"יום אחד, כשיצאתי מעוד חקירה של האיש הזה הלכתי לסגן מפקד היחידה, יוסק'ה יריב, ואמרתי לו שאני פשוט לא מבין אותם, איך הם עשו כך, איך הם גייסו אותו", כך שחזר ויקטור כהן, ראש אגף החקירות של השב"כ לשעבר, את ההתפרצות שלו על מפקדי יחידה 188 באמ"ן, היחידה הסודית ביותר להפעלת לוחמים עמוק בעורף האויב.
בסוף נובמבר 1957 פנו מפקד היחידה, יוסף הראל, וסגנו, יריב, לכהן בבקשה לטפל בעוד פרשייה נוראית שעימה נאלצו להתמודד. אנחנו חושדים כי אחד מאיתנו, אמרו לכהן, אדם ששלחנו תחת כיסוי לחו"ל כדי שיחדור למצרים, רצח את הסייען היהודי שלו, גנב ממנו את הכסף למבצע, ונמלט.
החשוד היה מרדכי קידר. הוא נכלא במתקן חקירות סודי של השב"כ לא הרחק מהמקום שבו נמצא היום בית המעצר באבו-כביר, ושם פגש את כהן. "היו מעט מאוד אנשים מתוך האלפים שחקרתי שפחדתי מהם", שיחזר כהן. "ממנו פחדתי. הוא היה אחד האנשים המיוחדים, החזקים והאפלים שאי פעם חקרתי".
מרדכי קידר, שנפטר שלשום בלוס אנג'לס בגיל 92 הוא דוגמה קיצונית לשנים ולפרשיות שבמודיעין הישראלי יעדיפו לשכוח. קהילת המודיעין נוצרה תוך כדי מלחמת השחרור, כשראשיה לומדים את התורה תוך כדי תנועה, מפתחים שיטות שמתאימות לסיטואציה הייחודית של ישראל, תוך מלחמה באויבים חדשים ובאתגרים קשים. חלק מהזמן הם הקדישו גם כדי להילחם בינם לבין עצמם. התוצאה הייתה שורה של כשלונות מרים.
אחד מהם היה "עסק הביש". פרשת גיוסם, הפעלתם, חשיפתם ומותם או כליאתם של היהודים במצרים שהובילה לפירוק יחידה 131, יחידת הפעלת "הלוחמים" - ישראלים הפועלים תחת כיסוי עמוק בתוך ארצות האויב. במקומה הוקמה יחידה 188, שניסתה להפיק לקחים ולא לגייס יהודים מהקהילות במדינות ערב.
ומאיפה כן לגייס - היו כאלה שחשבו שניתן לגייס פושעים לשעבר, כלומר כאלה שכבר הוכיחו שהם יכולים לשקר, לעמוד בחקירות וללחוץ על ההדק, אם צריך. כך גוייס קידר, אף שגרר אחריו שובל ארוך של חשדות למעשים פליליים חמורים ביותר, ובהם רצח נהג מונית ושוד בנק בחדרה.
הבעיה עם אנשים מסוגו של קידר הייתה שהתברר שבסופו של דבר פושע הוא פושע, וברגע הנכון - לא יהסס לבגוד במעסיקיו החדשים, אם זה ישרת אותו.
קידר נשלח לארגנטינה, מדינה קוסמופוליטית עם מיעוטים רבים, לרבות גולים מהמזרח התיכון, שבה ביקש המודיעין הישראלי לבסס סיפורי כיסוי של לוחמים שעמדו להישלח למדינות האויבות לישראל. אלי כהן יצא לשם כמה שנים מאוחר יותר באותה מטרה, אבל לקידר היו תוכניות אחרות.
"הוא חשב על הכל מראש", מספר כהן, "אמר לסייען שלו שהוא צריך לפגוש איזה גנרל מצרי וביקש ממנו לשכור דירה מיוחדת סודית ביותר, ושלא יגיד על כך לאף אחד. זאת כמובן כדי להגדיל את הזמן מהרגע שהוא יירצח אותו ויגנוב את הכסף שעליו, ועד שהגופה תתגלה".
אלא שבדרך לאותה פגישה הצטלבה דרכו של הסייען, קלמן קליין, עם מכר שלו, והוא סיפר לו שהוא בדרך לאותה דירה סודית ביותר. קידר לא ידע שהסייען לא עמד בדיבורו. קידר רצח אותו, גנב את הכסף, יצא בדחיפות לאירופה, ודווח למפעיליו כי השלטונות הארגנטינאים חושדים בו שהוא עוסק בריגול.
משפחתו של הסייען החלה לחפש אותו, פנתה אל זה שפגש אותו ברחוב והוא נקב בכתובת הדירה שם אותרה הגופה. "יריב הבין מייד שקידר רצח אותו ועשה לו תרגיל כאילו הכל בסדר", אומר כהן. קידר הגיע לארץ בלי שידע כי גופתו של הסייען נמצאה. הוא גם לא ידע שנערך חיפוש נסתר במזוודה שלו ושם התגלתה בתחתית כפולה חבילה המוזמנים שגנב מהסייען. אחרי שבועות אחדים של עימותים קשים עם כהן ותרגילי חקירות הוא הועמד לדין והורשע ברצח וגניבה.
הוא היה "האסיר X" הראשון, כלוא בתנאי בידוד ואיפול קיצוניים, כדי שבארגנטינה לא ייוודע מה קרה וכדי למנוע את המבוכה הנוראית מאגף המודיעין של צה"ל. לימים נכלא לידו אסיר X נוסף, אברי אלעד, שהיה זה שהסגיר את הרשת במצרים, עוד עבריין שמצא מקום נוח לפרוק את היצרים האפלים שלו במודיעין הישראלי.
שנים אחרי ששוחרר טען קידר כי נעשה לו עוול וכל הסיפור לא היה ולא נברא. הוא ביקש שוב ושוב משפט חוזר וסורב בידי בית המשפט העליון.
"ככה זה", מסכם כהן את מה שאמר בזמנו ליריב, "יין אולי יכול להפוך לחומץ אבל חומץ לעולם לא יהפוך ליין. אתה לא יכול לקחת רוצח ושודד ולהפוך אותו לאיש מודיעין ערכי וממושמע".
