התחקיר אודות שיטות הטיפול של פרופ' עמוס רולידר בילדים פגועי-ראש בשנות התשעים בקנדה הפתיע את הציבור הישראלי, שרגיל לשמוע מפרופ' רולידר עצות בענייני חינוך - ולפתע נחשף לצדדים אחרים באישיותו. עם זאת, את עומר לובי - שהשתתף בטיפול של פרופ' רולידר כשהיה בכיתה ו' באלפי מנשה - תיעודי האלימות והצעקות ששודרו בתחקיר של כאן 11 לא היו מפתיעים. "זה החזיר אותי 20 שנה אחורה", אמר היום (חמישי) באולפן ynet. "היום, במבט ביקורתי - זה ממש הזוי מה שעשו לנו שם".
2 צפייה בגלריה
"דברים פומפוזיים". פרופ' רולידר
"דברים פומפוזיים". פרופ' רולידר
"דברים פומפוזיים". פרופ' רולידר
(צילום: יח"צ)
לובי עבר חוויות קשות פחות משתוארו בתחקיר, אך גם במקרה שלו נשקפת בעייתיות. "הייתי באחד מבתי הספר שהוא ניסה עליהם שיטה שלו, שאני מניח שהייתה פחות אגרסיבית ממה שראו בתחקיר - אבל היא גם הייתה אגרסיבית ולדעתי ארכאית ושונה", אמר. "התלמידים כל הזמן היו באיזושהי מדידה או בדיקה, ויש שיטות של השפלות ולחץ חברתי".
מה זה אומר? "השיטה הייתה די משחקית. הרבה אנשים שעברו אותה, לדעתי, לא ממש הבינו - אבל השיטה עבדה בעזרת שני לוחות. היו בכיתה כל הזמן שני לוחות, כשאחד מהם בדק אם אתה עומד במטלות שלך כמו להכין שיעורים. אם לא עמדת בהן, השם שלך נכתב על הלוח, כך שזה יהיה פומבי. אם הפרעת - השם שלך נכתב על הלוח. ככל שאתה צובר יותר איקסים כאלה, בסוף השבוע היית מקבל מכתב, והיה מן טקס כזה שהמורה מזמינה אותנו לקבל מכתבים. היה מכתב בצבע צהוב - מכתב שיפור - שיידעו מי התלמידים הרעים, והיה מכתב ירוק שקראו לו מכתב מחמאה. היית קם והיו קוראים לך 'עומר, מכתב שיפור'. היית הולך למורה ומקבל את הפתק הצהוב ויודע שצריך להחתים עליו את ההורים".
מה לא בסדר בשיטה הזו? "קרו שם דברים, כן? הפריע לי למשל שהיה חדר שקראו לו 'חדר משבר', וכשהיו מוציאים אותנו היו אומרים לנו 'צא למשבר'. כל מיני דברים פומפוזיים כאלה. זה גרם לזה שהמורים פחות התעסקו בנו, פחות שאלו מה קורה, פחות ניסו להבין למה תלמידים לא מכינים שיעורי בית או למה הם מפריעים. הם פשוט היו כותבים את השם על הלוח".
2 צפייה בגלריה
עומר לובי
עומר לובי
"דברים שלא צריכים לקרות בעולם". עומר לובי
לובי תיאר פחד של הילדים לקבל מכתב בצבע צהוב או מרישום שמם על הלוח, ואמר כי "התלמידים החלשים פשוט נדרסו. הגבתי לתוכנית הזאת רע מאוד. הרגשתי שבודקים אותי על קטנות, שלא שואלים אותי באמת מה שלומי, שכבר אין קשר בין המורה לתלמיד. גם הידרדרתי מאוד בלימודים ובהתנהגות". בפוסט בטוויטר ציין לובי כי לפני השיטה של רולידר הוא היה תלמיד מצטיין עם ממוצע 100, אך בעקבותיה הפך לילד שמוגדר "בעייתי, כזה שעובר כיתה כל חצי שנה ובתיכון בקושי קיבלו אותי לכיתה רגילה". את השיטה של פרופ' רולידר נאלץ לסבול, לדבריו, עד סיום כיתה ט'.
לדברי לובי, פרופ' רולידר עצמו הגיע לכיתה כדי להדגים למורים כיצד להשתמש בשיטה. "הוא מגיע ומדגים למורים איך להתנהג, עם כל הפומפוזיות והצבעוניות שלו והדמות המפחידה שלו. הוא רואה איזה תלמיד שמפריע, עוצר את השיעור ואומר לו - צא לפסק זמן, צא למשבר, או כל השיטות האלה שהוא ניסה להמציא. הוא עשה את זה בהרבה מאוד אגרסיביות ואסרטיביות. דברים שמתאימים כנראה יותר לבסיס טירונים יותר מאשר לתלמידים בכיתה ד'".
הוא אמר הבוקר שזו שיטת טיפול מסוימת ושלא התכוון לפגוע. אתה מקבל את זה? "לא. אני חושב שהשיטות האלה הן שיטות של פעם. להשתמש בכזו אגרסיביות ובשיטות ששמות את התלמיד החלש במרכז ומדגישות את החולשות שלו זה דבר שלא צריך לקרות בעולם. אם הוא מתהדר בתואר פרופסור לחינוך, הוא אמור לדעת את הדברים האלה".
"בסוף רולידר הוא איזשהו פלסטר שבמערכת החינוך מנסים לשים על מקום שצריך ניתוח לב-פתוח", טען לובי. "כשמורה צריכה להתמודד עם 40 תלמידים בכיתה וכששיטות הלימוד מיושנות, אז צריך שיטות של בסיס טירונים או סדנאות יזע בסין כדי לשלוט על הכיתה".
פרופ' רולידר מסר בתגובה: "התוכנית שאותה פיתחתי נתנה כלים בידי מורי בתי הספר שחשו שאין ביכולתם לבסס סמכות חינוכית מעצימה בכיתתם, והיו מעוניינים לשפר את האווירה והאקלים הכיתתי. במסגרת התוכנית הוכשרו המורים בתחומי ניווט הכיתה, גירויי ההוראה, מוגנות ועוד - וכל זאת במטרה לסייע בידם לנהל את הסיטואציה הכיתתית באופן יעיל ופורה. ההורים והתלמידים גם הם לקחו חלק בקבוצות למידה, חשיבה ופעילות מגוונות. העקרונות החינוכיים בבסיס התוכנית כללו את ארגון הסיטואציה הכיתתית באופן כזה שהסיכוי להתנהגות אנטי-חברתית יהיה קטן ככל הניתן.
"בנוסף, נתנו כלים להעצמה ולחיזוק התלמידים על גילויי התנהגות נאותה, כך שלא יהיו שקופים או ברורים מאליהם. לתלמידים שהתקשו ניתנה עזרה בדמות משוב מיידי שאיפשר להם ניהול עצמי טוב יותר. משוב זה התכנס לתמונה שבועית של חגיגה כיתתית המעודדת התנהגות פרו-חברתית וקביעת יעדים אישיים וכיתתיים. התוכנית סייעה לעשרות בתי ספר ברחבי הארץ לחזק את מעמד המורה, את השיח החינוכי עם התלמידים ואת האקלים החינוכי - וכל זאת בראש ובראשונה לטובת התלמידים הלוקחים חלק במסגרת החינוכית".