(צילום: עמית הובר, אבי חי)
על רקע התפרצות הקורונה בכ-90 בתי אבות בישראל טוען מייסד עמותת משפחות הקשישים, ד"ר אוריין יצחק, כי הנתונים חמורים מאלה שבגל הראשון והשני. בראיון הבוקר (יום ה') למשדר באולפן ynet הוא ציין: "ההתפרצות היא מטרידה ואנו דורשים שמשרד הבריאות יתחיל לפעול".
ד"ר יצחק הוסיף: "אנו מקבלים נתונים גם ממטה מגן אבות ואימהות וגם משרד הבריאות שהם מאוד חלקיים, ואנו אוספים את רוב הנתונים שלנו מהשטח. היו 5,500 חולים בתוך בתי האבות ויותר מ-1,000 מתים. רק בשלושת ימים האחרונים יש לנו יותר מ-120 חולים וארבעה מתים".
- מאיפה הנתונים מגיעים?
"זה מגיע מהשטח. לא ממשרד הבריאות, לא ממטה מגן אבות ואימהות. הנתונים שלו מאוד מצומצמים וחלקיים. לא ניתן לדעת בוודאות באילו מוסדות מדובר כאשר יש תחלואה והתפרצות. עשרות משפחות פונות אלינו על כך שהן מקבלות בהפתעה את הודעת ההתפרצות. אם זה משמועות ואם מדיווחים מסודרים מהמוסדות. זה לא נעשה בשקיפות וצריך לתקן את העניין הזה".
- למה זה קורה בבתי אבות? אנו לא רואים התפרצויות כאלו בבתי חולים.
"אנחנו מתריעים כבר יותר משישה חודשים שיש להשוות את אופן הטיפול, הביקורים וההתמגנות שקיימת בבתי החולים לבתי האבות. בבתי החולים יש מאבטחים ומפקחים שנכנסים לחדרי המאושפזים ומעירים למטפלים ולצוות הרפואי כאשר יש חוסר שמירה או אכיפה על כללי ההתמגנות. בבתי האבות זה לא קיים. יש אחות זיהומית אחת שמדריכה את הצוותים, אבל הם נמצאים שם 24/7. כבר תשעה חודשים הם צריכים לעטות מסכה במשך 12 שעות, יום יום. זה קשה, במיוחד כשהם עושים עבודה מאוד קשה. צריך להכניס מיידית מאבטחים ומפקחים לתוך בתי האבות כדי לצמצם את התחלואה".
זעקת בתי האבות לא נשמעה
מהניסיון הטראומטי של גלי הקורונה הקודמים מובן שברגע שהתחלואה בבתי האבות עולה - קשה מאוד לעצור אותה והיא עלולה להגיע לאחוזי תמותה גבוהים.
הלוואי שיכולנו להגיד שאנחנו מופתעים מהמספרים, שזה צירוף מקרים מצער, שנעשה הכול כדי למנוע אותם, שבסיבוב השלישי של המגפה יש למדינת ישראל מספיק תובנות וכלים להגן על ההורים והסבים שלנו. אבל זה לא המצב, הכתובת הייתה על הקיר, ואת חלום הבלהות שנמצאות בו כל כך הרבה משפחות כנראה היה ניתן למנוע.
כבר חודשים שכל גורמי המקצוע מתריעים שאנחנו רגע לפני אסון, שלא מספיק להגדיר את הקשישים במוסדות כ"קבוצת סיכון". הם מתחננים לוועדות הכנסת, למשרד הבריאות, למשרד הרווחה ולקבינט הקורונה שישמע את זעקתם. הם הסבירו שאין מספיק מטפלים, שלא עושים מספיק בדיקות, שאין מספיק פיקוח, שאין מספיק אמצעי מיגון, שאין הדרכה לצוותים, שאין תקציב, ויותר מהכל - שהצוותים שחוקים וצריך לחזק אותם, כי הם אלו שמגינים בגופם ובנפשם על הקשישים.
אולם זעקתם לא נשמעה, ואת המחיר אנחנו רואים בשטח בדמות עשרות קשישים חולים חדשים ביום וכל שנותר הוא להתפלל על חייהם. בקבינט הקורונה השבוע התריעה השרה לשוויון חברתי מירב כהן על ההתפרצות בעשרות בתי אבות - נתון שהיה אמור לגרום לרעידת אדמה, אך האדמה שקטה והמספרים המשיכו לעלות.
לא ברור אם משרד הבריאות היה מודע לקצב שבו נתוני התחלואה במוסדות הגריאטריים עולים. במשך ימים הוא חדל מלפרסם את מספרי החולים החדשים שנוספים כל יום במוסדות ברחבי הארץ, נתונים שבדרך כלל מתפרסמים מדי יום ביומו. גם כשפנינו בבקשה לקבל את הנתונים הללו השבוע נאלצנו להמתין יותר מיממה עד שהועברו אלינו, בטענה שיש תקלה טכנית.
ונשאלת השאלה איך במשך ימים לא קיימת תמונת מצב מדויקת במקביל לעלייה המטרידה בשטח?
במקביל, בעמותת "משפחות הקשישים בבתי האבות" קורסים עקב פניות מבני משפחה שמנסים לקושש מידע בכאוס על יקיריהם שסגורים במוסד מהרגע בו החלה בו ההתפרצות. רבים מהם ניזונים משבבי מידע ושרויים בפחד תהומי – שיקיריהם יהיו הבאים בתור לחלות.
כבר היינו שם, בסרט האימה הזה. וכל שניתן לקוות הוא שהפעם הוא ייגמר טוב יותר מאשר בפעם שעברה.
