פרויקט העשור סין שי ג'ינפינגפרויקט העשור סין שי ג'ינפינג
נשיא סין שי ג'ינפינג
(צילום: AP)
בלי לזלזל בסוגיות הכלכליות שכיכבו במהלך הבחירות בארה"ב, מה שיכריע את גורלה הכלכלי לא היה בכלל על שולחנם של ג'ו ביידן ודונלד טראמפ. זה לא "אובמה-קר", זה לא נטל המס וגם לא ההזרמות להמרצת המשק. מה שיקבע את הכיוון שאליו הולכת אמריקה אלה ההון האנושי וההון החברתי שלה. איכותו של האזרח האמריקני כפרט וכקולקטיב הם אלה שיעשו את ההבדל, וכמו שזה נראה היום, אמריקה נמצאת בצרות בלי שום קשר לזהות הנשיא הבא.
באופן אירוני, האמריקנים עצמם היו בין הראשונים שהבינו עד כמה חשוב שהמדינה תטפח את היכולות של אזרחיה. דווקא המדינה הקפיטליסטית בעולם, חובבת השוק החופשי ומתעבת מעורבות ממשלתית, הייתה בין הראשונות שהכריחו את תושביהן ללמוד. זה התחיל כבר במאה ה-18 במסצ'וסטס שהייתה הראשונה להקים מערכת חינוך ציבורית לילדים ומערך מוסדות לימוד קרוא וכתוב למבוגרים. היא כפתה על כל ילד ללכת לבית הספר ("חוק חינוך חובה חינם") ואחריה הלכו שאר מדינות ארה"ב שהשקיעו תקציבי עתק לחינוך והשבחת התושבים.
סין מצמצמת פערים במהירות. מדדי הפיתוח האנושי של האו"ם מראים שכבר עשר שנים ארה"ב דורכת במקום, ואילו סין מטפסת משנה לשנה עם השקעות עצומות בהון אנושי
זה לא הגיע מחמלה או מנדיבות. האמריקנים עשו את זה דווקא בגלל שהאמינו בקפיטליזם. הם הבינו שזו ההשקעה שתוביל אותם להגמוניה עולמית. זה מה שהיה דרוש כדי להשתלב בתעשייה שהחלה לצמוח ברחבי ארה"ב. פועל יעיל צריך לדעת לקרוא הוראות הפעלה ולכתוב נתונים, אבל לא פחות חשוב – לרכוש הרגלי משמעת ולהתייצב בזמן למשמרת. התעשיינים האמריקנים היו הלוביסטים הכי גדולים של הקמת מערכת חינוך ציבורי.
תוך עשרות שנים החלו האמריקנים לקטוף את הפירות. באמצע המאה ה-19 ארה"ב הייתה המדינה המובילה בעולם בשיעור יודעי קרוא וכתוב, ותוך זמן קצר הפכה למעצמה הכלכלית החזקה בעולם. זה בדיוק מה שאפשר לה לנצח שתי מלחמות עולם ולהבהיר לכולם מי הבוס.
מי שהבינה את הפרינציפ בשנים האחרונות היא סין. החל מאמצע המאה ה-20, היא נטשה אידאולוגיות נוקשות והחלה לטפח את יכולות אזרחיה. מאו דזה-דונג חינך את אזרחיו ש"עדיפה רכבת סוציאליסטית שמאחרת, מאשר רכבת קפיטליסטית שמגיעה בזמן". יורשו דנג שיאופינג הבהיר להם: "לא אכפת לי אם החתול הוא לבן או שחור – העיקר שיידע ללכוד עכברים".
מאז סין מצמצמת פערים במהירות. מדדי הפיתוח האנושי של האו"ם מראים שכבר עשר שנים אמריקה דורכת במקום, ואילו סין מטפסת משנה לשנה עם השקעות עצומות בהון אנושי. אחרי שאפשרה לצעיריה ללמוד באוניברסיטאות אמריקניות, סין מחזירה אותם היום הביתה באמצעות תקציבי מחקר מפתים. בתחום התקשורת והפיננסים הסינים כבר יישרו קו עם המערב ותוך עשור הם יובילו את הטכנולוגיה העולמית בתחומי הבינה המלאכותית והפיזיקה הקוונטית. בשנת 2030 המחשבים הסינים יפצחו תוך דקות כל מערכת הצפנה בעולם.
התקווה האמריקנית שמאמינה ביוזמה פרטית, בנתה על ענקיות הדיגיטל גוגל, פייסבוק, אפל ואמזון. הן מושכות את טובי המוחות בעולם ותקציבי המו"פ שלהן אדירים. מהן, אמרו קברניטי אמריקה לעצמם, תגיע הישועה הטכנולוגית. עכשיו גם התקווה הזו מתחילה להתמוסס כי יותר ויותר אמריקנים, ובעיקר במפלגה של ביידן, מבינים שהגולם קם על יוצרו וחייבים לשים להן ברקס.
לכן נשארה לארה"ב רק דרך אחת לשמר את מעמדה – לחזור ולהשקיע בהון האנושי ובהון החברתי בדיוק כמו שעשתה לפני 300 שנים. העניין הוא שעם נתוני הגירעון והשסע החברתי של 2020 זה נראה מאתגר במיוחד.
  • משה פרל הוא מרצה באוניברסיטת ת"א ובקריה האקדמית אונו

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com