חודש הרמדאן בעיצומו ואיתו חזרו המראות המוכרים של התפרעויות ומהומות ב"מוקדים" בירושלים. הספקנו לשכוח, אבל לא פעם, לא פעמיים ולא שלוש גרר איתו הרמדאן אירועים אלימים במזרח ירושלים ובהר הבית, שנכון לעכשיו עדיין לא עלה על המוקד. אלא שהר הבית הוא הפיל שבחדר: כולם יודעים שהוא נמצא ברקע הדברים, אבל לא מדברים עליו.
שניים מתוך שלושה אירועים של כניעה ישראלית למהומות הרחוב בשנים האחרונות היו בהר הבית: משבר המגנומטרים ב-2017 וההשתלטות על מתחם שער הרחמים ב-2019. האירוע השלישי שהיה בשער שכם, השבוע, נותן עוד ביטחון עצמי למתפרעים שמבינים שככל שיפעילו יותר כוח, כך יגיעו ליותר הישגים.
גם גל הפיגועים ב-2015 עמד בסימן "הפיגועים למען אל-אקצא". כך החלה גם האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, וכך היה עוד בימי הצורר חאג' אמין אל-חוסייני, שהשתמש בספסל שהציבו חניכי תנועת בית"ר סמוך לכותל המערבי כתירוץ להתחיל פרעות קשות נגד היהודים בטענה ש"אל-אקצא בסכנה".
וכך עד היום. גם המהומות הנוכחיות בירושלים מתחילות בהתנהלות של ישראל בהר הבית. מתחילת חודש הרמדאן הידקה המשטרה, ככל הנראה בהוראה מלמעלה, את הפיקוח על העולים היהודים להר הבית. היא גם ביטלה, בהינף יד ולמשך כל החודש, שעה אחת מתוך הארבע הבודדות שבהן יהודים מורשים להיכנס להר.
השנה עומדת בפני ממשלת ישראל בחירה בין ריבונות ונוכחות בהר הבית ביום איחוד העיר, לבין בריחה נוספת שתהווה אשרור נוסף בפני המתפרעים כי הר הבית הוא מוקד התפרעויות בטוח עבורם
בהר עצמו אין דין ואין דיין. תחרויות בעיטות בכדור מתקיימות לעבר המקום שבו עמדו בתי המקדש, והיום עומדת בו כיפת הסלע, בניגוד לפסיקת בג"ץ שאסרה זאת. במקביל נשמעות קריאות "לירושלים עולים שהידים במיליונים", דגלי אויב מונפים ועוד.
כל אלה מספקים מוטיבציה ודלק בקרב המתפרעים שיוצאים מהר הבית לשער שכם והאזור, חמושים בביטחון עצמי מופרז, כדי לתקוף יהודים ושוטרים ברחובות.
בעוד כשבועיים תחול התנגשות בין שני מועדים חשובים בלוח המוסלמי ובלוח הישראלי: יום ירושלים יחול במקביל לימים האחרונים של הרמדאן ובהם "לילת אל-קדר" (ליל הגורל באסלאם). זה עומד להיות מבחן חשוב מאוד לממשלה ולמשטרה. מניסיון השנים האחרונות, בלילות אלה הן נוהגות לסגור כליל את הר הבית בפני יהודים ולפנות את כל הכוחות - כולל נקודת המשטרה בהר הבית - מה שהופך את ההר לזירת התפרעויות אלימה, ומשאיר את נקודת המשטרה לעלות באש. ההפקרות הזו לרוב מקרינה למהומות בכל מזרח ירושלים.
תום ניסניתומר זקןהשנה עומדת בפני ממשלת ישראל בחירה בין ריבונות ונוכחות בהר הבית ביום איחוד העיר, לבין בריחה נוספת שתהווה אשרור נוסף בפני המתפרעים כי הר הבית הוא מוקד התפרעויות בטוח עבורם, ללא משטרה וללא אכיפה.
במקביל מדובר במבחן לציבור היהודי, שביום ירושלים הזה יודיע ברגליו אם הוא מתכוון לממש את מילותיה של נעמי שמר "חזרנו אל בורות המים, לשוק ולכיכר, שופר קורא בהר הבית, בעיר העתיקה". האומנם הוא יגיע לירושלים ולהר הבית, ביום חגה ושחרורה?
- תום ניסני הוא מנכ"ל "בידינו – הקרן למורשת הר הבית"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
