מערכות הבחירות רודפות זו את זו בקצב מסחרר, עד שאיש אינו זוכר מתי הלכנו לאחרונה להצביע ולא ברור מתי נלך שוב. בכל פעם מתברר למחרת הבחירות שאין מנצח, ואנחנו נידונים לתפקוד קלוקל של השלטון וגלישה לבחירות נוספות. ברור שחייבים לשנות את שיטת הבחירות שלנו, ואם למישהו עוד היה איזה ספק בעניין, הטירוף הפוליטי של השנתיים האחרונות הסיר אותו לחלוטין.
מה נחוץ? שבבוקר המחרת נדע מי זאת שאיתה התעוררנו. עם מי קמים בבוקר זה עניין רציני, ולא יכול להיות שיהיו שתיים שיטענו שהן המנצחות של הלילה. רק מפלגה אחת צריכה להיות המנצחת - וזה חייב להיות ברור. השיטה החדשה חייבת לספק יציבות, בחירות פעם בארבע שנים ולא יותר. ובמשך ארבע שנים, בין בחירות לבחירות, שלטון יציב בעל יכולת משילות. שלטון שאינו נתון לסחטנות, שהיא סימן ההיכר הבולט של "שיטת הגוש הממליץ לנשיא". אותה שיטה ארורה שאת פירותיה הבאושים אנחנו אוכלים יום-יום במשך שנים.
איך עושים את זה? ראש המפלגה הגדולה ביותר יהיה ראש הממשלה לארבע שנים. כדי להחליפו, נדרש רוב מיוחס וממשלה אלטרנטיבית. אם התקציב לא עובר, ממשיכים עם התקציב הקודם אבל הממשלה לא נופלת. כל זה יבטיח יציבות ומשילות. לא יהיה צורך בהמלצה של גוש מפלגות לנשיא וזהות ראש הממשלה תיקבע מיד עם תום ספירת הקלפיות. לכן, היכולת של מפלגות קטנות וסקטוריאליות להחזיק את ראש הממשלה בגרונו תיעלם, ויישמרו האינטרסים של רוב הציבור הישראלי - זה שמשרת בצבא, עובד ומשלם מסים, ונושא בעיקר הנטל.
השיטה המתוקנת תעשה צדק עם רוב אזרחי ישראל, וראש הממשלה, שרוב זמנו הולך כיום על מאמצי שרידות פוליטית - יוכל להפנות את תשומת ליבו המלאה לענייני המדינה
ואם כבר עושים סדר, אז עד הסוף. כחלק משינוי השיטה, גם הגבלת קדנציות רצויה. יותר מדי זמן בשלטון זה דבר לא בריא למדינה ולא בריא למי שבשלטון. אחד המאפיינים של משטר דמוקרטי הוא חילופי שלטון - יבוא אדם, יעבוד קשה בשביל הציבור במשך ארבע שנים, ואם הציבור יהיה מרוצה ממנו, יוכל לעבוד ארבע שנים נוספות וזהו, מספיק.
השיטה המתוקנת תעשה טוב למדינה, תעשה צדק עם רוב אזרחי ישראל, ואפילו המפלגות הגדולות ירוויחו ממנה - המערכת תתכנס באופן טבעי לכיוון של שתי מפלגות גדולות וזה טוב. וכשממשלה תקום היא תוכל לעבוד, וראש הממשלה - כל ראש ממשלה, שרוב זמנו הולך כיום על מאמצי שרידות פוליטית - יוכל להפנות את תשומת ליבו המלאה לענייני המדינה.
בכל אחת משלוש הכנסות האחרונות יכלו הליכוד וכחול לבן לבצע את התיקון החיוני הזה. יחד היו לשתי המפלגות בין 70-65 מנדטים. לא לעשות זאת משמעותו להעמיד אינטרסים מפלגתיים לפני אלו הלאומיים. בכלל, כשהעניין האישי תופס מקום גדול יותר מהלאומי, זה הזמן ללכת. גם וינסטון צ'רצ'יל הגדול, לאחר כל הישגיו, כשהבין ב-1955 שהוא עסוק מדי בעצמו ופחות מדי בממלכה, פרש. זה שיעור חשוב לכל איש ציבור.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
