מחאת נכי צה"ל ממשיכה להיות במרכז סדר היום הציבורי. בשעה שאיציק סעידיאן שהצית את עצמו נלחם על חייו בבית החולים, חסמו רבים היום את נתיבי איילון במחאה על יחס המדינה. "25% נכות הספיקו לאיציק רק לגסוס", אמר היום (א') באולפן ynet אייל מלאכי, מייסד עמותת "אסופי" שפועלת למען הלומי הקרב, "תירו לו כבר בראש, למה ברגל? הוא הדליק את עצמו כמו עמוד אש לפני כולם".
כמי שהוכר כהלום קרב, תאר לנו את הדיאלוג הזה שמתקיים. איך זה עובד? "אז זה לא עובד. איציק הוציא 40 אלף שקל כדי להוכיח שהוא הלום קרב, שהוא לא יצא לטיול לספור כלניות או נחליאלי. וה-40 אלף שקל הספיקו לו ל-25% שנותנים לו אפשרות רק לגסוס. לגסוס בשקט. אז למה לתת לו 25% נכות? תירה לו בראש, למה ברגל? תגמור עליו ונסגור את כל העניין הזה של ההלום קרב. איציק הוא סוג של קדוש מעונה. זו מילה כזאת בומבסטית, אבל אם לא הוא אז מי? הוא לקח את עצמו ולא הצליח לסדר את החיים שלו, ואמר 'אם אני לא הצלחתי בוא ניקח את החבר'ה שלי, אחד למען כולם וכולם למען אחד'. ממש כמו גולנצ'יק אמיתי. הוא הדליק את עצמו כמו עמוד האש לפני כולם".
1 צפייה בגלריה
אייל מלאכיאייל מלאכי
אייל מלאכי, מייסד עמותת "אסופי". "ביקשתי מאלופים בצה"ל שיצטרפו אבל לא הצלחתי איתם"
(צילום: אבי חי)
אתה מכיר את איציק, הוא חבר שלך. "את איציק אני מכיר שנה, הוא עזר לי להקים להקה פוסט טראומטית, שכולם הלומי קרב. בזכותו העמותה קמה. אבל לפני שאני רוצה לדבר על איציק אני רוצה להגיד איזשהו משהו. אני לפני יומיים קיבלתי טלפון מסטנדאפיסט ידוע, נשמה טובה, הוא נתן בידי מספר טלפון של בן 63 הלום קרב, ואמר לי 'תקשיב, זה הלפיד הבא'. אני מסרתי את הטלפון שלו גם היום לאגף השיקום. אז הכי חשוב לי לא לספר את הסיפור האישי שלי. הוא מתורגם לסרט קולנוע והסיפור מעניין אבל לא כרגע. מה שמעניין כרגע זה שני דברים: למען מי עמותת 'אסופי', הוקמה, ולמה. כולם אוכלים אותנו במשך שנים. אני לא רוצה להכליל, לעשות הכללות. אני גם החלטתי בלדבר ב'לכאורה' כי יש לי איומים מעורכי דין. אני מקבל איומים".
עורכי דין של מי? מי מאיים עליך? "אני לא יכול לדבר כרגע, כרגע אני מנוע וגם חתום לא לדבר. אני נגד סורים לא פחדתי ככה. נגד סורים. בוא נדלג עליו, חשוב לי איציק ומה שאנחנו עושים".

מלאכי סיפר על מקרים קשים שבהם הוא נתקל במהלך הפעילות שלו בעמותה: "אני מטפל בבן 69, גיבור החווה הסינית שהוציא צנחנים של איציק מרדכי והתבקש לגרור איזה טנק. עלה לטנק והתפוצץ. שלוש צלעות הורידו לו, מטר וחצי טחול, רגל מידלדלת. הבאתי אותו לדודי זילברג מפיק הקולנוע שיראה את הגיבור הזה שהוא לא מוכר. כרגע הוא גר בפרדסים. הכירו בו לפני חצי שנה. מ-1975".
מ-1975 הכירו בו רק עכשיו? "הכירו בו. הוא קיבל 1,100 שקל במשך שנים. שאלתי אותו 'יש לך חובות?', הוא אומר לי 'נכון, יש לי חובות'. למי יש לו חובות? הוא לא יכול להגיד. אני מטפל בו באוכל, אבל אוכל יבש כי אין לו מקרר. אני לא יכול לתת לו אוכל, אז אני נותן לו קרקרים. אני מטפל בבן 24 שעומד להיות אב במאי. יש לו רגל שצריך לקטוע אותה כי הכאבים איומים, והוא מקבל 1,777 שקל בחודש".

איך תורמים? "הקלידו 'אסופי' בפייסבוק או בגוגל, תראו מי אנחנו. ביקשתי מכל מיני סלבים שיצטרפו אלי, אז הצטרפו. הרבה אנשים טובים מהמדיה של הקולנוע. ביקשתי גם מגיבורים, אלופים בצה"ל, כל אחד והסיפור שלו, אבל לא הצלחתי איתם. איציק חרש תלם שאנחנו אמורים לזרוע בו עכשיו תקווה ואם תזרעו בו שנאה ואם תזרעו בו מילים לא טובות, אנחנו עם השקט שלנו נרעיש את כולם. אחים שלי יקרים, אני צריך אתכם, גולנצ'יקים, אני צריך את כל אחד ואחד שעבר את הגבול. אני לא צריך לראות על מישהו שהוא פצוע או משהו".