1 צפייה בגלריה
(צילום: רויטרס)
הרשימות לכנסת ה-24 מתרבות והולכות. אוטוטו, כמאמר הבדיחה, יותר רשימות ממצביעים. הרבה צ'יפים, מספרי אחד, גנרלים, פוטנציאל נהדר לראשי ממשלה, אבל מעט מאוד חיילים. מסתכלים על ראש הרשימה ומתעלמים ממי שבא בהמשך. מי רוצה להיות חבר כנסת? "סתם" חבר כנסת, חכפ"ש (חבר כנסת פשוט)? מכל המגמות בפוליטיקה הישראלית אחת הברורות והחדות היא ירידת קרנה של הכנסת, לב-ליבה של הדמוקרטיה. ארבע מערכות בחירות כמעט רצופות דרדרו את הפרלמנט לתחתית המוסדות הדמוקרטיים שלנו.
כבר שכחנו, הכנסת היא ביטוי לרצון הציבור. היא נבחרת ישירות על ידו, ממנה נגזרים הממשלה וראש הממשלה. היא בוחרת בנשיא המדינה, במבקר המדינה, וללא קולות חבריה לא ניתן למנות שופטים ודיינים. הכנסת היא כמובן הרשות המחוקקת והיא המפקחת על מכלול פעולות הממשלה. 10 שנים של חברות בכנסת לימדו אותי כיצד נראה מוסד בשקיעה.
ממשלות ענק, האחרונה בת יותר מ-30 שרים, קוטפות מהכנסת את מיטב חבריה. בדרכם הם עושים כל מאמץ לעקוף את הפרלמנט ולדלג מעליו. חקיקה ממשלתית חיסלה את החקיקה הפרטית של הח"כים ורק הצעות חוק בודדות זוכות לעדנה. בכנסת היוצאת אפילו ניסו בהחלטה שנדחתה בבג"ץ לעכב חקיקה ש"אינה קורנה" לחצי שנה. מעשה בלתי חוקי בעליל.
הממשלה סירסה את ועדות הכנסת שהפכו לחותמת גומי שלה במקום לשמש במה לדיונים ציבוריים פתוחים ועל-מפלגתיים. ועדת הקורנה, למשל, ניסתה לגלות סימני עצמאות, ומיד נדחקה הצידה לטובת ועדת החוקה, חוק ומשפט שהבטיחה צייתנות. ככה יעשה.
ניסיונם של רבים מרתיע בכירים באקדמיה, בהייטק, בעסקים, בעולם המשפט ואפילו בשירות הציבורי מלהתקרב לכנסת. ואם כן, הם מבקשים מראש ביטחונות כדי להשתלב בצמרת, לתפקידי שר. אם לא, לא צריך
השרים ממילא נמנעים מלהגיע לוועדות ומשגרים פקידים בדרג נמוך. אפילו ועדת חוץ וביטחון - בעבר פורום יוקרתי שאליו התנקז המידע והפיקוח על המערכות הרגישות ביותר של ישראל - התרוקנה מתוכן ועיקר הדיונים עברו לוועדות משנה, שם הם מוגנים מהדלפות אבל על הדרך נמנע שיח של מגוון ח"כים שמייצגים כאמור את הציבור הרחב.
לכנסת אין מגיעים עוד ראשי מדינות כדי לשאת דברים אל הציבור ולכבד את הבית הזה. קצת קריאות ביניים והפרעות לאורחים הרתיעו את יו"ר הכנסת ואלה פסקו מלהגיע. חברי פרלמנטים עמיתים אכן באים, אבל מי לא מגיע? חברי הקונגרס האמריקני, הסנאט ובית הנבחרים. אפילו הממשלה לא מזמנת את אורחיה מארה"ב לבית המחוקקים הישראלי. כך מוותרים על הביקור בכנסת ועל השיח עם עמיתיהם. דיפלומטיה פרלמנטרית היא כלי חיוני ביחסים בין מדינות ובין בתי מחוקקים.
החוק הנורווגי ה"מורחב" מהכנסת היוצאת החליש את הח"כים שנכנסו בזכותו למשכן. חרב מונפת דרך קבע מעל לראשם. אם ימאנו לנהוג כרצון מפלגתם וימרדו - הרי חברותם מותנית ברצונו של השר. בכל עת יוכל זה להתפטר מחברותו בממשלה, לשוב לכנסת ואז להתמנות מחדש לשר. כך נוצרה קבוצה של חברי כנסת על תנאי.
בעוד הקואליציה חוגגת ומחלקת תפקידים ותפקידי תפקידים, הייתה האופוזיציה למדבר פוליטי, ריק ומשעמם. הישרדות באופוזיציה מחייבת עצבים של ברזל, מוטיבציה אינסופית וסבלנות. הרבה סבלנות. מי שהגיעו לפסגות מקצועיות בחייהם ונאלצו להתחיל בכנסת מקו ההתחלה, תמהים שמא עשו עסקה גרועה.
הנה שלושה אנשים מעולים - פרופ' אבישי ברוורמן , פרופ' מנו טרכטנברג ואיש ההייטק ד"ר אראל מרגלית - חבריי למפלגת העבודה, קמו ועזבו. הכנסת לא הציעה להם אתגר והאופוזיציה שחקה אותם. הם אינם היחידים. הכנסת מידלדלת.
יתר על כן, ניסיונם של שלושת אלה ושל רבים אחרים מרתיע בכירים באקדמיה, בהייטק, בעסקים, בעולם המשפט ואפילו בשירות הציבורי מלהתקרב לכנסת. ואם כן, הם מבקשים מראש ביטחונות כדי להשתלב בצמרת, לתפקידי שר. אם לא, לא צריך.
ד"ר נחמן שי
אני חושש כי ההפסד הוא כולו שלנו. הכנסת זקוקה לאישים באיכות גבוהה, בעלי ידע וניסיון, דווקא כחברי כנסת, כראשי ועדות או "סתם" ח"כים. הם יעלו את איכות הבית, יאתגרו את הממשלה, יוסיפו משקל ותוכן לדיונים ויעניקו לבית המחוקקים את היוקרה והמעמד שאיבד. כן, דווקא מהשורות האחרונות במליאה, אלה שאפילו מצלמות הטלוויזיה אינן שוזפות. משם צריך לנהל את המאבק הפרלמנטרי האמיתי. כך תוכל הכנסת להתמודד מול הממשלה ולחסום את המאמצים שיגברו בקדנציה הבאה להפוך את הכנסת לכלי משחק.
עכשיו, כשמרכיבים רשימות, צריך לחפש האנשים הללו ולומר להם בלשון ברורה: לא תהיו שרים, גם לא ראשי ועדות בכנסת. מתחילים מבראשית.
  • נחמן שי הוא פרופ' אורח באוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה מטעם המכון הישראלי. כיהן כח"כ וסגן יו"ר הכנסת בכנסות ה-18, ה-19 וה-20. היה מנכ"ל משרד המדע התרבות והספורט ודובר צה"ל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com