בני גנץ ואברהם רובינשטייןבני גנץ ואברהם רובינשטיין
בני גנץ
(צילום: AFP)
עימות הטלוויזיה הראשון בין דונלד טראמפ לג'ו ביידן נראה כמו טבח בשידור חי. טראמפ הסתער ללא הרף על המועמד הדמוקרטי, העליב אותו, קטע את דבריו וכמעט הפיל אותו לקרשים. והנה, הפתעה. ברוב הסקרים שנערכו לאחר מכן נתפש דווקא ביידן כמנצח.
יועצי תקשורת אמריקנים נתנו הסבר לכך באופן שבו התבטא טראמפ כלפי יריבו כמו "ג'ו המנומנם" ו"הוא לא כשר". כל מה שהיה על ביידן להוכיח, לדעתם, הייתה העובדה שהוא מתפקד היטב פיזית. והוא אכן נראה עירני, הדף את התקפותיו של טראמפ בנינוחות ונותר יציב על רגליו.
ביידן ער לגילו המבוגר ומשתדל לייצר שפת גוף דינמית. הוא עולה לבמה בהופעותיו הפומביות בריצה קלה, מניף את ידיו בנמרצות ומגיב בערנות לסובבים אותו. ייתכן שלאחר מכן יש לו קושי להסדיר נשימה, אבל הרושם שנוצר בקרב צופי הטלוויזיה הוא שהאיש הזה יכול למלא את התפקיד של נשיא ארה"ב.
בני גנץ בן ה-61 צעיר מביידן ב-17 שנים ובעשר שנים מבנימין נתניהו, אולם שפת הגוף שלו שידרה ברוב הזמן לאות של אדם מבוגר מהם. עפר שלח, פעם שותפו בכחול לבן, אמר פעם שגנץ נראה תמיד עייף. גנרל נטול גנרליות. זהו לכאורה רק רושם חיצוני אבל פוגע בדימוי שלו כמי שמסוגל לשמש כראש ממשלה. הרי מדובר בתפקיד שמחייב ערנות מתמדת של 24/7 בנושאים הגורליים למדינת ישראל.
אולי מוקדם מדי לדבר על "גנץ החדש", אבל אם דיברו עליו בעבר כטוטאל לוס, הרי מתחילים להתגלות בו סימני חיים שיכולים לעורר תקווה בקרב תומכי כחול לבן
ייתכן שבנושא הזה יש שינוי בזמן האחרון. צפיתי בו לאחרונה אצל "אופירה וברקוביץ'", בעקבות הפרומו שבו הזהיר את נתניהו שילך לבחירות אם לא יוגש תקציב 2021 בהקדם. בהחלט סיבה לצפייה. רציתי לשמוע את הניסוח המדויק של דבריו, אבל מצאתי את עצמי מתמקד בשפת גופו. משהו השתנה שם. יכול להיות שהדבר נובע מן הניתוח שעבר בגבו, שהביא לשיכוך הכאבים שמהם סבל. ייתכן שקיבל עצות. כך או אחרת, גוו של גנץ הזדקף לפתע, הוא נשמע נחוש ונמרץ מתמיד וידיו, הרפויות בדרך כלל, נעו בחדות.
אולי מוקדם מדי לדבר על "גנץ החדש", מושג שיועצי תקשורת אוהבים להשתמש בו כאשר הם מנסים לתקן תדמית של פוליטיקאי, בסגנון של משה גלאמין בשיפוץ דירות. אבל, אם דיברו עליו בעבר כטוטאל לוס, הרי מתחילים להתגלות בו סימני חיים שיכולים לעורר תקווה בקרב תומכי כחול לבן.
ממה מורכבת תדמית של פוליטיקאי? קודם כל מביוגרפיה טובה שמעידה על התאמתו לתפקידים בכירים. כמו רמטכ"ל לשעבר, למשל. המרכיב השני הוא יכולת תקשורתית להנעת ציבורים גדולים. כאן נמצא עקב האכילס של גנץ. יש לו את המראה הקשוח של איש המרלבורו, אבל את הנוכחות הפיזית הרכה של בוז'י הרצוג.
גנץ מעביר מסר לנתניהו במליאה
(צילום: ערוץ כנסת)

זו הייתה המצוקה המרכזית שלו בהשוואה לנתניהו. מול האיש הזה, שכבר תוכנית "החרצופים" עתיקת היומין הציגה אותו כבריון החובט בהנאה בכול מי שנקרה בסביבתו, גנץ נתפש כרכיכה מוכה. כניסתו לממשלה לוותה בהסכמה רחבה בציבור תומכי מפלגתו. כחול לבן תרמה לא מעט בבלימת נתניהו בתחום המשפטי והמדיני, אבל הוא לא הצליח לייצר דימוי של ראש ממשלה מיועד.
יכול להיות שזה עדיין לא מאוחר. בתקופת דמדומים פוליטית זו, כשאפשרות של בחירות נוספות עומדת על הפרק, הוא יכול לפתוח מבערים חדשים מול יריביו. נתניהו איבד גובה בשל כשלונו בבלימת הקורונה ולא מצליח לייצר מסר מנצח אחר. הוא מתרוצץ כמו פוליטיקאי מתחיל בין המכון הביולוגי, שבו החל הניסוי במציאת חיסון לנגיף, לבין שדה התעופה שבו נחנך המתקן לבדיקה מהירה של נוסעים. בקושי פוטו-אופ שמספיק למירי רגב.
נפתלי בנט, שהפך למר קורונה, מלקט מנדטים שנמצאים מונחים על הקרקע, חלקם של הליכוד וחלקם של כחול לבן. כבר הוכח בעבר שמפלגה המסתמכת על מסר אחד יכולה להתרסק אם הוא מאבד רלוונטיות. עד חודש מרץ, המועד הקרוב לבחירות אם יהיו, הטיעון של בנט שהוא יכול לקטוע את שרשראות ההדבקה עשוי להפוך – אינשאללה - לסיפור של אתמול. סדר היום יהיה החיסון שיתחיל להגיע לארץ, שנתניהו מתכונן להופכו כחיסון נגד בנט.
לפיד הוא ראש אופוזיציה מצוין, אבל עדיין לא מצליח לשכנע את הציבור שיהיה ראש ממשלה מצוין. רון חולדאי ראש עיר מעולה של מדינת תל אביב, אבל במדינת ישראל הוא נתפש כליברלי ושמאלן מדי. גדי איזנקוט הוא בחירה בטוחה לראשות הממשלה, אם היה מתקיים מכרז על התפקיד. כשתהליך ההכתרה מתקיים באולפני הטלוויזיה, חסר לו המגע של כוכב רוק.
אז מה נשאר במחנה השמאל והמרכז? בני גנץ. יכול להיות שהמוטציה החדשה שלו, הכועסת והבועטת בנתניהו, תחזיר אותו להיות ברירת המחדל של המחנה הזה. כמו שקרה לביידן.
  • ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com