כשההפגנות בלבנון פרצו באוקטובר 2019, ג'ניפר, תיימור ודיינה הפגינו כחלק מאותה תנועה המונית, חדורי אופוריה, אחדות ונחישות להפיל את ההנהגה המושחתת. אבל שנה מסויטת שבה הם חזו בכלכלת לבנון נכנסת לסחרור ובפיצוץ ענק שהרס את ביירות הותירה את שלושת הצעירים עם נקודות מבט שונות בכל הנוגע לחיים ולהמולדת שלהם.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
לבנון עוברת את אחת התקופות האפלות בהיסטוריה הכאוטית שלה. העוני הגואה לצד מה שנראה כמו בריחת מוחות, מעידים על עתיד עגום עוד יותר שצפוי למדינה. כשהיא עומדת מול המציאות הזו, אשת הפרסום ג'ניפר חרב ויתרה על השינוי, בעוד היזם תיימור ג'רייסטי החליט לחפש אותו בחוץ לארץ. האקטיביסטית והסופרת דיינה עייאש החליטה להישאר – ולעבוד קשה יותר להשגת הצדק.
המסלולים השונים שבהם בחרו ממחישים את האתגרים שעימם מתמודדת תנועת אקטיביסטים שיצאה לדרך בקול תרועה רמה, אבל הלכה ונחלשה בצל סדרת משברים שרוקנה ממנה את כל האנרגיה המהפכנית שלה.
ההפגנות בלבנון, אוקטובר 2019
(רויטרס)
כשההפגנות פרצו בביירות ב-17 באוקטובר אשתקד בעקבות הטלת מס חדש על שיחות באמצעות אפליקציית וואטסאפ, ג'ניפר יצאה מהקולנוע. היא לבשה חולצה מכופתרת שבחרה במיוחד להרצאה במסגרת העבודה שלה. "הבטנו סביב וראינו שריפות", תיארה הצעירה בת ה-26 מביתה שבביירות, שנפגע בפיצוץ הקטלני שאירע בנמל בעיר בחודש אוגוסט השנה.
היא רצה לביתה כדי להחליף בגדים – וחזרה במהירות כדי להצטרף למפגינים. "לא הבנתי דבר באותו זמן, אבל זה הרגיש כל כך טוב להיות בזעם", היא אמרה. ג'ניפר הפסיקה ללכת לעבודה למשך חודשיים, כדי להישאר ברחובות כל היום. "זה היה חלום יפהפה. החלום של התחלה חדשה, של דבר טוב יותר".
אבל אז, החל המשבר הכלכלי הקשה ביותר של לבנון זה כמה עשורים לנגוס, והתשישות הופיעה. "לא יכולתי להמשיך עם כל האקטיביזם הזה", היא אומרת.
אחרי הפיצוץ בנמל ביירות, שנחשב לאסון המשמעותי ביותר בתקופת השקט של לבנון, ג'ניפר קיוותה לגל נוסף של יציאה לרחובות, על רקע ההאשמות ברשלנות נגד מנהיגי המדינה. אבל כמה ימים אחרי ששרדה את הפיצוץ, היא הוכתה קשות על-ידי אנשי כוחות הביטחון הלבנוניים בזמן שהגנה על ילד מפני האלות שלהם. "ברגע הזה זה הכה בי", היא אמרה.
"הם כל כך חזקים שהם יכולים להשתיק אותך", אמרה על מה שהיא מגדירה האליטה השלטונית, שנראה שלא חשה בלחץ המקומי והזר לשינוי. "למה להמשיך להילחם?".
"אף אדם לא צריך לחיות כמו העם הלבנוני"
במשך 292 יום, לפי הספירה שלו, תיימור ג'רייסטי שם את כל מה שהיה בחייו בצד – כדי לסייע בארגון קבוצת הפגנות. את ניהול חברת הרהיטים שבנה במשך 10 שנים מסר תיימור בן ה-33 לשותף שלו. "בקושי ראיתי את הילדים שלי", הוא מספר. את המשרד שלו בביירות הוא הפך לנקודת מפגש למנהיגי ההפגנות, שם תכננו את הצעדים הבאים.
תיימור היה ברחובות כמעט בכל יום, גם כשההפגנות דוכאו באמצעים קשים. הוא התחיל לקבל אזהרות משירותי הביטחון ואיומים מצד תומכי מפלגות שונות. "אנחנו נדקור אותך בגב ולא תדע מאיפה הסכין הגיעה", הוא מצטט את אחת האזהרות שהועברו לו. בהמשך הגיעה אזהרה מצמררת יותר, שפירקה אותו, כלשונו: "אנחנו יודעים לאיזה בית ספר הבן שלך הולך".
עם הקריסה הכלכלית שחיסלה את העסק שלו, החליט תיימור בחודש יוני לתכנן את המעבר שלו לצרפת. שבוע אחד לפני הפיצוץ בנמל ביירות, שבו נהרגו גם חמישה מחבריו, הוא עבר עם משפחתו לניס. "אף אדם לא צריך לחיות כמו שהעם הלבנוני חי", הוא קובע.
כשהחלה ההתפרצות ברחובות ב-17 באוקטובר בשנה שעברה, דיינה, מייסדת קבוצת האקטיביסטים "חוף מבטחים לאמנים", יצאה החוצה במהירות. "זה היה זעם טהור וצודק", היא אומרת. "סוף סוף, הקשר ההדוק לא היה רק סביב הצוואר שלי – אלא סביב הצוואר של כולם. זה הפיק את התגובה הזו".
כעבור יומיים היא עברה מהשתתפות במצעדים לחסימת מחלף ראשי בביירות – רגע שהיא אומרת שהעמיד את האשליה שאסור לגעת בממסד הלבנוני בפני אתגר. "זה נתן לנו כל כך הרבה כוח", היא אומרת. בחודשים שלאחר מכן, דיינה הפכה לדמות מוכרת בחוגי ההפגנות.
היא פעלה ללא פשרות כדי להגן על כל הגורמים שמצאו ב"מהפכה" הלבנונית תמריץ – כולל מקדמי זכויות נשים, עובדים מקומיים שהיגרו למדינה וגם קהילת הלהט"ב. "זה מה שסימן לי שאני לא היחידה שחושבת שיש לנו על מה להילחם", היא אמרה.
כשהיא מסתכלת על המומנטום האבוד של תנועת ההפגנות נגד הממשלה, היא סבורה שאקטיביסטים רבים פשוט העבירו את האנרגיות שלהם למאמצי הסיוע שלאחר הפיצוץ בביירות. דיינה מסרבת לקבל את הטענה שההפגנות מתו, ומתעקשת שכל משבר שמכה במדינה – הוא סיבה חדשה להילחם.
