דונלד טראמפדונלד טראמפ
דונלד טראמפ
(צילום: gettyimages)
המניות הציבוריות של דונלד טראמפ קורסות משל היה חברת תעופה בסביבות חודש מרץ 2020. גם השרלטנים המיומנים ביותר לא הצליחו – וזה לא שהם לא ניסו – לנתק בין ההתנהלות של נשיא ארה"ב לבין ההסתערות על גבעת הקפיטול, במטרה לשבש את אשרור תוצאות הבחירות.
במשך שנים הם ניסו להפריד בין ה"רטוריקה" ובין ה"מדיניות", בין המילים והפוטנציאל המסוכן שלהן. ואז בא הפיגוע נגד הדמוקרטיה, שבוצע על פי דף המסרים של טראמפ ובהמרצתו זמן קצר לפני כן, והותיר אותם נבוכים לפחות לכמה דקות. אל דאגה: חשבון נפש לא יהיה שם.
גם בישראל לא ממש מתקיים דיון על ארבע שנים של פולחן אישיות. במהלך הקדנציה של טראמפ ישראל נעשתה מדינה אדומה ברמה של ויומינג. הסינרגיה של הבית הלבן עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, אחרי שמונה שנות עוינות תחת ממשל אובמה, שווקה כאן בהצלחה יתרה כמתנה שמחייבת ריקודי הורה ברחובות. מי שנרתע מהחיבוק שובר העצמות איתו נצבע בגוונים של חוסר פטריוטיות.
עם כל הכבוד לחובה של כל מדינה לתמרן בין אינטרסים, קשה להכחיש שהיה כאן גם סיפור אהבה, שהמשמעות שלו על דמותה המוסרית של ישראל צריך לשבור לכם את הלב
"עסקת המאה" האמיתית הייתה שהאיש בכתום ייתן כל מה שנתניהו יבקש ממנו פחות או יותר, ויקבל בתמורה את הדבר היחיד שמעניין אותו: גילויי הערצה מביכים להחריד, כולל יישוב על שמו ברמת הגולן. מבחינת טראמפ זה גם הלך מצוין עם ריצוי הבייס האוונגליסטי – עוד אגף שממונף כאן במנותק מיסודות האמונה שלו – כך שבכלל הייתה נקודה אחת על הגלובוס שהיה לו כיף להביט בה (כשהעיניים לא היו על פוקס ניוז וטוויטר).
ועכשיו נשמעים קולות כאילו ישראל מיצתה את כל הרווחים מבלי לתת כלום. אבל בפועל, מבנה האישיות של טראמפ, שמודד את כולם אך ורק מבעד לפריזמה של האגו שלו, לא מאפשר סוג כזה של מערכת יחסים. לכן גם הפיכתו לאייקון טמנה בחובה השלמה וגם עידוד של כל סט הערכים שהוא הביא איתו לבית הלבן – בוודאי כשהוא ממילא התאמץ לא להסתיר אף פעם את מה שהוא מאמין בו. מהיחס המחפיר לנשים ועד הסירוב לקבל את התוצאות הבחירות – הכל היה גלוי וידוע אפילו לפני שנבחר. את המשחק המסוכן עם הכוחות הכי אפלים של העליונות הלבנה באמריקה, ובתוכם גם ניאו-נאצים, הוא ניהל מעל השולחן, כפי שהוכיחה התגובה המבישה לאירועי שרלוטסוויל.
עינב שיףעינב שיף
מן הסתם, תומכיו הרבים של טראמפ בישראל לא נדרשו להכריע אם לתת לו את קולם בקלפי. הם אינם דומים לשמרנים אמריקנים רבים, עשרות מיליונים, שהסכינו עם ההשתלטות שלו על המפלגה הרפובליקנית והיבלעותה בתוך הטראמפיזם, ועכשיו מתמודדים עם התוצאות. ובכל זאת, הזיהוי של ישראל עם טראמפ וממשלו הוא חריג גם במונחי הקשרים ההדוקים בין המדינות, ובוודאי לעומת הספקנות והביקורתיות במערב.
עם כל הכבוד ל"ריאל פוליטיק" והחובה של כל מדינה לתמרן בין אינטרסים, קשה להכחיש שהיה כאן גם סיפור אהבה, וכנראה שעדיין ישנו. ואם הזדעזעתם מהתמונות מוושינגטון בשבוע שעבר, סיפור האהבה והמשמעות שלו על דמותה המוסרית של ישראל צריך לשבור גם לכם את הלב.
  • עינב שיף הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com