הפגנת העצמאיים בתל אביבהפגנת העצמאיים בתל אביב
הפגנת העצמאים בתל אביב, אמש
(צילום: מוטי קמחי)
נראה שעכשיו, רק עכשיו, סוף-סוף נפל לו האסימון. בנימין נתניהו, הפוליטיקאי המבריק ביותר באזור, בעל החושים החדים, שבמשך יותר מעשור חיסל פוליטית והרחיק כל מי שנחזה כמאיים על המשך שלטונו והשאיר אבק למתחרים – כמעט איבד את זה. אמנם מוקדם להספיד אותו פוליטית, אבל הוא היה עסוק מדי בחודשים האחרונים מאז פרוץ הקורונה בשלל עניינים בלתי רלוונטיים לחלוטין עבורנו: בענייניו המשפטיים, בציוצים, בסיפוח, בהחזרים הכספיים האישיים, בציוצים, במלחמות והשמצות נגד מנדלבליט, בציוצים, בניסיונות להשיג אישורים לקבלת תרומת ענק למימון הגנתו המשפטית, בציוצים, בהקמת ועדת חקירה שתחקור את השופטים, בתקציב חד-שנתי או דו-שנתי ובציוצים חוזרים לציוצים של בכורו יאיר.

ופתאום, כשהרים לרגע את הראש, הבין שהציבור באמת מיואש. שמיליון מובטלים זה עניין רציני ואמיתי, שזו לא חרטא ולא שטויות. הוא ראה באימה מחאה חברתית בסדר גודל של אחרי מלחמת יום כיפור מתקרבת אליו, גל אדיר של אנשים מיואשים שאין להם מה להפסיד המאיים למוטט את הממלכה הפרטית שלו בבלפור.
נתניהו קרא בבהלה ליועצים, לשרים, לאחשדרפנים, לפקידים שעליהם כה נוח להטיל תמיד אשם, ולניר ברקתים – עוד דרך להטריל את שר האוצר ישראל כץ ממפלגתו, שמינה אך לפני חודשיים – ואסף תוכניות, עצות ורעיונות מן הגורן ומן היקב. וכך הגענו למסיבת העיתונאים ביום חמישי בערב, שבה הבטיח הבטחות חגיגיות ברצינות תהומית.
השבוע אמור להיכנס כסף לחשבונות של כ-ו-ל-ם, מה שבארה"ב הנערצת עליו עשו כבר מזמן. תוכניות מעבר לכך? צמיחה? כלום. הרי הכל היה ברגע האחרון. בבהילות. כרגע רק לשפוך כסף כדי להרגיע את ההמון הזועם. עכשיו נראה אם ייכנס הכסף השבוע לבנק – כפי שכבר הבטיח בגל הראשון, ואז זה עבד רק באופן חלקי – ובאילו היקפים, או ששוב יוכל לכלות את זעמו ב"ערן", שם קוד לפקידים שתמיד אפשר להסתער עליהם, הרי ה"ערנים" לא יכולים לענות.
והנה טיפ לאנשי "רק לא ביבי", להבנת הדנ"א הליכודניקי. איך ייתכן, שואלים, שהציבור חוזר ומצביע נתניהו למרות כתבי האישום החמורים נגדו, החקירות והפרשיות. ובכן, עד לפרוץ המגפה, הציבור היה מרוצה. נתניהו ראש ממשלה מ-2009 והחיים טובים. את כל הטוב הזה ניכסו רבים מאוד, ולא תמיד בצדק, לעומד בראש. לנתניהו.
כל עוד האבטלה הייתה למטה מארבעה אחוזים, והאזרחים נסעו לחו"ל לחופשות פעם ואפילו פעמיים בשנה, לא נגעו להם ענייני הסיגרים ולא השמפניות. כל עוד עמד להם רכב חדש ליד הבית ולפעמים שניים, לא עניין אותם תיק 4000, לא תיק המעונות ולא תמלילי גיא פלג ואביעד גליקמן מחקירות עוד עובדת במעון ראש הממשלה על התעמרות, לכאורה, מצד שרה נתניהו.
אדרבא: ככל שתקפו את נתניהו יותר, כך זה הרגיז יותר את ציבור תומכיו. הוא ראש ממשלה מצוין, אמרו. מצב כלכלי מצוין, מערכת יחסי חוץ אדירה, עם טראמפ ועם פוטין. מי יכול עליו? אין אינתיפאדה. אין מלחמות. סתם מחפשים אותו. והלכו להצביע מחל בראשות נתניהו. אבל כשם שניכסו את כל הטוב הזה לנתניהו, עכשיו מנכסים לו את המצב הכלכלי הקשה שלא זכור כמותו. עכשיו כשהכלכלה מתפרקת לנו בין הידיים ולמול העיניים, אומרים: נתניהו אשם.
נתניהו לא היה מרוכז. איך אמר בעניין אחר? זה עבר לו מתחת לרדאר. אבל עכשיו נפל לו האסימון, ובחושיו הפוליטיים הוא מבין שזו ממש לא חרטא. שמיליון מובטלים שלא רואים אופק - זו בעיה שלו. האם איחר מדי? ימים יגידו.
  • לימור לבנת כיהנה כשרה מטעם הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

פרסום ראשוני: 12:15 , 12.07.20