהיא נחשפת לזה. לא מצליח לחשוב על חוויות הניצולים והחטופים.
אני באבל. שלבים ראשונים של עיבוד אבל.
