באבי יאר שואה השואהבאבי יאר שואה השואה
באבי יאר
השבוע מלאו 20 שנה מאז עזבתי את הוריי, סבי ואחותי הגדולה, עליתי על מטוס, ובגיל 17 עליתי לישראל. בלילה ההוא, כשנשמתי את האוויר הלח והחם בנתב"ג, נחצו חיי לשניים והשתנו ללא היכר. אני לא יכולה – וגם לא רוצה - לדמיין אפשרות שבמסגרתה נשארתי שם. כמה אירוני שבתזמון הסמלי והמרגש הזה מבחינתי עלתה הצעתו של ח"כ בצלאל סמוטריץ' לשנות את חוק השבות, או כפי שהוא מגדיר זאת: "לבטל את סעיף הנכד שמאפשר כבר הרבה שנים להביא ארצה גויים שאין להם שום קשר ליהדות".
סמוטריץ' מבקש שחוק השבות יהיה תקף אך ורק ליהודים על פי ההלכה האורתודוקסית. ההצעה מלווה בשלל אמירות מדירות ומעליבות שעיקרן בטענה שמי שיהודי מצד האב בלבד פוגע באופיה היהודי של מדינת ישראל.
אף שהאמירות הללו לא נעימות לי באופן אישי, אני בכל זאת מבקשת למחול על כבודי, להישיר מבט לעבר ח"כ סמוטריץ' ולנהל דיון עקרוני על ההגדרה של הציבור בארץ ועל חוק השבות.
ישראל, מאז הקמתה, לא הייתה בשום שלב מדינת הלכה אלא מדינה בעלת אופי יהודי מכיל. הרוב המסורתי-חילוני אינו שומר הלכה באופן מלא, או אפילו כלל לא. בשבת המכוניות נוסעות, הפארקים מלאים במנגלים, החניות של מרכזי קניות מלאות, כמו גם המסעדות, כולל הלא כשרות. לרוב הציבור בישראל יש כבוד למסורת היהודית, אבל החיים, מה לעשות, חזקים יותר.
אפילו להינשא בוחרים רבים שלא במסגרת הרבנות. במרבית המקרים לא מדובר בדוברי רוסית, אלא בצברים שמאסו במונופול הרבנות ומעוניינים לפרש את יהדותם ואת אזרחותם באופן שונה מאשר ח"כ סמוטריץ'.
מי קבע שהם טועים? מי החליט שאי אפשר להיות יהודי חילוני? חלוצים ציונים ומקימי המדינה דווקא חשבו שכן, ובנו כאן בית לאומי עם קשר ברור לאדמה, לשפה העברית, להתיישבות, ובעיקר - כמקלט עבור מי שנרדפו אז בגלל יהדותם ונרדפים גם היום. הם בחרו בהכלה על פני בדלנות.
קטיה קופצ'יק דור 1.5 ישראל חופשיתקטיה קופצ'יק דור 1.5 ישראל חופשית
קטיה קופצ'יק
כשהוא קורא לנו לנטוש את יהדות הגולה מדיר סמוטריץ', בין השאר, חלק גדול מיהודי ארה"ב, שמאז ומתמיד ניהלו קשר רציף עם ישראל, השתתפו באופן פעיל בבניין הארץ ועוצמתה, ועד היום רואות בה כמרכז החיים הרוחניים שלהם. האם כך עם ישראל ישרוד? כך תתחזק יהדותנו?
ח"כ יקר, חוק השבות לא נולד משום מקום. הוא עדות חיה למי שחלקו גורל איום ואכזרי בשואה, בין אם הוגדרו כיהודים לפי האב או לפי האם. אני מבטיחה לך שבבור הירי לצד סבא שלי, חיים ווייספלד ז"ל, בעיר חרקוב שבאוקראינה, עמדו גם משפחות יהודיות מעורבות. יותר מ-2.5 מיליון יהודי ברה"מ, לפי ההלכה ולא, מקהילות דתיות או מתבוללות, נספו בבורות הירי, בגטאות ובמחנות של הגרמנים ועוזריהם.
עשורים לפני השואה, סבים וסבתות שלנו חיו תחת פוגרומים ובאווירה אנטישמית קשה, שלא נפסקה גם עם בואה של המהפכה הקומוניסטית ב-1917. הדת, כל דת, נאסרה על ידי השלטון הסובייטי החדש. רבנים, כמו גם כמרים, מצאו את דרכם למחנות עבודה. ועדיין, היהודים הסתתרו והסתירו דתם.
מי שלא מפנים את ההקשר ההיסטורי, מי שלא מכיר את הסיפור מעבר לאף של עצמו, מי שמזלזל כך בשותפות הגורל הזו, במחיר הדמים המחריד ששילמו יהודים ללא קשר למה הייתה אומרת עליהם הרבנות הראשית היום, מי שאין לו טיפת כבוד לעבר או הבנה של העתיד - לא ראוי להיות משרת ציבור בישראל. הוא צריך קודם לשתוק ואחר כך ללמוד.
שאלת ההתאזרחות בישראל היא סוגייה לגיטימית. אבל מי שהדיון הזה חשוב לו צריך להבין שהפגיעה בחוק השבות והניסיון להכפיפו לדיני ההלכה האורתודוקסית הם תקיעת טריז במסורתה המכילה ובעצם שפיותה של המדינה הזאת.
  • קטיה קופצ'יק היא אקטיביסטית חברתית, ממייסדי תנועת דור 1.5, המנגישה בציבוריות הישראלית את הסיפור של דוברי הרוסית, ועובדת בארגון ישראל חופשית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com