(צילום: שמוליק דודפור)

החזרה המבורכת לשגרה אחרי הקורונה הביאה איתה החמרה בעומסי התנועה בכבישים. מומחים מזהירים שללא פעולות מיידיות מצד משרד התחבורה המצב יחמיר. הסיבות לכך ידועות: בישראל אין מערכת תחבורה ציבורית יעילה והתלות ברכב הפרטי רק עולה עם השנים. לכך יש להוסיף את הגידול באוכלוסייה, הצפויה להכפיל את עצמה בתוך 25 שנים, ואת התכנון השגוי של שכונות חדשות המעודד שימוש ברכבים פרטיים. וגם לא שכחנו את ההתנגדות הפוליטית לתחבורה ציבורית בשבתות ובחגים, ואת הסחבת בתכנון ובביצוע של פתרונות להסעת המונים. את התוצאה אפשר להרגיש בתל אביב-יפו, אבל לא רק - המשבר התחבורתי גורם לפקקי ענק כמעט בכל כביש בין-עירוני, ובתוך הערים עצמן.
אז מה נדרש? בראש ובראשונה חייבים לשנות תפיסה. במקום לסלול עוד ועוד כבישים לטובת כלי רכב פרטיים שיעמדו בפקקים, יש להציב בראש סדר העדיפויות את התחבורה הציבורית והשיתופית. בצד קידום יעיל של מיזמי הרכבת הקלה, שתושלם במקרה הטוב בעוד עשור, והמטרו - שייסע במטרופולין בעוד שני עשורים, יש ליישר קו עם רוב ערי המערב, אשר יצרו אלטרנטיבות באמצעות פיתוח מנעד רחב של פתרונות תחבורה והתניידות.
לצד זאת, הרשויות המקומיות צריכות לתעדף במידה גבוהה את הבטיחות והנוחות של הולכי הרגל. הליכה בתוך העיר היא כשלעצמה פתרון תחבורתי ירוק, יעיל ובריא. שני רכיבים אלה - תחבורה ציבורית ושיתופית ותשתיות להולכי רגל - צריכים כאמור לעמוד בראש, ומעט מתחתם יש לעודד התניידות בכלים אישיים כגון אופניים, קורקינטים ואופנועים. רק בסוף - בתחתית הסולם - את כלי הרכב הפרטיים. זהו שינוי תרבותי ותודעתי מתחייב.
ניתן לקדם רגולציה של כלי תחבורה שיתופיים. אסדרה כזו עשויה לכלול האטה אוטומטית של מהירות הנסיעה, הגבלה על מספר הכלים המותרים בעיר, מניעת כניסה למתחמים מסוימים ועוד
שינוי סדר העדיפויות הוא צו השעה לא רק בגלל העומס בכבישים. הניסיון העולמי מלמד שערים שהשכילו לייצר חלופות לרכב הפרטי - למשל, בצפון מערב אירופה - נהנות משיפור בכל מדדי החיים, כולל בתחומים הכלכליים, התרבותיים והקהילתיים. לעומתן, ערים שנשארות תלויות ברכב הפרטי סובלות יותר מזיהום אוויר, מפקקים, ממעבר אוכלוסייה אל הפרברים שסביבן ומדעיכת המרקם העירוני והקהילתי.
השינוי שאני מציע מחייב שורה של מהלכים ממשלתיים. בין היתר, יש לסמן נתיבי תחבורה ציבורית בלעדיים לאורכה ולרוחבה של ישראל על חשבון נתיבים לכלי רכב פרטיים, ולאכוף באמצעות מצלמות. יש לדאוג לתחבורה ציבורית נגישה ואמינה, שתיתן מענה רציף ותכוף - 24/7. נדרשת רגולציה של הכלים השיתופיים כדי להבטיח את בטיחות המשתמשים והולכי הרגל.
יש לוודא כי מערכות התחבורה המגוונות ייצרו פתרון דלת-לדלת למשתמשי הדרך באמצעים מגוונים. ומעבר לפינה, טכנולוגיה חדשנית דוגמת כלי רכב אוטונומיים, חשמליים ושיתופיים תעודד תחבורה שיתופית בהיקפים משמעותיים. גם שינויים בשוק העבודה, כמו עבודה מהבית, עשויים לתרום לצמצום הביקוש לנסיעות בשעות העומס לאזורי ביקוש.
הניסיון של תל אביב-יפו מלמד, כי חלק מהמהלכים הללו ניתנים לביצוע כבר כעת במישור העירוני. לדוגמה, ניתן להפוך רחובות למוטי הליכה, כך שיהיו פתוחים לתנועה עבור הולכי רגל ורוכבי אופניים בלבד. ניתן ליצור תנאים טובים להליכה ברגל על ידי הרחבת מדרכות והפרדת תנועת רוכבי האופניים, הצללה באמצעות נטיעת עצי רחוב, הוספת פינות ישיבה והתאמת צמתים להולכי רגל.
רון חולדאירון חולדאי
ניתן גם להרחיב את רשת האופניים בעיר ולקדם רגולציה של כלי תחבורה שיתופיים. אסדרה כזו עשויה לכלול האטה אוטומטית של מהירות הנסיעה באזורי חיכוך עם הולכי הרגל, הגבלה על מספר הכלים המותרים בעיר, מניעת כניסה למתחמים מסוימים, הזרמת נתונים בזמן אמת, הטלת חובת הצמדת לוחיות רישום וקסדות, סריקת תעודת זיהוי לאימות גיל המשתמשים, והטלת חובה על המשתמשים לחנות רק בחניה מוסדרת.
ולבסוף, נדרשים גם צעדים לא פופולריים כגון הפחתת תקני החניה בפרויקטים חדשים למגורים, העלאת תעריפי החניה בכחול-לבן ובחניונים, והגבלת מספר תווי החניה למשק בית. צעדים כאלה נתקלים לא אחת בהתנגדות, אך יישומם הכרחי. אם נשכיל לאמץ פתרונות ברוח זו ברמה הלאומית, נראה את האור שבקצה הפקק.
  • רון חולדאי הוא ראש עיריית תל אביב-יפו
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com