השבוע הזמנתי בעל מקצוע לתקן תקלה בבית. עשיתי לו קפה ודיברנו בשעה שעבד. "צפיתי בך בטלוויזיה וצדקת במיליון אחוז לגבי אנשים שעובדים בשחור", הוא אמר. "כל מי שאני מכיר עובד היום בשחור. גם הלקוחות של הבן שלי - שהוא סָפַּר שמספֵּר בבתים פרטיים - עומדים על כך שיתנו לו מזומן. אני מרגיש פראייר שכל החיים שילמתי מסים. כשבית הקפה שפתחתי רק לפני שנתיים קרס בגלל הקורונה, אף אחד לא עזר לי בכלום כי לא עברתי את מבחני ההכנסה. אז אני תקוע עם הלוואה ועם בעל בית שדורש – אולי בצדק מבחינתו - שאשלם השכירות עד סוף החוזה".
בדיוק בגלל זה, עניתי לו, ואף שתקפו אותי על ההתבטאות שלי בטלוויזיה, אני חושבת שאנשים שכל החיים שילמו מסים אסור שיובלו כצאן לטבח הקריסה הכלכלית תחת משבר הקורונה. חייבים לעשות איתם צדק.
יש סיבה לכך שמסקר של "המרכז לקידום ההגינות" עלה שכמעט 70% מהנשאלים נותנים לממשלה ציון נכשל בדאגה שלה לחמשת הצרכים הבסיסיים ביותר: מזון, דיור, מרפא, חינוך וביטחון.
ישיבת סיעת של הליכודישיבת סיעת של הליכוד
נתניהו ואדלשטיין. ציון נכשל לממשלה
(צילום: אלכס קולומויסקי)
למה דורשים מאנשים לשלם מסים כל חייהם, וכשהם מתרסקים איש לא דואג להם? ממה בדיוק הם אמורים לחיות? העסק שלהם נסגר, הלוואות שנטלו מטביעות אותם, חשבונות החשמל, המים, הארנונה והשכירות נותרים כשהיו. מאיפה יביאו כסף?
זה היה אמור להיות הזמן שהמדינה תפתח את הכיס ותעזור לאזרחיה השוקעים לצוף. זו צריכה להיות המטרה המרכזית של המסים שאנחנו משלמים. לא לשכות ועוזרים לשרים מיותרים, לא תחזוקת וילה פרטית ומפוארת של ראש הממשלה או רכישת רכב שרד לרעייתו ושדרוג מכוניות של הבנים שלו. בסכומים המטורפים שהמדינה מממנת לשווא ניתן היה לפרנס הרבה אנשים שמחפשים עכשיו אוכל בפחים.
כשהמדינה מפרה ברגל גסה את ההסכם שבינה לבין אזרחיה משלמי המסים, וביום פקודה היא מפנה להם עורף, אל לה להתפלא אם הצד הנרמס בוחר שלא לקיים את החוזה.
האבסורד הוא שבמידה רבה, המצב הנוראי הזה יכול היה להימנע. רוב החנויות – גם ברחובות, גם בשווקים הפתוחים וגם בקניונים הגדולים - היו יכולות להישאר פתוחות. זה לא היה משנה באופן משמעותי את ממדי התחלואה בקורונה, ובוודאי היה מקל על נתוני המגפה הכלכלית. בחלקים מאירופה המערבית הוכיחו שזה אפשרי.
נכון, חובה לשמור באדיקות על התנהלות אישית ראויה – מסיכות על הפנים כל הזמן, הימנעות מהתקהלויות, אלכוג'ל ושטיפת ידיים – אבל את אלה אפשר לקיים באופן סביר גם כשהחנויות פתוחות. קניון גדול לא יכול לווסת את מספר הנכנסים אליו? חנות גדולה לא יכולה להסדיר תור מרווח מחוצה לה?
עומדים בתור. פתיחת חנויות הרחוב בשבוע שעבר
(צילום: ליהי קרופניק)

וכשיש יישוב או שכונה אדומים – תטילו עליהם סגר מוחלט. תעבירו את כולם בדיקות, תוציאו למלוניות את החולים ותשחררו את השאר לפעילות. קוראים לזה "תוכנית רמזור", זוכרים? היה פעם איזה פרופ' גמזו שניסה לבצע תוכנית כזו. זוכרים מי מנע ממנו והחליט להטיל סגר על כל המדינה כדי שלא יתבצע רימזור בישובים חרדיים?
כשהכול פוליטי – שום דבר לא ענייני. שר הבריאות, שרק רוצה להציל את עצמו מהתיק הזה ולא לריב עם ראש הממשלה והחרדים, מעדיף סגרים. ומנגד שר האוצר, שנלחם על פתיחת המסחר כפי שראוי, חוטף סכינים בגב מנתניהו.
לא יפתיע אותי אם הסוחרים, בעלי הקניונים ומרכזי המסחר יאזרו עוז ויפתחו. הם לא עיוורים ואי אפשר להסתיר מהם עד כמה השיקולים הפוליטיים חשופים וזועקים לשמים.
כל כך הרבה תלמודי תורה פתוחים בניגוד לחוק. האם השר אוחנה שלח לשם שוטרים עם כלבים, או כאלה הרכובים על סוסים? אולי שלחו שוטר או שניים חסרי אונים בשביל המצלמות וזהו. אבל כשפתחו בשבוע שעבר מתחם ביג, הגיעו שוטרים עם כלבים.
ביתר עיליתביתר עילית
ביתר עילית
(צילום: שלו שלום )
אין לי שום דבר נגד החרדים. אני מאחלת להם רק טוב ומאמצת בחום את הדוגמא שהם נותנים לנו כיצד להתנהל בניגוד ומעל החוק ועדיין לזכות בחיבוק מצד ראש הממשלה ולסלחנות מופלגת מצד המשטרה.
כשיש כסף עבור בריכת השחייה הפרטית של משפחת נתניהו בקיסריה, או יועץ חדש לשרה הסופר-מיותרת אורלי לוי, מתפרקים לנו מול העיניים 350 אלף עובדים במסחר, בעלי חנויות, רשתות, מנקים, זבנים, עובדי תחזוקה. אנשים ששילמו מסים כל חייהם מוכים עכשיו נפשית וכלכלית בידי ממשלה חסרת לב, שראשה מונע לחלוטין משיקולים פוליטיים. אל תתפלאו אם כמה יהיו קניבסקים ויעברו על החוק.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com