הפרלמנט האפגני צפוי לדון בקרוב בהצעת חוק שלפיה לנשים באפגניסטן יותר לצרף את שמן לתעודות הלידה של ילדיהן ולתעודות הזהות שלהם. אם ההצעה תתקבל, יהיה זה ציון דרך היסטורי עבור הנשים במדינה המוסלמית השמרנית-למדי, אבל הפעילוֹת המובילות את המהלך יודעות שהדרך לשינוי אמיתי עדיין ארוכה ומרובת מכשולים.
5 צפייה בגלריה
מתחתנת? נסתפק בשם של אבא
מתחתנת? נסתפק בשם של אבא
מתחתנת? נסתפק בשם של אבא
(צילום: shutterstock)
5 צפייה בגלריה
מכף רגל ועד ראש. נשים מכוסות באפגניסטן
מכף רגל ועד ראש. נשים מכוסות באפגניסטן
מכף רגל ועד ראש. נשים מכוסות באפגניסטן
(צילום: AFP)
בחברה הפטריארכלית של אפגניסטן, חשיפת שמה של אישה מחוץ למעגל המשפחתי שלה נחשבת למעשה הפוגע בכבוד הגברים במשפחה. המנהג לשמור בסוד את שמותיהן של הנשים מחמיר כל כך, עד שהשם של אישה עשוי שלא להופיע אפילו על קברה: כשהיא הולכת לעולמה, המצבה עשויה לשאת את הכיתוב "אמו של-", "בתו של-" או "אחותו של-", כשלשמה האמיתי של המנוחה אין זכר.
שמותיהן של הנשים נעדרים גם מתעודות הלידה של ילדיהן ומתעודות הזהות של אלה, ואפילו הזמנות לחתונה אינן כוללות בדרך כלל את שם הכלה – אלא רק את שם אביה ואת שם בעלה-לעתיד.
מחיקת כל זכר לשם האישה הוא מנהג אפגני יותר מאשר מנהג איסלאמי: מומחים מסבירים שהקוראן אינו אוסר בשום אופן לקרוא לנשים בשמותיהן, ושאנשי דת אפגנים שמרנים-במיוחד פירשו שלא כהלכה פסוקים מסוימים בו וכך ביססו את המסורת הקיצונית.
5 צפייה בגלריה
זה לא האיסלאם, זאת אפגניסטן. מסורת של קיצונים
זה לא האיסלאם, זאת אפגניסטן. מסורת של קיצונים
זה לא האיסלאם, זאת אפגניסטן. מסורת של קיצונים
(צילום: EPA)
האיסור על חשיפת שם האישה הוא רק ביטוי אחד למעמדן של הנשים בחברה האפגנית – מעמד של בני אדם סוג ב'. בחברה הזו כל ההחלטות הנוגעות לחינוך שתקבל האישה או לנישואיה מופקדות בידי הגברים במשפחתה, והם הקובעים את גורלה. מאז הפלת שלטונו האיסלאמיסטי של הטליבאן בשנת 2001 השיבו לעצמן הנשים חלק מזכויותיהן הבסיסיות, כגון הזכות לצאת ללמוד בבית הספר, להצביע בבחירות ולעבוד, אבל הדיכוי שלהן עודנו תופעה נרחבת, והוא כולל דרישה לכסות את גופן מכף רגל ועד ראש והפעלת אלימות נגדן. לעתים קרובות האחראים לאלימות הזו אינם נענשים על מעשיהם.

שכחתי את השם של אמא

ניסיון ממשי לשנות את מנהג הסתרת השמות הגיע לפני שלוש שנים: קבוצה של נשים פתחה אז בקמפיין ברשתות החברתיות תחת הכותרת "איפה השם שלי?", והחלה לדרוש לכלול את שמותיהן של נשים במסמכים הרשמיים ולהעלות אותם על דל שפתיהם של האפגנים.
מטרת הקמפיין שלהן הייתה לא רק לגרום לגברים לומר בפומבי את שמות אימותיהם, אחיותיהם או נשיהם, אלא גם לעודד את הנשים עצמן לשאת את שמן בגאווה ולומר אותו ללא חשש. מובילות הקמפיין מדגישות שאם אישה מודעת לשמה ומכירה בו, גדולים יותר הסיכויים שתוכל להיות עצמאית ולתת מקום לרצונותיה; ואילו אם היא מכירה את עצמה רק מבעד לעיניהם של בעלה או אחיה – האנשים שעל שמם היא נקראת בפי הסביבה – פירוש הדבר שהכול ייקבע עבורה על-ידי אחרים.
5 צפייה בגלריה
נשיא אפגניסטן אשרף גאני
נשיא אפגניסטן אשרף גאני
הנשיא אשרף גאני. תמך בבחינה של שינוי החוק
(צילום: AP)
"החברה שלנו מלאה באי-צדק כלפי נשים, למעשה הכול הוא בגדר טאבו עבור נשים", הסבירה בהאר סוהאילי, מהחברות המובילות בקמפיין, לסוכנות הידיעות רויטרס, מעט אחרי שהמיזם הושק. "באמצעות הקמפיין הזה אנחנו שואפות לשנות דברים רבים עבור הנשים. הרשתות החברתיות פתחו חלון חדש עבור הדור הצעיר של אפגניסטן".
פעילה אחרת בקמפיין, בטול מוחמדי, סיפרה עד כמה מושרשת באפגניסטן ההתייחסות אל נשים כמי שאין להן זהות משלהן: "הלכתי לבנק כדי למלא טופס", סיפרה על דוגמה מחייה. "כשהמנהל שאל אותי מה השם של אמא שלי עצרתי לכמה שניות, כי שכחתי אותו. במשך כל השנים האלה אף אחד לא קרא לה בשמה".

אור ירוק מהנשיא

תנועת "איפה השם שלי?" ספגה ביקורת חריפה מצד גורמים שמרניים באפגניסטן, ואלה האשימו את מובילות התנועה בכניעה לערכי המערב ואף כינו אותן "זונות" ו"כופרות"; אבל מנגד זכתה התנועה גם לתמיכתם של רבים, בהם אישים מפורסמים כמו הזמר האפגני הפופולרי פרהאד דריה, שלאות הזדהות פרסם תמונה שלו עם אשתו וכתב: "פרהאד וסולטנה דריה".
נהיד פריד, אחת הנשים היחידות החברות בפרלמנט האפגני ומי שיושבת כעת בראש הוועדה הפרלמנטרית לענייני נשים, סיפרה בשבוע שעבר שהיא וחברי פרלמנט אחרים גיבשו לאחרונה תיקון לחוק מרשם האוכלוסין, תיקון שלפיו שמותיהן של נשים ייכללו בתעודות הלידה של ילדיהן ובתעודות הזהות שלהם. כעת הכוונה היא להביא את החוק לדיון בפרלמנט אחרי פגרת הקיץ. האם יזכה לאישור שם? עוד מוקדם לומר, אבל רשת BBC מדווחת שהנשיא אשרף גאני עצמו תמך בבחינת האפשרות לשנות את החוק כך שיאפשר את רישום שמותיהן של הנשים.
5 צפייה בגלריה
טליבאן אפגניסטן
טליבאן אפגניסטן
הטליבאן הלך, אפשר ללמוד. לקרוא בשם, עדיין אסור
(צילום: EPA)
לאלה אוסמני, מייסדת הקמפיין "איפה השם שלי?", בירכה על הצעת התיקון לחוק, אך הדגישה שהשמרנות החברתית המושרשת-למדי בחברה האפגנית פירושה שנשים רבות ימשיכו להתקשות לחשוף את שמן בפומבי גם אם החוק ישונה. היא עצמה שילמה כבר מחיר כבד: "בשלוש השנים האחרונות התמודדתי עם אתגרים אישיים רבים שהציבו לי משפחתי וקרוביי", סיפרה. "אחותי אמרה לי שהמטתי בושה על המשפחה בכך שיצאתי לרחוב ודיברתי עם גברים".
למרות הכול, היא לא נכנעת. כעת היא קוראת לחברותיה לקמפיין לצאת להפגין כדי לוודא שהתיקון לחוק יאושר, ומבהירה שהיא נחושה להמשיך עד לניצחון.
עדכון (דצמבר 2020): חודש לאחר פרסום הכתבה דיווחה סוכנות הידיעות רויטרס כי תיקון החוק הושלם, אבל כפי שהזהירה אוסמני הדרך לשינוי בשטח עוד ארוכה: ארגון הטליבאן, שמנהל בימים אלה משא ומתן עם ממשלת אפגניסטן על חלוקת השליטה במדינה כדי לסיים את המלחמה שם אחרי כמעט 20 שנה, מיהר להביע התנגדות לרפורמה. פעילוֹת למען נשים באפגניסטן הזהירו כי זו לא רק עדות לכך שיהיה קשה לחולל שינוי ביחסו של הציבור לשמות הנשים, אלא גם הוכחה לסכנה שעדיין נשקפת מהטליבאן, אף שהארגון טוען כי התמתן במרוצת השנים.