חגיגות שחרור של רושדי אבו מוך

אם היה נדמה שאנחנו בעיצומו של פרק חדש עם ערביי ישראל, קבלת הפנים החגיגית אתמול (יום ב') בבקה אל-גרביה למחבל המשוחרר רושדי אבו-מוך מבהירה שהפרק הזה סובל מחבלי לידה קשים. אבו-מוך, ערבי-ישראלי, התגייס לארגון הטרור "החזית העממית", וב-1984 היה חבר בחוליה שחטפה ורצחה את החייל משה תמם ז"ל. הוא נידון ל-35 שנות מאסר ואתמול שוחרר מהכלא.
בכל קהילה יש תפוחים רקובים. אין שום צורך להשליך מהפשע המתועב של יחיד, או של בודדים, על קהילה שלמה. השנים האחרונות מתאפיינות ברצון גובר והולך של ערביי ישראל להשתלב. כך, למשל, 46% מתוכם מגדירים את עצמם "ערבי-ישראלי", והרבה פחות מגדירים את עצמם "פלסטיני", למורת רוחה של המנהיגות ושל השמאל הקיצוני. גם העובדה שמפלגת רע"מ של מנסור עבאס עברה את אחוז החסימה מבהירה שיש ביקוש למסר של השתלבות ושותפות.
אבל הדרך ארוכה. מאוד ארוכה. קבלת הפנים החגיגית לאבו-מוך, שסירב אפילו להביע חרטה, היא בעיטה ברוח החדשה. נכון, לא רק מחבלים משתחררים זוכים לקבלות פנים כאלה. גם עבריינים פליליים מתקבלים לאחר השחרור עם מטחים של סוכריות וחגיגות. ואין כאן שום נחמה. חברה שמתמודדת עם מפלס אלימות גובר בתוכה הופכת דווקא את האלימים ביותר בתוכה לגיבורים.
יש כבר מי שטוען, כמו בן גביר וסמוטריץ', שההזדהות של אנשי ציבור עם אבו-מוך מוכיחה שאין מקום לשותפות פוליטית. אולם זה יהיה ניצחון לתומכי אבו-מוך. אותם אנחנו צריכים לחזק?
פה ושם נשמעו הסתייגויות מקבלת הפנים. זה לא אנחנו, אמרו תושבים, אלא חברי משפחה של המחבל. אבל לא רק. איברהים צרצור, לשעבר ח"כ מטעם רע"מ, השתתף בקבלת הפנים לאבו-מוך. כמוהו גם מזכ"ל בל"ד. אנשי הציבור שהיו שם מעודדים לא רק רצחנות כלפי יהודים אלא גם אלימות שפוגעת, כידוע, בעיקר בערבים.
כדאי להפנים: אין דבר כזה "ערביי ישראל" כמו שאין דבר כזה "יהודי ישראל". הם לא עשויים מקשה אחת. יש דעות, יש זרמים, יש מחלוקות קשות ונוקבות. לצד אלה שחוגגים את שחרורו של המחבל יש מספר גדל של צעירים שמתגייסים לשירות לאומי, ולפעמים גם צבאי. החתירה לשותפות, לשוויון בזכויות ובחובות, היא מסע ארוך. אין זבנג וגמרנו.
בן-דרור ימיני
יש כבר מי שטוען שההזדהות של אנשי ציבור עם אבו-מוך מוכיחה שאין מקום לשותפות פוליטית. איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ' אמרו את זה בלי קשר לקבלת הפנים. אולם פסילת השותפות תהיה ניצחון לתומכי אבו-מוך, הרי הם בעד רצחנות ונגד שותפות. אותם אנחנו צריכים לחזק?
יש קואליציה של רדיקלים, ערבים ויהודים, הם מזינים אלה את אלה. השאלה היא רק מי ינצח. אין שום צורך לזלזל בחוגגים או להשלות את עצמנו שהם מיעוט מבוטל. אבל אין גם שום צורך להעניק להם את המנדט על יחסי יהודים וערבים.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com