(צילום: עמית שאבי, AP)
ההודעה על ההסכם הקרב עם בחריין הרגישה כמו שידור חוזר של ההסכם עם איחוד האמירויות: דונלד טראמפ הומלץ לעוד פרס נובל שאין לו הרבה סיכוי לקבל, בעזה שרפו באוטומט את תמונתו של חמד בן עיסא אאל ח'ליפה הבחרייני במקום את תמונתו של מוחמד בן זיאד מהאמירויות, בישראל התגובות התפלגו כרגיל בין הביביסטים שהריעו בהגזמה והחמוצים שהזכירו שבחריין - כן-כן גם היא, אינה דמוקרטיה ליברלית, וכי המיעוט הסוני שולט שם על הרוב השיעי באופן שאינו סימפטי כלל ועיקר.

אבל יש בכל זאת כמה דברים שהופכים את ההסכם הישראלי-בחרייני למעניין כשלעצמו. ראשית, עצם העובדה שהוא קרה מצביעה על כך שהפיילוט הצליח: חגיגת הנורמליזציה בין ישראל לאמירויות התקבלה בשוויון נפש יחסי בעולם הערבי, הפלסטינים לא הצליחו להרוס את המסיבה ולגייס תמיכה נגדית, לא בליגה הערבית ולא ברחוב. הסעודים, ששלטון המיעוט הסוני בבחריין נסמך עליהם ובמידה מסוימת מקבל מהם הוראות, עקבו מקרוב והחליטו שאפשר לתת אור ירוק לעוד הסכם שלום.
שנית, הפלסטינים מפנימים שלא מדובר באירוע חד-פעמי אלא בגל, שהם מכנים "נכבה שנייה". מנהיגי מדינות ערב, וחמור יותר, מה שנהוג לקרוא "הרחוב הערבי", מפנים אליהם גב. האמת הקשה מבחינת הפלסטינים היא שגם אם חלק גדול מהערבים עדיין היה שמח בשחרור פלסטין, מנהיגיו לא משלמים מחיר משמעותי כשהם מעדיפים את ישראל על פניהם. זה כישלון פוליטי, דיפלומטי, אבל חשוב מכל - כישלון עצום בקרב על התודעה הערבית. צריך כישרון כדי לקחת קונצנזוס כמעט מוחלט כמו פלסטין, ירושלים, אל-אקצא, ולשחוק אותו לכדי עוד עניין שנוי במחלוקת, אחד מני רבים.
אגב, הנקודה המרתיחה ביותר מבחינת הפלסטינים היא ההתעקשות של ג'ארד קושנר לכלול בהסכמים סעיף שמאפשר למתפללים מוסלמים מהאמירויות ומבחריין להגיע להתפלל במסגד אל-אקצא. במסווה של הבטחת חופש דת למוסלמים, יש הכרה משתמעת בריבונותה של ישראל בכל ירושלים ובשליטתה במקומות הקדושים לאסלאם.
לאן הם ילכו מכאן? בניגוד לישראלים הציניים, בבית הלבן יש מי שעדיין מקווה שגם אם לא אבו מאזן, המנהיג שאחריו יפנים שחייבים להתגמש ולשנות כיוון. אבל במציאות נראה שחישוב המסלול המחודש של הפלסטינים לא מביא אותם לדרך המשא ומתן, להיפך. אנשים כמו נביל שעת', דווקא מהרהרים בקול באפשרות של אינתיפאדה חדשה, בתיאום עם חמאס.
אם הפלסטינים מיואשים, הרי שהאיראנים חווים תחושת מצור, שכן בניגוד למיקוד הכלכלי והמסחרי בהסכם עם האמירויות, הפוקוס של ההסכם החדש יהיה שיתוף פעולה צבאי ומודיעיני מול איראן הסמוכה. משמרות המהפכה כבר איימו בתגובה על "מעשה הטיפשות" הישראלי-בחרייני. האיראנים יכולים להציק לבחריינים בהרבה צורות, כולל בהתססה של האוכלוסייה השיעית שחלקה נתון להשפעתם, אבל כנראה תמיד יש איזשהו מחיר לשלום.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com