בחייהם ובמותם לא נפרדו: דן ומרים פורטמן - בני זוג בשנות ה-80 לחייהם מפתח תקווה, נפטרו מנגיף הקורונה ביום ראשון בהפרש של כשעתיים אחד מהשנייה. אתמול הם הובאו למנוחות. "מציאות אכזרית טפחה על פנינו", אומרת היום (שלישי) בתם תמי.
"הורינו ילידי הארץ, בנו אותה במו ידיהם. אבא לחם במלחמות ישראל בחטיבת הצנחנים, נלחם במיתלה ובפעולות התגמול למען בטחון המדינה", סיפרה תמי. "היה חקלאי שהפריח את אדמת הארץ , אוהב אדם, נדיב, טוב לב וצנוע. היה פעיל ועצמאי עד ליום בו חלה בקורונה".
(צילום: משה מזרחי, אורי דוידוביץ)
על האם מספרת תמי: "אמא לחמה בפלמ"ח כנערה בת 16. עבדה כאחות מעל יובל שנים, ולאחר פרישתה לפנסיה התנדבה בקופת חולים שנים רבות. בשנותיה האחרונות חלתה ונעזרה במטפלת בשגרת יומה".
על המחלה שבה לקו הוריה מספרת הבת: "לפני שבועיים הם נדבקו בקורונה, אבא, אמא והמטפלת סוניטה. אנחנו לא יודעים איך. אט אט התגברו התסמינים. ביום ראשון פינינו את אבא לבית החולים, ואמא נשארה בבית תחת טיפולה המסור של המטפלת. הטיפול שאבא קיבל בבית החולים שיפר את מצבו לכמה שעות, ודיברנו איתו בשיחת וידאו בצהריים. הלכנו לדרכנו ונקראנו לשוב לבית החולים לאחר שמצבו הדרדר באופן פתאומי. בשעה 17:30 הלך אבא לעולמו ונפרדנו ממנו. נסענו לאמא לבקר אותה בביתה, וכשהגענו, בשעה 19:30, נשמה אמא את נשמתה האחרונה ונפרדנו גם ממנה".
(צילום: אורי דוידוביץ)
תמי מוסיפה ואומרת: "אין מילים לתאר את האבל שירד על המשפחה. מציאות אכזרית טפחה על פנינו. אמא הייתה אשה חולה, וידענו שימיה ספורים. אך אבא היה איש חזק, בן 84 שהתנדב בבית חולים השרון ב-20 שנים האחרונות, התעמל כל יום, נהג ברכבו לבקר את נכדיו, היה דעתן בנוגע לכל עניין ודבר. ולפתע, באבחת סכין חדה, בתוך שעות ספורות, נדם קולו. ובעודנו בדרכנו מבית החולים לאמא, ברגע שהגענו אליה, נדם גם קולה.
"מי שמכיר אותם אומר שבחייהם אהבו לשבת שעות זה לצד זה, להחזיק ידיים וללטף זה את זה. ואמא, שמצבה היה מאד קשה, חיכתה לאבא, וכשאבא נפטר, יצאה נשמתה וקראה לאבא, ויד ביד עלו ביחד לשמים. לעד יישארו כך בלבנו, אוחזים ידיים".
אתמול הובאו בני הזוג יחד למנוחת עולמים בבית העלמין סגולה בפתח תקווה. ההורים השאירו שבט גדול, מפואר ואוהב של שלוש בנות , שמונה נכדים ו-16 נינים.
