"לאף אחד כבר לא אכפת מאיתנו"
(צילום: בראל אפרים, משי בן עמי)
צבי וינברג, שורד שואה בן 88, הגיע לישראל מרומניה, וכיום גר בדירת שני חדרים באשדוד יחד עם המטפלת שלו נינה. בתחילת הריאיון באולפן ynet לצבי היה חשוב לדבר על הקשיים של ניצולי השואה בשנת הקורונה: "הייתה לנו שנה קשה, כולם היו רק בבית, לא יצאנו החוצה. עכשיו התחלנו לצאת יותר החוצה, אנחנו יושבים אבל בכל זאת – זה לא מה שהיה פעם".
צבי שנחטף על ידי הגרמנים לפני 80 שנה בדיוק, הוכר כשורד שואה. הוא עמד בתור במאפייה ברומניה ונלקח על ידי הנאצים. אחרי כחצי שנה ששהה במקום שבו הוחזק הצליח לברוח. הוא זיהה דלת פתוחה באחד ממסדרי הבוקר וגר במשפחת אומנה. לפני עלייתו לארץ איתר את אחותו, עימה היה בקשר עד שנפטרה לפני כשנתיים.
לדברי צבי, לו בת אחת שחיה באשדוד, מדינת ישראל לא מאפשרת לו ולניצולי שואה נוספים להזדקן בכבוד. כרבע מניצולי השואה נמצאים מתחת לקו העוני, חלקם אף נאלצים לבחור בין אוכל לתרופות. "פעם היו דואגים לנו, היום לא דואגים בכלל. לא אכפת להם מאיתנו ואף אחד לא מדבר עלינו, האנשים של השואה. אני מקבל משכורת ומצליח לרכוש תרופות, אוכל ולשלם חשבונות, אך כן נאלץ לוותר על דברים. לפעמים, לא כל הזמן", סיפר בריאיון ל-ynet.
מצבם העגום של ניצולי השואה בישראל: דיווח של כתבתנו הדר גיל-עד
(צילום: משי בן עמי)
צבי וינברג ממש לא לבד. לפי נתוני הקרן לרווחת ניצולי השואה, 45% משורדי השואה מתקשים לממן את הוצאות הבית שלהם. 51% מהניצולים מדווחים על קושי בכיסוי הוצאות משק הבית וכחמישה ניצולים מתוך כל שישה נאלצים לוותר על מוצרים ושירותים חיוניים בשל קשיים כלכליים.
הבדידות היא אחת הבעיות המרכזיות של הניצולים בישראל. רבע מניצולי השואה לא נמצאים בקשר קבוע עם בן משפחה, וכ-10% כלל לא בקשר עם משפחתם.
