(צילום: shutterstock)
מאחורי העימות המתוקשר בין שר החינוך לשר העבודה והרווחה בנוגע לאחריות למעונות היום לגיל הרך עומדת אמת עגומה: למרות כל ההבטחות, עדיין אין התקדמות בקבלת אחריות ממשלתית משמעותית על החינוך לגילי לידה עד שלוש.
בשנה האחרונה נסב הדיון הציבורי בנושא על העונשים למטפלות מתעללות ועל חובת התקנת מצלמות בגנים. אלא שגם אם שני הדברים יבוצעו, הם לא יקדמו חינוך מיטיב לפעוטות. הם אולי יסייעו להרתעה, אבל לא יוכלו ללמד מחנכות-מטפלות לעבוד עם פעוטות.
לעבוד עם פעוטות זה לא רק להימנע מאלימות. זה הבסיס של הבסיס, שאמור להיות מובן אליו. פעוטות צריכים שיקשיבו להם לפני שהם יודעים לדבר, שיקראו את הבעות פניהם ויבינו את הבכי שלהם, שידברו אליהם, יסבירו להם, ירגיעו אותם, ימלאו את צורכיהם הפיזיים והנפשיים, ויסייעו להתפתחותם המוטורית, החשיבתית והרגשית. החינוך והטיפול בשלוש שנות החיים הראשונות משפיעים על פעוטות באופן עמוק ומשמעותי. חוקרים רבים מצאו שנסיבות החיים בשנים אלה משפיעות על האדם יותר מאשר בכל תקופה אחרת.
לחינוך ולטיפול איכותיים יש גם פוטנציאל לשנות לטובה את חייהם של פעוטות ממשפחות עניות. מחקרים רבים הוכיחו שהשקעה בחינוך בגילים אלה היא כלי לצמצום פערים חברתיים, שכן חינוך מיטיב בראשית החיים מבטיח אפשרות למוביליות חברתית יותר מכל משתנה אחר.
לפני שממשיכים לריב על סמכויות, השרים צריכים להסכים על הכשרת הצוותים החינוכיים במעונות ובמשפחתונים. זה יכול להביא לכך שכל העוסקות בחינוך לגיל הרך יוכשרו תוך שנים ספורות
המחנכות-מטפלות במעונות המפוקחים, במשפחתונים ובגנים הפרטיים – אותן נשים שמבלות עם ילדינו עשרות שעות בשבוע – אחראיות במידה רבה על עיצוב אישיותם והתפתחותם. למעשה, הן נשות המקצוע החשובות ביותר שיש לנו כחברה. אך לא כך מתייחסים אליהן. במדרג המקצועי-החינוכי הן נמצאות במקום הנמוך ביותר. שכרן נמוך יותר משל גננות לגילי שלוש עד שש ומשל מורים לכל הגילים. תנאי העבודה שלהן הם הירודים ביותר.
הדעה הרווחת היא שמספיק שהן יעניקו לילדים חום ואהבה, סוג של בייביסיטר. לא יכולנו לחטוא יותר מכך לילדינו. הם זקוקים להרבה יותר. הרוב המכריע של הנשים העובדות במקצוע, במסגרות המסובסדות והפרטיות כאחת, לא עברו יום הכשרה בחייהן. אין להן את הידע והמיומנויות המקצועיות הנדרשים לשם כך.
המטפלות המתעללות הן המיעוט הפושע. רוב המטפלות עובדות קשה ועושות כמיטב יכולתן כדי להצליח בתפקידן המורכב והמאתגר. אבל איך הן אמורות להצליח, אם לא נותנים להן כלים?
לפני שממשיכים לריב על סמכויות, השרים צריכים להסכים על דבר אחד: הכשרת הצוותים החינוכיים במעונות ובמשפחתונים. השקעה של כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה יכולה להביא לכך שכל העוסקות בחינוך לגיל הרך יוכשרו תוך שנים ספורות.
זה מהלך שחייבים להתחיל מיד. כצעד ראשון יש להכשיר לתפקיד את הנשים שכבר עובדות בתחום. יש בארץ מוסדות מעולים להכשרות לחינוך לגיל הרך, שמחכים לעבוד איתן. זו רק שאלה של כסף. הכשרה כזו גם תאפשר להכיר את המחנכות-מטפלות ולהרחיק מהמקצוע את מי שאינה מתאימה לעבוד בו. לכן, שרים נכבדים, אם באמת אכפת לכם מהפעוטות, הכשרה לעובדות עימם היא הדבר הראשון שצריך לעשות. להתווכח מי יוביל את התחום, תוכלו גם אחר כך.
  • עו"ד טלי ניר היא מנכ”לית עמותת 121 – מנוע לשינוי חברתי

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com