שאול מרידורשאול מרידור
שאול מרידור
(צילום: רפי קוץ)
התפטרותו של הממונה על התקציבים שאול מרידור היא לא דרמה מטלטלת ולא זעזוע נורא שנתקשה להתאושש ממנו. הסופרלטיבים סביב ההתפטרות הזאת והעצמתה המיותרת נובעים יותר מצורך נפשי שלנו. עליבות הממשלה, הכאוטיות, החידלון המחפיר של אופן קבלת ההחלטות במשבר הקורונה – מחפשים כל הזמן נביא ומוכיח שיביא לידי ביטוי את התסכול והזעם שכולנו חשים.
האופן המכוער שבו הוטחו במרידור "כוונות פוליטיות" תוך רמיזות עבות לייחוסו המשפחתי, לרבות האזכור הבוטה והתמוה של אביו, דן מרידור, ב"מסיבת העיתונאים" בפיו של בנימין נתניהו אתמול (יום ב'), העצימו את הכמיהה לראות בו בן אור מול בני חושך. אבל האמת היא שמרידור הוא לא התרופה, וגם לא המשיח על החמור הלבן שמתרחק מאיתנו ומותיר אותנו יתומים. בפועל הוא חלק קשה של המחלה.
התוכן במכתב המבולגן ששלח לשר האוצר בתפוצה נרחבת (תוך תדרוך מגלומני שעל פיו המכתב עצמו יגרום להורדת דירוג האשראי של ישראל) – הוא לא ממש חשוב. יותר חשוב, סימבולי, ומלמד – מי ששלח אותו בשמו לתקשורת: המומחה להגבלים עסקיים, האח עו"ד מתן מרידור ממשרד אגמון רוזנברג ושות', המשרד שמפליא לייצג את חברות הגז מול מדינת ישראל, בכל פעם שזו מעזה להרים מעט את ראשה החנף והצנוע.
איך, למען השם, מעז פקיד מדינה בכיר לשלוח מכתב כזה באמצעות נציג מובהק של בעלי ההון, שבעטיו בכלל היה הוא עצמו חתום על הסכם ניגוד עניינים בכל הקשור לעיסוק בתחום האנרגיה? האם מדובר בהיעדר מודעות פריבילגי, או בהצהרת כוונות בוטה (קפצו לי, הולך לעשות כסף)? שתי האופציות לא טובות.
ההיסטוריה של מרידור מעידה שברוב צמתיו הכלכליים בשירות המדינה שירת את חברות הגז בנאמנות. בהאשמתו את האוצר בתפקוד לקוי יש הרבה מן האמת. אבל בכנות, מי הוא שיעז למתוח ביקורת? הוא היה הראשון שלא לזהות כי במשבר מזעזע כזה נחוצה הרחבה תקציבית, ושסיסמת "השמיכה הקצרה" פשוט לא רלוונטית. הוא התמיד בדת שלפיה העניים הם פושעים, ובעלי ההון מופלאים. הוא התנגד לכפל קצבאות, התנגד להעלאת קצבאות הנכים ולכל מה שמחולל שוויון או מייצר אחריות ממלכתית לבני האדם.
היו לי אין-ספור מגעים מקצועיים עם אגף התקציבים באוצר שבראשו עמד. מדובר באגף חפיפניקי, שמעולם לא ביצע עבודת מחקר יסודית לפני ששלף תוכניות עתיקות ממגירות ישנות. אגף שמעולם לא הציב לעצמו יעדים שהם מעבר ל"יוקר המחיה", ולכן כולם שם נתקפו הלם ושיתוק כשבאה הקורונה ואילצה אותם לנער את תפיסותיהם.
בסך הכל, מרידור עשה מעשה סביר כשהתפטר מעבודתו תחת שר אוצר שככל הנראה לא נשבה בקסמו "המקצועי", וכנראה מירר את חייו. אבל משבר הקורונה טילטל את כל המערכת הציבורית, וחשובים ממנו לא עמדו בסיר הלחץ המטורלל הזה. החשכ"ל רוני חזקיהו, מנכ"ל משרד הבריאות בר סימן טוב, ועוד. הוא לא יחיד סגולה, ואין סיבה אמיתית להליכה כה רועשת.
התפטרותו, בכל מקרה, היא לא "חורבן הדמוקרטיה", הליכתו אינה הפסד נוראי, והמהומה שחולל היא ילדותית, קצרת רואי, ובוודאי לא מסייעת למדינת ישראל להיחלץ מן המשבר.
  • שלי יחימוביץ' הייתה יו"ר מפלגת העבודה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com