בג"צ בג"צ
שר המשפטים אבי ניסנקורן
(צילום: אורן בן חקון)
הרפורמה במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) שעליה הכריז אתמול (ג') שר המשפטים אבי ניסנקורן חשובה ומבורכת, אבל היא לא המהפכה הדרושה למערך בדיקת התלונות נגד שוטרים. אמנם טוב שניסנקורן לא נכנע לממשלת השיתוק, ומדובר בצעדים שאם יושלמו - ישפרו את המערך, אך עדיין נחוץ הרבה יותר כדי שנחזה כאן בבשורה אמיתית.
על מה המהומה? מח"ש היא מחלקה בפרקליטות המדינה. שר המשפטים הכריז על אזרוח מלא של אגף החקירות בה (כלומר, להפסיק להשתמש בשוטרים כחוקרים במח"ש), על הגברת הנחישות בטיפול מח"ש בפשעי שנאה, על העמקת הייצוג החברתי המגוון בקרב העובדים, על קיצור לוחות הזמנים בטיפול בתלונות באמצעות גיוס כוח אדם, וגם על הגברת הנגישות לציבור באמצעות מוקד טלפוני ומחשוב.
כן, יש להניח שעל רקע המהירות שבה הספיק השר לביטחון פנים אמיר אוחנה לנגח את היוזמה, היכולת להוביל מהפיכות של ממש מוגבלת, אבל כל הצעדים הללו הם המשך של תהליכים שכבר קרו במח"ש, אבל לא באופן מלא ומהיר.
ניקח כדוגמה את נושא האזרוח. זהו תהליך חשוב, שנועד להבטיח את עצמאות המחלקה. אולם מהלך זה החל כבר ב-2008, וכבר כיום רק שלושה מחוקרי מח"ש "מושאלים" מהמשטרה. גם אם השלמת התהליך חשובה, ברפורמה לא הוזכרו אנשי המודיעין של המחלקה, המושאלים גם הם ממשטרת ישראל.
השר ניסנקורן מציג את הרפורמה במח"ש

גם תחום פשעי השנאה חשוב, במיוחד על רקע נתונים רשמיים שהתקבלו ממשרד המשפטים לבקשתו של עו"ד עודד רון מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, המצביעים על כך שבשנים 2019-2014 הגישה מח"ש אפס כתבי אישום בגין עבירה ממניע גזעני. לשם השוואה, הפרקליטות הגישה באותו פרק זמן 134 כתבי אישום המייחסים לאזרחים מניע גזעני. הטיפול בגזענות ובפשעי שנאה מתחיל בחינוך שוטרים, בהכשרתם ובטיפול משמעתי נחוש במקרה של חריגה מהכללים. הטיפול הפלילי הוא חשוב – אבל כשלעצמו איננו מספיק.
כאן למעשה נעוצה הבעיה ברפורמת ניסנקורן. מערך בדיקת התלונות נגד שוטרים בישראל בנוי משתי רמות: מח"ש עוסקת בתלונות החמורות ביותר ובעיקר בעבירות פליליות, ואילו משטרת ישראל עוסקת ביתר המקרים. ישנן בעיות לא מעטות בטיפול בתלונות על ידי מח"ש – בהן היעדר נחישות ויוזמה באיתור עבירות שוטרים – אלא שלפנינו בעיה גדולה עוד יותר: הממשק בין מח"ש לבין המשטרה והטיפול המשטרתי בתלונות.
בהקשר הזה יש להתמקד בתלונות ברף הנמוך. אלה מגיעות בדרך כלל דווקא למח"ש (שלא מתפקידה לטפל בהן), אבל חלקן נגנז על ידה, אף שניתן היה אולי לטפל בהן על ידי גורמים אחרים. אחרות מועברות על ידי לטיפול המשטרה, או מוגשות למשטרה מלכתחילה – אך זו מטפלת בהן באמצעות גורמי חקירה לא עצמאיים וכמעט בהעדר כל פיקוח חיצוני.
לאורך התהליך כולו אין כל ניסיון אמיתי לעשות שימוש בתלונות נגד שוטרים לצורך תיקון מערכתי רחב במשטרה – לא מצד מח"ש ולא מצד משטרת ישראל. המשטרה לא מרכזת מידע כלשהו על שוטרים שהוגשו נגדם תלונות שלא הבשילו לכדי כתבי אישום פליליים או משמעתיים, לא נעשית בחינת השלכות מערכתיות או פיקודיות לתלונות אלה, ואין גורם משטרתי האחראי לראייה כוללת של התלונות נגד שוטרים. כך יוצא שמרבית התלונות למח"ש נגנזות בלא שנשקלות מסקנות מערכתיות.
הרפורמות שהכריז עליהן ניסנקורן חשובות, אבל הן לא יעזרו בפתרון הבעיות האלה. אדרבה, הטיפול בהן דורש את הירתמות המשטרה והמשרד לביטחון פנים, אבל ייתכן שניסנקורן חשש שרפורמות רחבות יותר היו מנוצלות לשם ניגוח מערכת אכיפת החוק, במקום לשם תיקונה. בכל מקרה, נראה שהציבור בישראל ייאלץ להמשיך ולהמתין עד לתיקון המשמעותי שייתן לאזרחי ישראל מערך טוב באמת לטיפול בתלונותיהם נגד שוטרים.
  • ד"ר גיא לוריא הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com