בדיקות קורונה בחורהבדיקות קורונה בחורה
בדיקות קורונה בפזורה הבדואית
( צילום: אילן תיבי, כללית מחוז דרום)
עם התפרצות מגפת הקורונה לכל מת היה שם. כיום, כשיש קרוב ל-3,000 קורבנות – הם נותרים אלמונים. אחד מהם היה מכר שלי, שהלך לעולמו לפני כשבועיים, בגיל 68, במחלקת הקורונה של אחד מבתי החולים בצפון. לא מדובר היה באדם מופקר או חסר זהירות. מתחילת המגפה הוא הסתגר בבית, עטה מסכה, נמנע מהתקהלות, לא הגיע למסגד והתפלל חמש פעמים ביום בבית. אלא שלפני חודש וחצי הוא נשבר. הוא לא רצה ללכת לחתונה של נכדתו, אבל בסופו של דבר נכנע ללחצים המשפחתיים, ושם נדבק.
בגל הקורונה הראשון התנהלה החברה הערבית למופת ונתוני התחלואה היו בהתאם. התוצאות הגרועות של הגל השני הן לא רק תוצאה של עייפות החומר, אלא גם של משבר אמון מול מדיניות ששמה את הבריאות שלה בתחתית סדר העדיפויות. על פי הנתונים בשבוע שעבר, כ-50% מתחלואת הקורונה בישראל הייתה בקרב האוכלוסייה הערבית, ורוב ההדבקות בה מקורן בחתונות.
דרך מוכחת אחת להיחלץ מהמלכודת היא "אוריינות בריאות" - היכולת של הפרט להשיג, לקרוא, להבין ולהשתמש במידע על אודות הבריאות ומערכת הבריאות בכדי לקבל החלטות מותאמות ולהיענות להנחיות הרפואיות.
חוק בריאות ממלכתי אמור להבטיח שוויון בשירותי הבריאות, אבל בפועל אין שוויון. רוב הערבים גרים בצפון ובנגב – אזורים שמראש סובלים מפערים בלתי נסבלים מול מדינת תל אביב
האוריינות הבריאותית של החברה הערבית בישראל נמוכה, כפי שעולה מהמחקר של פרופ' דיאן לוין. היא קשורה באורח חיים לא בריא, שימוש לקוי בשרותי הבריאות וחוסר הטמעה של הנחיות.
חוק בריאות ממלכתי אמור להבטיח שוויון בשירותי הבריאות, אבל בפועל אין שוויון. רוב הקהילה הערבית גרה בצפון ובנגב – אזורים שמראש סובלים מפערים בלתי נסבלים בתחום הזה מול מדינת תל אביב. אבל גם אם הייתה לנו מערכת בריאות שוויונית, לא בטוח שהיינו מגיעים לשוויון בריאותי בין יהודי מרעננה לבין ערבי מרהט. הסיבה שיש צורך בהכוונתה לקבוצות אוכלוסייה עם מאפיינים תרבותיים שונים ומורכבים.
סוכרת והשמנה הן דוגמה מובהקת לפער במדדי הבריאות והדבר נובע משתי סיבות עיקריות: אוריינות בריאותית נמוכה ושירות רפואי לא מותאם תרבותית. בחברה הערבית שיעור הסוכרת גבוה פי שניים, איזון הסוכרת נמוך יחסית, שיעור הסיבוכים של המחלה גבוה פי שלושה ועלות הטיפול פר מטופל כפולה. ככלל, עלויות האשפוז של החברה הערבית גבוהים בכ–2.5 מיליארד שקל בשנה בהשוואה לחלקה באוכלוסייה הכללית, וזה נובע בעיקר בשל התחלואה בסוכרת.
סוכרת היא מחלה שבמשך שנים ארוכות לא ניכרים בה תסמינים, בערך 20 שנה. כדי להימנע ממנה יש צורך בשמירה על תזונה בריאה ולקבל תרופות שנים לפני שמתחילים הסיבוכים. אלא שההסתכלות עליה בחברה הערבית היא "עד אז אלוהים גדול", שזה היבט של אוריינות בריאותית נמוכה.
בחודש שעבר: פיזור חתונה בכפר קאסם


לא הכל כסף. גם הגישה חשובה, והגישה לקהילה הערבית שגויה. ועדיין, עוד בימי השר יעקב ליצמן גיבשו משרדי הבריאות והאוצר תוכנית של כ-800 מיליון שקל לשדרוג שירותי הבריאות בחברה הערבית, אבל אנחנו עדיין צריכים להילחם על יישומה.
וכאן זה מתחבר לעניין החתונות. בעוד החברה הפנימה את הצורך בתפילות במרחב הפתוח או בקבוצות קטנות, על חתונות בהשתתפות מאות אנשים - לא ויתרו. על פי האפיונים של החברה הערבית, לפרט אין ברירה אלא להשתתף בשמחה, מאחר שערך המנהגים הנטועים עמוק בתרבות שלנו עולה על ערכים אחרים כמו הבריאות, הדת או אפילו הפרת הנחיות. וזה רק מחייב הסתכלות אחרת של מערכת הבריאות, כולל צורת טיפול שונה ושימוש בשפה אחרת.
אז הנה לנו שילוב בין חוסר אחריות של אנשים, יחד עם מדיניות ממשלתית שלא מותאמת לתרבותם. זה שילוב אסוני ממש, שגם אנחנו הרופאים עומדים חסרי אונים מולו.
  • פרופ' בשארה בשאראת הוא יו"ר החברה לקידום בריאות האוכלוסייה הערבית בישראל בהסתדרות הרפואית, וחבר הפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com