בפעם השנייה בקריירה: אסף יסעור הוא אלוף אירופה. לוחם הטאקוונדו הפראלימפי בן ה-24 עשה זאת שוב, כשסיים היום (שני) יום קרבות נהדר במינכן עם מדליית הזהב.
יסעור פתח את יום התחרויות כבר בשלב חצי הגמר, לאור העובדה שהוא מדורג 1 בעולם בקטגוריית המשקל שלו (עד 58 ק"ג) - והזיע לא מעט לפני שחלף על פני הטורקי חמזה טרהאן עם ניצחון 1:2 (13:12, 14:18, 8:17).
3 צפייה בגלריה
אסף יסעור נגד סאביר זיינלוב בגמר אליפות אירופה במינכן
אסף יסעור נגד סאביר זיינלוב בגמר אליפות אירופה במינכן
יסעור בגמר נגד זיינלוב
(צילום: איגוד הטאקוונדו בישראל)
בקרב על התואר פגש את סאביר זיינלוב המפתיע מאזרבייג'ן וגבר עליו 1:2 (7:8, 13:11, 17:19) - ניצחון ששווה מקום ראשון; הגמר היה סופר דרמטי ויסעור ניצח רק בזכות בעיטה מדויקת בשנייה האחרונה של המערכה השלישית.
יסעור, אלוף העולם פעמיים בקריירה, זכה לפני פחות משנתיים במדליית זהב פראלימפית במשחקים הראשונים בהם השתתף. כבר למעלה משלוש שנים ברציפות הוא מדורג בפסגת הדירוג העולמי.
3 צפייה בגלריה
אסף יסעור נגד סאביר זיינלוב בגמר אליפות אירופה במינכן
אסף יסעור נגד סאביר זיינלוב בגמר אליפות אירופה במינכן
חוגג בסיום
(צילום: איגוד הטאקוונדו בישראל)

סיפור שריגש מדינה שלמה

סיפורו של יסעור, כפי שכולם יודעים, ריגש מדינה שלמה. הוא איבד את שתי ידיו שבוע לפני שחגג את בר המצווה כאשר התחשמל מכבל מתח גבוה בעת ששיחק עם חבריו וניסה לחלץ כדור שנתקע בחדר החשמל. לאחר מכן עבר תקופה קשה של אשפוזים בבית החולים שיבא, טיפולי פיזיותרפיה והכנה לפרוטזות. המגבלה שממנה סבל יסעור לא שינתה אפילו במעט את אהבתו לספורט. להפך.
3 צפייה בגלריה
יסעור
יסעור
יסעור ומדליית הזהב לפני פחות משנתיים במשחקים הפראלימפיים
(צילום: Steph Chambers/Getty Images)
תחילה התאמן בהישרדות ובהגנה עצמית אצל המאמן רן שטיינברג. הוא כתב בפוסט מרגש ששאיפתו הגדולה היא להיות אלוף אולימפי. מאמן הנבחרת, יחיעם שרעבי, שקרא את הפוסט, יצר איתו קשר והזמין אותו להתאמן. גם שטיינברג המליץ ליסעור לעבור לטאקוונדו, והילד נענה להזמנה. מאז הוא, כמו שהבנתם, לא עוצר לרגע. וגם לא ממש חושב על הפציעה הקשה ההיא.
"אירועי 7 באוקטובר נותנים משמעות נוספת לכל קרב או מדליה, אין ספק", סיפר ב-2024. "כשאני מתעורר או עושה את החימום שלי, את ההכנה המנטלית, מצטרף לי בראש דבר נוסף. אין אפס, יש משמעות נוספת לכל מדליה ומקום על הפודיום. הרצון להניף את הדגל, להשמיע את ההמנון, להביא גאווה למדינה - זה טבוע בכולנו. יומיים אחרי שפרצה המלחמה זכיתי בגראנד פרי טייוואן, ושום דבר לא עניין אותי - לא הניקוד ולא המדליה, אלא הדגל, ההמנון, הגאווה. אני מניח שגם בפריז יהיה לדבר הזה כוח משמעותי מבחינתי".
פורסם לראשונה: 16:42, 11.05.26