1 צפייה בגלריה
אלוף (מיל') גיורא איילנד
אלוף (מיל') גיורא איילנד
גיורא איילנד
(צילום: עמית שעל)
רבים מדי בישראל לא מתחסנים נגד קורונה, משום שהם קשובים לקולות הטוענים בלהט כי החיסון מסוכן מהמחלה. שני סוגי טיעונים נשמעים מולם - סוג טיעון אחד נכון, ואילו השני נגוע בכשל לוגי מסוכן.
הטיעון הראשון בעד חיסונים הוא מדעי ומבוסס על עובדות מוצקות. ישנן לפחות ארבע כאלה: חברות פייזר ומודרנה ערכו את הניסוי שלהן לפי הספר על אלפי אנשים, וכבר השבוע ניכר מנתוני קופת חולים כללית כי יעילות החיסון גבוהה מאוד; ה-FDA, הסמכות העליונה, אישרה את החיסון; הסטטיסטיקה בארץ מראה בבירור את ההלימה בין שיעור המתחסנים לפי גיל ויישוב לבין הירידה בתחלואה; והוכח כי המוטציה הבריטית מסוכנת יותר מהנגיף המקורי. המסקנה ברורה: תוחלת הנזק מקבלת החיסון, אם בכלל קיימת, נמוכה בהרבה מהתוחלת שבאי-קבלתו.
טיעונים לוגיים אלה אמורים להספיק, מה עוד שהצד האחר, זה שקורא שלא להתחסן, לא מביא שום טיעון המבוסס על עובדות. אלא שמי שכועס על מפיצי שמועות השווא לא מסתפק בטיעון הגיוני מהסוג הראשון, אלא משתמש בהתרסה גם בטיעון מהסוג הבא: "מי אתם שתגידו לא להתחסן, הרי אינכם רופאים". זהו טיעון שגוי ואף מסוכן. הוא מסתמך על ההנחה כי אם מדובר בנושא רפואי, אזי הרופאים מן הסתם צודקים ואחרים לא. ובכן, רופאים, כמו בעלי מקצוע אחרים, לעיתים צודקים ולעיתים לא.
ההבדל העיקרי בין משטר דיקטטורי למשטר דמוקרטי הוא שבראשון ישנה הנחה שהשליט תמיד צודק, ואילו בדמוקרטיה מותר לאתגר את ההנחה הזו. רופאים טועים כמו אנשים אחרים
יותר מכך, אם בעל מקצוע יודע יותר מאנשים אחרים, אז מן הסתם הוא יידע להציג טיעונים יותר משכנעים - אבל חובת ההוכחה היא עליו. ערב מלחמת יום כיפור טען ראש אמ"ן, האיש הכי בכיר והכי מוסמך להעריך את כוונת האויב, כי לא תהיה מלחמה. ההסברים שלו היו דחוקים, אך איש לא העז לערער על הערכתו היות ש"הוא יודע". בשנת 2000 התנגדו רוב אלופי המטכ"ל (ואני ביניהם) לרעיון של נסיגה מלבנון. בדיעבד, נכון להודות שנשות "ארבע אמהות" צדקו הרבה יותר מאיתנו, "המומחים".
חשוב לעשות הבחנה חדה בין הידע והמקצועיות הנדרשים לפעולה מסוימת לבין היכולת להחליט מה עדיף לעשות. מנהיגות "ארבע אמהות" לא ידעו לפקד על מבצע מורכב בלבנון, אבל אין זה אומר שהן ידעו פחות מה נכון לעשות. כך גם ביחס לרופאים: הם יודעים לעשות דברים שאחרים לא יודעים, אך אין זה אומר שהם יותר צודקים בשאלה מה כדאי לעשות.
ההבדל העיקרי בין משטר דיקטטורי למשטר דמוקרטי הוא שבראשון ישנה הנחה שהשליט תמיד צודק, ואילו בדמוקרטיה מותר לאתגר את ההנחה הזו. יש לריבון סמכות להחליט, אך זכות זו לא נובעת מהאקסיומה שהוא בהכרח גם צודק. רופאים טועים כמו אנשים אחרים, לעיתים הם גם מטעים, ולעיתים - כן, יש להם גם שיקולים זרים.
לכן האמירה כי טיפול מסוים הוא נכון כי רופא אומר כך, וטענה הפוכה איננה נכונה היות שהדיוט אמר אותה, היא כשל לוגי קלאסי מהסוג של "פנייה לסמכות".
ההתגייסות של אנשי תקשורת ובעלי דעה הקוראים להתחסן היא נכונה, אך בתנאי שימשיכו להסתמך רק על טיעונים של ממש, ולא משום ש"הרופאים צודקים ואחרים טועים".
  • אלוף (מיל') גיורא איילנד היה ראש המועצה לביטחון לאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com