איתן זאב, החקלאי שמואשם בירי בשני פלסטינים בשומרוןאיתן זאב, החקלאי שמואשם בירי בשני פלסטינים בשומרון
איתן זאב
פרנצ'סקה ג'ונסון מהספר "הגשרים של מחוז מדיסון", אשת איכר מאיווה, בחרה להישאר באפרוריות חייה. זה לא שהיה לה רע ואולי היו עוברים חייה מבלי דעת שאפשר גם אחרת, כדברי הפתגם ההונגרי הישן "התולעת שחיה בחזרת בטוחה שזה הדבר הכי מתוק בעולם". ההונגרים כדרכם מפריזים אבל הרעיון נכון: אם אינך יודע שיש משהו אחר, טוב יותר, אין שום בעיה להמשיך במוכר והידוע. אבל פרנצ'סקה ראתה את האור, טעמה את הטעם ובכל זאת נשארה. והרי לכם סיפור טרגי על חלום שלא הוגשם, ועל אהבה גדולה ולא ממומשת. העניין הוא שהחיים לא באמת חוזרים למסלולם, כמו בשירו של דוד עתיד "לומדים לחזור להרגלים הישנים / אבל פניך, נערי, נותרו שונים". תחושת ההחמצה לעולם לא עוזבת, המחשבות על מה שיכול היה להיות, חיים שלמים שחולפים תוך הרהורים נוגים על "הדרך שלא נבחרה".

ובכן, יש כאלה שבחרו אחרת מפרנצ'סקה, עזבו את המוכר והנוח ויצאו להגשים את חלומם. כזה הוא איתן זאב, רועה צאן מחבל בנימין. פגשתי את איתן בערוץ הנשפך לוואדי עלי. הוא היה שם עם עדר הכבשים שלו, ישבנו ליד הסלעים בדופן הערוץ. באוהל קטן שניצב בסמוך, הוא גר עם לאה אשתו וחמשת ילדיו. שתינו קפה, אכלנו גבינות ויוגורט כבשים שמכינה לאה, הילדים התרוצצו יחפים מסביב.
איתן ולאה מצאו את ייעודם בחיים, הם מקימים חווה על אדמת מדינה ומוסרים אותה לחקלאי אחר שיעבד אותה. ואז הם ממשיכים למקום חדש, ושוב מקימים חווה מאפס ושוב מוסרים אותה. וכך כל הזמן נעים ממקום למקום, בלי שום תנאים, אמונתם היוקדת מחממת אותם בחורף הקר שבהרים, אך מן החום המעלף של הקיץ אין מפלט. איתן ולאה הם זוג חלוצים שהקרבתם אינה נופלת במאומה מזו של החלוצים שנאחזו באדמה לפני מאה שנים ויותר.
לפני חודשיים הותקפו איתן וכמה מחבריו על ידי המון פלסטיני שביקש לבצע בהם לינץ', זה היה כשעיבדו אדמה פרטית שרכשו יהודים. כך נאמר בכתב האישום שהוגש השבוע נגד איתן: "בעת שאנשי החבורה (איתן ושישה חברים, ביניהם שלושה קטינים – ג.ש.) אכלו ארוחת צהריים בחלקה, הגיעו למקום עשרות פלסטינים (להלן 'אנשי ההמון') וחסמו באמצעות כלי רכב את שביל הגישה לחלקה. הנאשם ניגש לאנשי ההמון וביקש מהם לפנות את שביל הגישה כדי שאנשי החבורה יוכלו לעזוב את המקום. בשלב זה, התפתחה מהומה בין אנשי החבורה לאנשי ההמון. הנאשם ניסה להרחיק את אנשי ההמון מהמקום כשאקדחו בידו".
וזה מה שכתב מפקד החטיבה: "במהלך הדיווחים שהגיעו מהשטח התקבל דיווח... אודות קריאות במסגדים בבידיא להגיע ולהתעמת עם המתיישבים".
סוף מעשה, איתן ירה כדי להרתיע את ההמון, מן הירי נפצע אחד הפורעים ואיתן נעצר. דרך הררית אחת בלבד מוליכה לחלקה, את הדרך הזו חסם המון שבא לעשות שפטים בארבעה מבוגרים ושלושה נערים. בשביל מה בכלל הגיעו לשטח כל כך הרבה אנשים שטופי שנאה, אם לא בשביל לפגוע ביהודים? ומה בדיוק היה מצופה מאיתן לעשות? להישחט יחד עם חבריו? האלטרנטיבה הייתה שההמון המשולהב היה מבצע לינץ' בקומץ היהודים, זה יותר טוב?
בשורה התחתונה, התוקפים חזרו לבתיהם, ואילו חקלאי המעבד את אדמתו ומגן על חייו נלקח למעצר – עולם הפוך.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com