בנימין נתניהו אמיר אוחנהבנימין נתניהו אמיר אוחנה
בנימין נתניהו ואמיר אוחנה
(צילום: עמית שאבי)
העובדה שמסיבות פוליטיות ובלתי ענייניות טרם מונו בכירים בשירות הציבורי, כמו מפכ"ל קבוע, הביאה בשבת להתפרצויות האלימות כנגד אזרחים שביקשו למחות כנגד מדיניות הממשלה. במסגרת ההפקרות שחווינו במוצאי שבת הותקפו מפגינים סמוך לבתיהם, במגוון זירות, על ידי אזרחים מוסתים וחמומי מוח. אלא שמשטרת ישראל כשלה פעמיים: פעם אחת בהגנה על המפגינים המממשים את זכות המחאה בשטח הפתוח ותוך שמירה על ריחוק חברתי; ופעם שנייה בהפעלת אלימות וכוח בלתי מידתי נגדם. מי שבמשך שנתיים ביקש להחליש את משטרת ישראל באמצעות הימנעות ממינוי מפכ"ל קבוע - מצליח במשימתו.

בשטח, המשטרה נוהגת כעדר ללא רועה. למרות היומרה לקדם את המטרה הנעלה של בלימת התפשטות התחלואה, התשתית העובדתית מספרת סיפור אחר לגמרי. מחקרים מלמדים שהסיכון להדבקה בחלל פתוח הוא 6% בהשוואה לחללים סגורים, ועדיין לא פורסמה (בארץ או בעולם) שום עדות מחקרית משכנעת וחד-משמעית לקשר בין הפגנות והתגברות התחלואה.
כך שאם בלימת התחלואה הייתה האינטרס העליון שמכתיב את הקצאת משאבי האכיפה של המשטרה, היינו מצפים להיווכח, בראש ובראשונה, בפריסה נרחבת של שוטרים באזורי התקהלויות בחללים סגורים. בטח כאשר כ-40% מהנשאים המאומתים בשבוע שעבר היו מהקהילה החרדית, אשר חלקה באוכלוסייה הכללית הוא 12% בלבד. זהו מוקד התפשטות המגיפה בימים אלה והאכיפה כלפיו הייתה בלתי אפקטיבית בעליל.
כבעלי בריתו הפוליטיים של ראש הממשלה, ניכר שהחרדים קיבלו עד עתה חסינות מפני אכיפת יתר. רק אחרי שהתגברו הביקורות בעקבות הפגנות מוצ"ש, ראינו אתמול (יום א') את מחזות האכיפה החריגים גם ביישובים החרדיים.
ההפגנות בתל אביב במוצאי שבת
(צילום: ברק סלע, הדגלים השחורים, ביקורת בונה, מטה מחאת הצעירים)

עימותים אלימים בירושלים, אמש
(צילום: א.כהן, חיים גולדיטש)

בינתיים, השר לביטחון פנים אמיר אוחנה בוחר בפועל לתפקד יותר כעוזר אישי וכמקדם האינטרסים המשפטיים של ראש ממשלה בנימין נתניהו הנאשם בפלילים. מדיווחים בתקשורת עולה שהוא פועל ישירות מול מפקדי המחוזות, שתלויים בו לטובת קידומם האפשרי למפכ"לות, מתוך מטרה לעודד את השוטרים לנהוג באגרסיביות יתרה לשיתוק המחאות.
הציבור מבין שנתניהו נמנע מקידום מינויים (כמו מפכ"ל, פרקליט מדינה, או מנכ"ל משרד ראש הממשלה) כדי לשפר את מצבו האישי והמשפטי, ובכך נפגעת היכולת של הממשלה להיאבק בהיבטים הבריאותיים והכלכליים של משבר הקורונה. במצב כזה, לא פלא ששיעורי האמון הציבורי בניהול המשבר על ידי נתניהו צנחו ל-27% מכלל הציבור מ-57% בחודש מרץ (לפי בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה).
אסור שהממשלה תמשיך לפעול כממשלת מעבר משותקת, שאיננה ממנה בעלי תפקידים תוך שהיא מועלת באחריותה להעביר תקציב מדינה, שהוא חיוני כדי לסייע לכלכלה ולמשק.
לכן, יוזמת שר הביטחון בני גנץ ושר המשפטים אבי ניסנקורן להקמת ועדות איתור למינוי פרקליט המדינה ומשנה ליועמ"ש היא צעד ראוי, חיוני ומתבקש, שהיה צריך לבצעו זה מכבר. מינוי בעלי תפקידים בכירים בשירות המדינה אינו פריבילגיה של שרי הממשלה. חובה עליהם לאפשר למוסדות המדינה לפעול בצורה מקצועית ומיטבית.
ההסכם הקואליציוני קבע שלא יבוצעו מינויים במשך 100 הימים הראשונים לכהונתה של הממשלה, אך 100 ימי השיתוק הראשונים חלפו. כעת קיימת חובה חוקית (וכך גם הובטח לבג"ץ על ידי נציגי הממשלה), ואין שום מניעה פוליטית להוציא לפועל את הליכי מינוי הבכירים בשירות הציבורי ובמערכת אכיפת החוק.
במקום להילחם באזרחים המוחים, הממשלה צריכה להיאבק בנזקי נגיף הקורונה. ולא ניתן להילחם בקורונה כאשר מוסדות הממשל והדמוקרטיה מתפקדים באופן חלקי ומקרטע במקרה הטוב. החיים של אלפי ישראלים והפרנסה של מאות אלפים תלויים בכך.
  • יוחנן פלסנר הוא נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com