נסרין חדאד חאג' יחיאנסרין חדאד חאג' יחיא
נסרין חדאד חאג' יחיא
"הפופוליזם ניצח ואזרחי ישראל הפסידו", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאומו בפתיחת כנס החורף כשהתייחס ליציאה מסגר הקורונה הראשון. והוא לא טועה: הפופוליזם אכן ניצח לעת עתה - אבל מכיוון אחר לגמרי.
דוגמה בולטת לניצחון הפופוליזם בארץ היא השימוש הגובר והולך במונח "עם ישראל" בהקשרים אזרחיים מובהקים, שמאפשר לדחוק את האזרחים הערבים אל מחוץ לגבולות השיח. אז כן, אזרחי ישראל הפסידו, במובן שגריעת ציבור שלם מהשיח מהווה כרסום ביסוד האזרחי המשותף.
בפופוליזם מדיר, כפי שציין פרופ' דני פילק המתמחה בנושא, המונח "עַם" יכול לשמש כדי לדחוק את האחר ועל ידי כך להגן על זהות קולקטיבית מאוימת. באמצעות השימוש במונח "עם ישראל" מבקשים הפוליטיקאים הפופוליסטיים לקבוע מי חלק מהקולקטיב ומיהו סרח עודף, שלא לומר בוגד. במילים אחרות: מי הטובים ומי הרעים.
אחד מסימני התקופה, המסמלים את הסכנה המאיימת באופן עמוק על הזהות האזרחית, הוא השימוש הגובר ב"עם ישראל" על ידי נציגים רשמיים בפניות האמורות להיות מכוונות לציבור הרחב, והאזרחים הערבים בתוכו. לא רק שהשיחה מתנהלת בשפה העברית, כרגיל, אלא גם המונחים הינם פרטיקולריים. ראש הממשלה, למשל, אשף בזה.

השיח המדיר הזה מחלחל גם לזירה המסחרית. בפרסומת לחברת מזגנים שעלתה לפני כמה חודשים שיבח הטאלנט את "האור הגדול" שיוצא מ"עם ישראל" דווקא ברגעי משבר. כשפוליטיקאים בוחרים להדיר את הציבור הערבי, הרווח הציני שהם מנסים לגרוף ברור, אבל כשחברה מסחרית בוחרת לעשות כן, מתגנבת השאלה מדוע היא מוותרת ביודעין על קהל יעד רלוונטי ובשם מה? אולי גם זה סימן שהפופוליזם ניצח ואזרחי ישראל הפסידו (ואולי, גם אותה חברה מסחרית).
המונח "עם ישראל" טומן בחובו משמעויות תרבותיות, היסטוריות ורגשיות עמוקות עבור יהודים בלבד. כשמדובר על סוגיות אזרחיות, ולא בקונטקסט אחר שבו כמובן אין פסול בשימוש במושג, המשמעות עבור הציבור הערבי ברורה: איתות נוסף מצד הקולקטיב היהודי על היותנו גורמים בלתי רצויים. בכך מצטרפת להנצחת מעמדו של הציבור הערבי כגורם נחות לא רק אפליה לאורך עשורים, אלא גם טרמינולוגיה מוקפדת.
כדי להכניע את הפופוליזם ולמנוע מאזרחי ישראל להפסיד, בכך שאזרחותם במובנה העמוק תתרוקן מתוכן, יש להתחיל בשינוי המינוח ומשם להמשיך גם לשינויים החוקתיים.
דווקא בתקופה שבה המשבר הבריאותי-כלכלי משותף לכלל החברה, ואינו נחלת קבוצה אחת, זה הזמן להתחיל לדבר באופן המדגיש את שותפות הגורל. אולי ניתן ללמוד מהמחוות הלשוניות כלפי ידידת האמת החדשה, איחוד האמירויות, שכלפיה מרעיפים רבים טקסטים נרגשים בשפה הערבית, מה שלא זכור לי שנעשה בתדירות גבוהה כלפי האוכלוסייה הערבית בישראל, אשר מבקשת גם היא לכונן "הסכמי נורמליזציה" עם המדינה.
  • ד"ר חדאד חאג'-יחיא היא ראשת התוכנית לחברה הערבית בישראל במכון הישראלי לדמוקרטיה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com