1 צפייה בגלריה
(צילום: יואב דודקביץ', קובי קואנקס, שרון צור, הדר יואביאן, AFP)
מאז שיאיר לפיד קיבל מהנשיא את המנדט לנסות להרכיב ממשלה, וביתר שאת בימים האחרונים, מסבירים לנו חברי הקואליציה המיועדת שמדינת ישראל חייבת ממשלת אחדות בעת הזו, שזהו צו השעה. הם מנסים להפוך את ממשלת האחדות לערך עליון, הסיבה המרכזית לכינונה של ממשלה בישראל – בעוד ברור שגם הם, חברי אותה הממשלה, היו מעדיפים ממשלה אחרת, ומבינים שהיא לא תוכל לקדם הרבה ואף יוצרת תקדימים מסוכנים לעתיד. אותם הדוברים טוענים בתוקף שזה מה שהם רצו, שממשלת שינוי שתאחד את העם המפולג הייתה פסגת שאיפותיהם במהלך תקופת הבחירות, אך הטענה הזו רחוקה מהאמת.
אין לזלזל בצורך של מדינת ישראל בממשלה, אבל הבעיה היא שהישראלים מפולגים ועם מפולג צריך ממשלה מתפקדת, בעוד ממשלת השינוי המתהווה תהיה טובה רק בדבר אחד: להיות קיימת. היא הרי לא תוכל לקבל שום החלטה, וכנראה גם לא לאחד את העם. התגוששויות בלתי פוסקות בין רע"מ למרצ בנושאי להט"ב ירחיקו בין ערביי ישראל לשמאל הישראלי, ויכוחים בין מיכאלי וסער על פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לא יקרבו בין שמאל לימין, וזה עוד בלי לדבר בכלל על הנושא המדיני. וכך, לא רק שלא יעלה ביד הממשלה לאחד, היא גם לא תוכל לתפקד.
ובכלל, בהינתן שאין למדינת ישראל משאבים לא מוגבלים, לאן הם יוקצו? לנגב? ליהודה ושומרון? לפריפריה? לתל אביב? ואיך יצליחו להעביר תקציב, כאשר ישנם חילוקי דעות משמעותיים על הצורה הנכונה לנהל את המשק הישראלי? בדיוני התקציב ישתתפו סוציאליסטים וליברלים, נציגים של משפחות מרובות ילדים וכאלה של יזמי הייטק, ולכל אחד דעות שונות בתכלית.
היכולת של ח"כים מרע"מ לערער את היציבות הפוליטית של מדינת ישראל בזמן עימות צבאי מול חמאס, גם הוא צאצא של האחים המוסלמים, צריכה להבעית את כולנו
הדבר הבעייתי ביותר בממשלה הזו הוא תעודת ההכשר שהיא נותנת לתנועה האיסלאמית המיוצגת בכנסת ישראל על ידי רע"מ ובזירות הקרב של המזרח התיכון על ידי האחים המוסלמים. רע"מ לא מהווה מכשול לקבלת ההחלטות ולאחדות העם רק בטווח המיידי, אלא גם בטווח הרחוק: כהרף עין ביקורי ח"כים ושרים בביתם של משפחות מחבלים (כפי שעשו חברי רע"מ בהזדמנויות רבות) יהפכו לדבר שבשגרה, והיכולת של אותם ח"כים לערער את היציבות הפוליטית של מדינת ישראל בזמן עימות צבאי מול חמאס, גם הוא צאצא של האחים המוסלמים, צריכה להבעית את כולנו.
אופיר דייןאופיר דיין
החלופות, צריך לומר, לא טובות בהרבה. ממשלה בראשות נתניהו שבה חברות ימינה, הציונות הדתית, ש"ס, יהדות התורה ורע"מ צריכה להפחיד כל אדם שמגדיר עצמו ליברל. החוט המחבר בין רוב חברי הקואליציה הזו הוא התנגדות לשוויון זכויות ללהט"ב, העצמת מוסדות הדת והגדלת קצבאות. בתחום המדיני, גם אפשרות זו תוביל לקיפאון.
חלופה נוספת שהוזכרה היא ממשלה בראשות חבר ליכוד שאינו נתניהו – וזו אמנם ממשלה שתפיח רוח ליברלית בקואליציה, וקווי הימין המדיני יהיו מוסכמים על כלל המפלגות בה, אך היתכנותה נמוכה. ובסופו של דבר, שתי החלופות הללו בקושי נמצאות באמת על השולחן כעת.
וכך, יש מסקנה אחת מכל הסיפור הזה, פסימית למדי: הגענו למלכוד שבו כל האפשרויות רעות.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com